הוא זכאי

השמועות האחרונות המרחפות בהוליווד טוענות שג'ון קיוזאק יוצא עם בריטני ספירס. בפעם האחרונה הם נראו מבלים יחד בשיקגו, עיר הולדתו. אומרים שזו היא שהשיגה את מספר הטלפון שלו ובאה ביוזמתה לבקר אותו במלון בו שכן. עד כמה תמוה שזה נשמע, אחרי האירועים האחרונים, ובהם חתונת הספידי גונזלס שלה, כולם כבר יודעים שכשמדובר בספירס הכל אפשרי. אומנם עוד לא ברור עד כמה השמועה הזאת נכונה, אבל לא זה מה שבאמת חשוב, כי בהוליווד כמו בהוליווד, אם אתה לא עושה רעש - אתה לא קיים. מה שבטוח, אם מחברים את השם שלך עם ספירס, סימן שאתה קיים וחצי. נכון שחיבור של קיוזאק עם ספירס גורר הרמת גבה ותהייה מה פתאום ומה הקשר. אבל באחת מתוכניות "סטרדיי נייט לייב" האחרונות לא חפרו יותר מדי כדי למצוא תשובה הולמת, והגדירו את זה בפשטות: "היא רוצה לצאת עם שחקן מפורסם, והוא רוצה, כמו שכולם רוצים, לשכב עם בריטני ספירס".

הנשמות הטהורות יגידו שאולי באמת נרקם פה משהו תמים ואמיתי, וישמחו שסוף סוף יש לבריטני אהבה חדשה ונורמלית. וקיוזאק הוא באמת אכבר גבר. אבל הנשמות הפחות תמימות יפנו את תשומת הלב להוא שהיה פעם עם בריטני, אחד ג'סטין טימברלייק. הוא היה אז זמר חמוד, עם אלבום עצמאי ראשון וקליפ בכורה טרי. היום כולן רוצות לשכב איתו. לא איתה. חוק הוליוודי ידוע הוא שאם תתחבר לסטאר, אתה עוד עלול להיות יותר גדול ממנו. אז אולי זה מה שקורה עם קיוזאק. קבלו את זה כפרשנות חובבנית. בכל אופן, אם באמת קורה שם משהו, תסמכו על מלאכי הפפראצי שעוד מעט נדע כולנו. אגב, במקביל לשמועה הזו, שנחתה וסוקרה בצורה מקסימלית, דווח גם שקיוזאק יוצא עם מג ראיין (אבל כנראה שגם הסיפור הזה נגמר), שם לא פחות מפוצץ, אם לא יותר, מספירס. עניין של טעם אישי.

מכל מקום, הגיע הזמן שקיוזאק יקבל סוף סוף את היחס והכבוד להם הוא ראוי. למרות שהוא שחקן עסוק מאוד, אולי בין המועסקים ביותר בתעשייה, הוא עדיין לא נכלל בעשירייה הפותחת של כוכבי הוליווד - מה שבהחלט מפליא בהתחשב בכישורים ובפופולריות שלו. לא כולם מחברים את השם שלו לפנים, אבל אין מי שלא ראה לפחות סרט אחד בכיכובו. פניו בטח מוכרות לכם מאחד מעשרות הסרטים בהם השתתף, בהם "השחקן", "קון אייר", "הנוכלים", "להיות ג'ון מלקוביץ'", "זהות", "בדיוק כשהתאהבנו", "אמריקה מאוהבת", "הקו האדום" ועוד.

קיוזאק נחשב כבר מזמן לשחקן ש"מחזיק" סרט בזכות עצמו ונראה שהשנה הזאת הולכת להיות שלו. יום אחרי חגיגות הסילבסטר בניו יורק הודיע וודי אלן שהוא שוחח איתו על סרט חדש עליו הוא עובד, "האיש ששדד את ה'פייר'", שקיוזאק כנראה ישתתף גם בכתיבתו. הסרט מבוסס על סיפור אמיתי שאירע בערב חגיגות השנה החדשה ב-1972, בו חבורת שודדים לבושה חליפות טוקסידו נכנסה למלון "פייר" ויצאה עם שלל של מיליוני דולרים במזומן ובתכשיטים. בסרט הזה מעוניין אלן לשחק, לשם שינוי, ולא לביים. "ג'ון קיוזאק ישחק לצידי בסרט. מאז ומתמיד אהבתי לעבוד איתו", אמר אלן. יש מחמאה יותר גדולה מזאת?

ואם זה לא מספיק, אז גם סטיבן שפילברג בונה עליו. הוא עובד עכשיו על סרטו "הרופאה והשוער", שיספר על היכרות מקרית המובילה לסיפור אהבה בין רופאה מצליחה ועסוקה מדי לדורמן מתוסכל וחינני. הוא כבר בחר את ג'וליה רוברטס וקיוזאק לתפקידים הראשיים, ושפילברג, אתם יודעים, יכול להרשות לעצמו את מי שהוא רק רוצה. שני הכוכבים מעוניינים בהצעה ומנסים כרגע למצוא זמן פנוי. כן, אפילו כששפילברג הגדול מכולם פונה אליך, אתה עדיין צריך לבדוק ביומן. ככה זה כשמופיעים בכמה סרטים בו זמנית, מלוהקים לחמישה סרטים שעתידים לצאת לאקרנים בשנה הקרובה, ובמקביל עובדים על תוכנית קומית שתיקרא "המופע של ג'ון קיוזאק" לרשת ABC, ורצים ממסיבת עיתונאים זו לאחרת.

אני פוגשת את קיוזאק בניו אורלינס, מולדת הג'אז, שם צולם הסרט החדש בכיכובו, "משחק המושבעים" (שיוקרן במבצע מיוחד לקוראי "פנאי פלוס"). קיוזאק בתפקיד הראשי של ניק איסטר ולצידו, או שמא יש לומר שהוא לצידם, משחקים גם דסטין הופמן וג'ין הקמן. את חברתו של איסטר מגלמת רייצ'ל ווייז היפהפייה, כוכבת עולה בזכות עצמה.

כשהוא נכנס לאולם, הדבר הראשון שבולט הוא גובהו. קיוזאק הוא, במילים פשוטות, טאוויל - מתנשא לגובה של 1.90 מטר, וגם ברוחב לא חסר לו. יש לו פנים חזקות וסקס אפיל שאי אפשר להתעלם ממנו. עיניו משדרות אינטליגנציה והחיוך שלו מזמין בקשת חילוץ מההמולה והפלאשים. במרבית התמונות שלו הוא מפגין חיוך מאולץ ודבילי, כאילו אומר "עזבו אותי, מה אני, טום קרוז? למה אני צריך לחייך?". מישהו כבר הגדיר אותו כשחקן בעל מאה הפרצופים, בזכות התפקידים השונים והמגוונים שגילם. לא כולם היו תפקיד החתיך האגדי, כי קיוזאק אף פעם לא ניסה להדגיש את היופי שלו בתהליך בניית הקריירה שלו. הוא לא אוהב את הסגידה הזו ליופי. אבל ברור שבין אם הוא אוהב את זה או לא, זה לא בשליטתו. הבחור רק משתבח עם השנים והופך ליותר ויותר הורס.

גארי פלדר, במאי הסרט, החליט כבר בהתחלה שקיוזאק יהיה ניק איסטר. "יש לי רשימה מאוד קצרה של שחקנים שמתאימים לשחק דמות כל כך מניפולטיבית, ויחד עם זאת מקסימה ומצחיקה. לג'ון יש את הקסם וההומור, אבל יש לו גם צד אפל", הוא מסביר, וגם מספר שהסכמתו של קיוזאק להשתתף בסרט היתה במידה רבה בזכות הליהוק של הופמן והקמן, שני שחקנים מהמובילים בתעשייה.

הסרט מבוסס על רב המכר של ג'ון גרישם, עורך דין לשעבר כידוע, הממקד את רוב ספריו בבית המשפט, בעורכי דין, בשופטים ובחבר המושבעים. רבים מספריו זכו לעיבוד קולנועי, בהם "עת להרוג" עם מתיו מקונוהיי וסנדרה בולוק, "הפירמה" עם טום קרוז וג'ין הקמן, ו"תיק שקנאי" עם דנזל וושינגטון וג'וליה רוברטס.

"משחק המושבעים" עוסק במשפט רצח, שבו כולם מנסים לגנוב את חבר המושבעים. כשאשה מחליטה לתבוע חברת ענק למכירת נשק, בטענה שזו אחראית במידה זו או אחרת למות בעלה ברצח המוני שבוצע במקום עבודתו, היא מכניסה להילוך ראשון קרב על מיליוני דולרים, שגזר דינו אולי נחרץ כבר מראש, בגלל חבר המושבעים שנבחר בדרכים מסתוריות ולא חוקיות. את התובעת מייצג וונדל רוהר (הופמן), עורך דין אמין ונאמן, המאמין בכל ליבו בצורך לשנות את החוק להיתר מכירת נשק. את חברת הענק מייצג רנקין פיטש (הקמן), יועץ מושבעים לסניגור, טיפוס כוחני, ממולח, חלקלק וחסר מעצורים, שיעשה הכל כדי לזכות במשפט. הוא עוקב אחר המושבעים, חודר לחייהם הפרטיים ומכוון את המתרחש, כדי שחברת הנשק תצא זכאית. אבל לא רק הוא מנסה לגנוב את חבר המושבעים. לאחד המושבעים, איסטר (קיוזאק), הזוכה באהדת עמיתיו בחבר, יש תוכנית משלו לשכנע את הפאנל, כשמאחורי הקלעים עובדת איתו מרלי (ווייז), היוצרת קשר עם שני הצדדים, מציעה להם הכרעת דין לטובתם, ותובעת בתמורה 10 מיליון דולר.

התפקיד שאתה עושה מאוד שונה מתפקידים קודמים שעשית.

"זה נכון. עשיתי הרבה סרטי מתבגרים רומנטיים, ואני כבר לא רוצה לעשות את זה. אני מנסה לצאת מהקופסה שלי, ושמח מאוד שמבחינים בזה".

בסצינות רבות אתה רק יושב בין המושבעים, שותק ומקשיב להתנהלות המשפט. היה לך מוזר לשחק בלי טקסט?

"לרוב אני עושה דמויות שלא סותמות את הפה לרגע, והיה מעניין לשתוק קצת לשם שינוי. זה היה תרגיל טוב בשבילי, להביע מחשבות ורגשות בלי מילים. זה גם נותן אפשרות להכיר את הדמות ברמה אחרת. מאוד נהניתי לעשות את זה".

אז מי זה ניק איסטר?

"הוא הקש שמערבב את המשקאות, מנסה 'לקרוא' את שאר המושבעים, לפענח את נקודות התורפה שלהם ואת המקומות שיעוררו בהם סימפטיה. הוא צריך לנתח את האופי שלהם, לקרב אותם אליו ולהשפיע עליהם מבלי שירגישו במתרחש. הוא יודע הרבה על הטבע האנושי. ברגעים בסרט נראה שהוא משחק ברגשות של אנשים, אבל לאט לאט מתברר שמשהו אחר בעצם קורה. הפוקוס על חבר המושבעים הופך את הסרט לדרמה שלא נעשתה לפני כן. זה מזכיר מאוד דרמת בית משפט, כמו שרואים בטלוויזיה, אבל מתרחשים שם עוד דברים מעבר לזה. בשבילי הסרט הוא על יושר וצדק, ועל כמה שמערכת המשפט נהייתה מושחתת, אבל זה גם סרט על טבע האדם ועל מניפולטיביות".

קראת את הספר שעליו מבוסס הסרט?

"לא קראתי אותו עד תומו, רק בחלקו. מה שטוב בעבודה על סרט שמבוסס על ספר, זה שאם משהו בתסריט לא עובר טוב בצילומים, תמיד אפשר לחזור לספר ולנסות לעשותו יותר טוב, ולהפך: אם משהו בספר לא עובד, אפשר לשנות זאת בתסריט".

איך היה לעבוד עם הופמן והקמן?

"תמיד רציתי לעבוד עם ג'ין ודסטין. הם היו שניים מגיבורי הילדות שלי. נולדתי בשיקגו, והיה שם קולנוע שהיו מקרינים בו כמעט כל שבוע ספיישל אחר. אני זוכר שהלכתי בהתלהבות לשבוע סרטי דסטין הופמן ושבוע סרטי ג'ין הקמן. אין ספק שהם שניים מהשחקנים שהכי השפיעו עלי. צפייה בסרטים שלהם הניעה אותי לחשוב שאני רוצה לעשות את מה שהם עושים. העבודה איתם היתה מרגשת בשבילי".

יש משהו שלמדת מהם תוך כדי העבודה איתם?

"זה יותר להבין מללמוד. הצפייה בעבודתם גורמת לך להבין מה הופך אותם לשחקנים כל כך טובים. דסטין משחק עם תשוקה גדולה, לא מוותר לעצמו ומלא מרץ לעשות את הסצינה שוב ושוב עד שתיראה הכי טוב שאפשר. הקמן הוא שחקן תיאטרון. נקודה. מהרגע שהוא נכנס לסט ועד לשנייה שבה מתחילים לצלם את הסצינה, אתה לא יודע מה הוא הולך לעשות ואיך הוא הולך להגיד את המשפט הבא שלו. הוא כאילו מטעין את עצמו עד הרגע שבו

אומרים 'אקשן'".

היה אך טבעי שבגיל 8 כבר פצח בקריירה עצמאית במשחק, והחל להופיע בפרסומות. בגיל 9 כבר היה אחד מקרייני הפרסומות העסוקים בשיקגו, וסטודנט צעיר באחד מבתי התיאטרון היוקרתיים בעיר. באותה תקופה, בעודו תלמיד בבית הספר, החסיר ימים רבים מספסל הלימודים. "הייתי מרדן גדול ובית הספר נראה לי העונש הכי גדול בחיים", הוא מסביר. כשהגיע לגיל 12 כבר החזיק ברזומה שורה של הפקות תיאטרון וסרטים עצמאיים בהם השתתף. הפעם הראשונה בה הופיע בסרט גדול היתה בגיל 17, לצד רוב לאו ואנדרו מקארתי, בקומדיה הרומנטית "הבוגרים" (1983). אחר כך שיחק בעוד קומדיות נעורים, כמו "בת 16 הייתי", וכמעט לפני שקיבע את עצמו לתפקיד הנער הכל אמריקאי המאוהב, זכה בתפקיד הראשי ב"רומן על בטוח" (1985), שזכה לביקורות נלהבות. בחמש השנים הבאות שיחק בעוד כמה סרטים ובזכות "הנוכלים" פרץ. ואז באה המנוחה. ב-7 שנים הבאות קיוזאק נעלם מהמסך הגדול, אבל לא מהתעשייה. הוא ביים והפיק הצגות תיאטרון בשיקגו, הקים את חברת ההפקות הפרטית שלו, "ניו קריים", עם שניים מחבריו הטובים לתיכון. הפקתם הגדולה הראשונה היתה "מפגש בגרוס פוינט", סרט על בחור שמגיע לפגישת מחזור של בית ספרו ומנסה להגיע לליבה של מי שהיתה מושא אהבתו בתיכון. קיוזאק כתב לעצמו את התפקיד הראשי. לתפקיד הבחורה נבחרה מיני דרייבר, ובעקבות העבודה המשותפת בסרט נרקם ביניהם רומן. הסרט זכה לביקורות נלהבות והכניס את קיוזאק לרשימת השחקנים הבכירים בהוליווד. מאז הוא לא נח לרגע.

מאהבה לאהבה

הרומן של קיוזאק עם מיני דרייבר לא החזיק מעמד. אגב, שלוש שנים אחר כך, כשהם כבר פרודים, שיחקה דרייבר בסרט "חזור אלי", לצד ריצ'רד קיוזאק, אביו של ג'ון. אחרי דרייבר ניהל קיוזאק רומנים קצרים עם לילי טיילר (הבת הפחות מפורסמת של סולן "אירוסמית" ואחות של ליב) וגם עם אליסון איסטווד, הבת של קלינט. משנת 1998 הוא היה בקשר אינטנסיבי, בן ארבע שנים, עם נב קמפבל, המוכרת כג'וליה מהסידרה "שולחן לחמישה" ומסידרת סרטי "הצעקה".

קיוזאק לא אוהב לספר על חייו האישיים. "כשמישהו ישכנע אותי שיש משהו טוב בלפרוס את חייך האישיים בפני הציבור - אעשה זאת". הוא בכלל לא אוהב לדבר על עצמו. בקושי הצלחתי לסחוט ממנו שהוא עושה יוגה לפעמים. קיוזאק הצהיר פעם שהוא מתחיל לשנוא את הוליווד. לדבריו, המקום מורכב מאנשים החיים משקרים ומהטעיות. "משקרים פה כל דקה, על הכל. אפילו אם תשאל מה השעה. זה בדם של האנשים כאן לשקר. אני לא שקרן פתולוגי, אבל אני מסוגל לשקר שקרים 'לבנים'. אני לא אוהב את זה אבל חי פה וכנראה שאין ברירה אלא להתנהג כמו כולם".

יש אתר אינטרנט "איזה ג'ון קיוזאק אתה?", מעין שאלון אופי חובבני, המגדיר לאיזה מהדמויות אותם גילמת ממלא השאלון הכי דומה. ראית את האתר הזה?

"כן. וגם מילאתי את השאלון".

נו, ואיזה ג'ון קיוזאק אתה?

"אני לא ג'ון קיוזאק".