גילה אלמגור תקבל את פרס ישראל לקולנוע

פרס ישראל לקולנוע לשנת תשס"ד יוענק לשחקנית גילה אלמגור, כך הודיע היום (ה') משרד החינוך והתרבות. ועדת הפרס בראשותו של פרופסור ניסים קלדרון כללה את הבמאי ומבקר הקולנוע ניסים דיין ואת הבמאי ומנהל בית הספר סם שפיגל בירושלים, רנן שור. בנימוקי הוועדה נכתב: "השחקנית, המפיקה והתסריטאית, גילה אלמגור, הטביעה את חותמה על התרבות הישראלית באמצעות דמויות רבות המייצגות את פניה השונים של החברה הישראלית. יכולת המשחק של אלמגור מצטיינת בקפדנות אמנותית, בהשקעה רבה, בלימוד הדקויות של הדמויות אותן היא מגלמת ובהעמקה במקורותיהן התרבותיים. ניכרת בה תשוקת משחק ואהבת קולנוע, המובילים לייזום סרטים ולעשייה ציבורית למען הקולנוע הישראלי והפצתו בארץ ובעולם. עשייתה רבת השנים מלווה את הקולנוע הישראלי המודרני מצעדיו הראשונים. דמות האשה הישראלית, קיבלה בגילומה, ביטוי אינטנסיבי, רב גוני ועשיר".

בין עשרות הסרטים בהם השתתפה אלמגור ניתן לציין את "מצור", "מלכת הכביש", "הבית ברחוב שלוש", "החיים על-פי אגפא", "הקיץ של אביה", "שחור" ו"לילסדה".

"השרה לבנת צלצלה אליי בבוקר מוקדם והודיעה לי על ההחלטה להעניק לי את הפרס", אמרה אלמגור ל-ynet, "התרגשתי עד דמעות. מה אני אומר, מסתבר שגם בגילי אני עוד יכולה להתרגש. מאוד הופתעתי מההחלטה, שום דבר לא מובן מאליו במקצוע הזה ובכלל בחיים. זה מאוד שימח אותי".

אלמגור שוחחה עם ynet בעת ביקור בבית החולים "שניידר" בפתח תקווה שם חגגה עם ילדי המחלקה האונקולוגית את ט"ו בשבט, במסגרת "קרן המשאלות" שהקימה. "אני חוגגת את הידיעה במקום הכי נכון. לא רק את הידיעה על מתן פרס ישראל ואת ט"ו בשבט - אלא גם 27 שנים בהן אני מלווה את הילדים האלה".

לדברי השחקנית, פרס ישראל מהווה עבורה תמריץ: "אני מקווה לעשות השנה את הסרט שמבוסס על 'אלכס לרנר, דפי ואני', ספרי השלישי. את ההפקה הקולנועית הזו אני מתכננת לעשות עם איתן אבן, שותפי להפקת 'הקיץ של אביה' ו'עץ הדומים תפוס'. בקרוב ניכנס לשלב המתקדם יותר של החלטה לגבי במאי ונתחיל לחרוש את הארץ לחפש שחקנים-ילדים. במקביל אני אמורה לצלם סרט עם דני וולמן. תוכניות יש, צריך רק בריאות ושלא ישכחו אותי בבית".

בהודעה לעיתונות שהוציאה השרה לבנת נכתב: "גילה אלמגור נמנית על אושיות התרבות הישראלית. פעילותה רבת השנים בקולנוע העשירה את חיי התרבות בישראל, ותרמה תרומה אדירה לקולנוע הישראלי. כישרונה הנדיר העצים את דמות האשה בקולנוע, והיא הצליחה לתת ביטוי למגוון רחב של דמויות נשים ממגוון שכבות החברה הישראלית"

.  

כבר בגיל 17

אלמגור החלה את דרכה האמנותית בתיאטרון "הבימה", שאל בית הספר לדרמה שלו התקבלה כשהיתה בת 17 בלבד. מאוחר יותר עברה לתיאטרון "הקאמרי" בו שיחקה כשמונה שנים לפני שנסעה לניו-יורק ללימודי משחק אצל אוטה האגן ולי שטרסברג. ב-1965 היא שבה לישראל והשתלבה בתיאטרון.

בשנת 1987 יצא לאור ספרה "הקיץ של אביה" המבוסס על הביוגרפיה האישית שלה. הספר תורגם לשפות רבות וזכה להצלחה אדירה. גרסתו הבימתית, הצגת יחיד בכיכובה של אלמגור, זכתה בפרס רובינא והוצגה מאות פעמים. הספר זכה גם לעיבוד קולנועי והוצג בעשרות פסטיבלים בחו"ל וזכה בין היתר בפרס "דב הכסף" בפסטיבל ברלין, שיבולת הזהב בספרד ופרס "סינה קיד" בהולנד. ספרה השני של אלמגור, "עץ הדומים תפוס", שיצא לאור בשנת 1992 זכה אף הוא להצלחה, עובד לקולנוע וזכה בפרס וולג'ין בפסטיבל הסרטים הבינלאומי בירושלים.

גילה אלמגור היתה ממקימי ארגון אמני ישראל (אמ"י) ומכהנת כנשיאת הסניף הישראלי של ארגון אסיטז' לתיאטרוני ילדים ונוער וכשופטת בפסטיבלי סרטים בינלאומיים בהם פסטיבל קרלו ויוארי בצ'כיה. עד לאחרונה שימשה אלמגור כחברת מועצת העיר תל-אביב יפו וכיו"ר ועדת התרבות בעיר. היא לוקחת חלק בפעילות התנדבותית עניפה והקימה בין היתר את "קרן המשאלות" המסייעת לילדים חולים.

אלמגור זכתה בעשרות פרסים בארץ ובעולם על תפקידיה השונים בקולנוע ובתיאטרון. בשנת 1997 הוענק לה פרס האקדמיה הישראלית לקולנוע על תרומתה לענף. בשנת 1999 הוענק לה פרס מפעל חיים מפסטיבל הסרטים בחיפה. בימים אלה היא נמצאת בחזרות על ההצגה "ארטון", מחזה ישראלי מאת אהרון עזרא שיעלה על במת תיאטרון הבימה ב-19 בפברואר.