ימית 2004

לימית כספי היה חלום. היא רצתה בריכה משלה, ממוקמת בחיק הטבע. שי כספי, הבעל המעריץ, הגשים לה את החלום. הוא העניק לה בריכת חלומות, שבה תלמד תינוקות לשחות ותעניק חוויה טיפולית לילדים ולמבוגרים בעלי מוגבלויות וצרכים מיוחדים, לצד שיעורי אירובי ותנועה במים.

לפני כמה חודשים נפתחה "הבריכה של ימית", סמוך לחוות הסוסים של נועם בקיבוץ נצר סירני, ובשעה שהנרשמים מגיעים לצריף הענק, שם נמצאת הבריכה המחוממת, הם בדרך כלל מזהים את כספי. "תגידי, את לא במקרה מלכת היופי ימית נוי?" היא נשאלת – ומודה באשמה.

צו הגורל

ימית נוי-כספי (34), מי שהייתה מלכת היופי של ישראל בשנת 1987, משוכנעת שגורלה הכתיב לה קשר עמוק ואהבה למים: "אבא שלי צבי היה ימאי במקצועו. כשנולדתי, הוא החליט לעזוב את הים למען המשפחה, ומאז הוא עובד בחברת ספנות. לנו, שלושת ילדיו, הוא קרא בשמות ימיים: ימית, דוברת וגל".

מאז שהיא זוכרת את עצמה היא במים. כשנבחרה למלכת היופי, בעודה תלמידה בי"ב, הייתה מאחוריה השתתפות בגמר אליפות ישראל לנוער בשחייה – 100 מטר חזה. היא נהגה אז להתאמן יום-יום בבריכה, ובגיל 16 סיימה קורס למצילי ים בקיסריה. אלא שכתר מלכת היופי ותחרות מיס יוניברס בסינגפור הרחיקו אותה מהמים לטובת עולם חדש. במשך עשור היא הייתה דוגמנית מובילה בישראל וגם דגמנה בחו"ל. במקביל לדוגמנות הכינה את עצמה לימים שיבואו ולמדה חינוך גופני בסמינר הקיבוצים.

מאמינה בבטן

"בשונה ממלכות יופי אחרות, אני לא חלמתי בילדותי להיות מלכת יופי. רציתי בכלל לעסוק בתרבות הגוף. אחרי ארבע שנות לימודים, ברגע שקיבלתי את התואר בחינוך גופני, הבנתי שאני לא רוצה להיות מורה. אני לא מסתדרת טוב עם מערכות ממוסדות. במערכת סגורה, היצירתיות שלי לא מקבלת ביטוי. אני מאמינה בדברים שאומרת לי הבטן שלי, וכך התחלתי לחפש מסגרת שבה אשלב את הלימודים עם עבודה שתתן לי סיפוק.

"במסגרת החיפושים הגעתי לבריכת ספיבק של הנכים ולמדתי הידרותרפיה לנכים. הייתי אשת שיווק בשח"ל ומכרתי ציוד לספורט, אבל כל הזמן הרגשתי שזה לא זה. עמוק בפנים לא הייתי מרוצה מעצמי. לכאורה הכל היה טוב, התפרנסתי והופעתי כדוגמנית, אבל הדרך עדיין הייתה מעורפלת.

צד נוסף באישיות

"ב-1996 הגעתי אל הנומרולוג שוקי גבאי. הוא ידע שאני דוגמנית, אבל לא ידע על חיבוטי הנפש שלי, ובכל זאת הוא נזקק רק לכמה דקות כדי לקבוע את גורלי. הוא אמר לי במפורש: 'מתרוצצים בך שני דברים מנוגדים. מצד אחד את אוהבת את החשיפה של עולם הדוגמנות ואת עולם העסקים והשיווק, אבל אני חייב לומר שיש צד נוסף באישיותך – היסוד הסוציאלי-בריאותי-טיפולי".

ימית נזהרת מלנופף במילים גדולות כמו הארה, אבל מודה שהפגישה עם הנומרלוג טלטלה את עולמה. בבטן היו לי תחושות מוכרות, אבל מעורפלות. הדברים שהוא אמר לי היו הפתעה באותו רגע, אבל האירו את בלבול חיי. הוא הדגיש בפני את הצורך שלי לברוח מעולם הזוהר לטובת עולם שקט ופנימי".

ניתוק מוחלט

מיד לאחר מכן היא הלכה ללמוד ארבעה חודשים את שיטת אלבאום, שנותנת מענה לאנשים בעלי צרכים מיוחדים, אלא שגם זה לא הוביל אותה אל האושר המיוחל. "הרגשתי שכדי להחליט סופית אני חייבת להכריז על ניתוק מוחלט מעולם הדוגמנות והזרקורים, וכשהבנתי שאני עדיין לא מוצאת את המטרה שלי בחיים, החלטתי לצאת עם תרמיל למזרח".

"לא היו לי חסכונות מי יודע מה. בשנות הדוגמנות בזבזתי המון על בגדים ועל כל שהתחשק לי, אבל לא הייתי צריכה הרבה כסף למסע. התחנה הראשונה היתה נפאל. לא הלכתי לאשרמים. חייתי בטבע. כשמטפסים על הר, המון מחשבות מציפות אותך. כשאת בצריך בגובה 4,000 רגל ומולך הר מושלג ומדהים, את מקבלת את התשובות לקיומך".

אינטימיות ביפן

"עד שהגעתי ליפן נגמרו לי כמעט כל המשאבים הכספיים, אבל ראיתי שאפילו ביפן היקרה אפשר לחיות אחרת. התוודעתי שם לתרבות הגוף שלהם. אחרי שעות המשרד, שבהם היפנים חנוטים בחליפות, הם הולכים, גברים ונשים יחד, ומתמכרים לזרמי המים בסאונות הענקיות. איזו אינטימיות יש שם. הם עוטים על הגוף העירום כעין עטיפת ניילון מחוררת, שדרכה הגוף מתנקה כמו בניקוי פנים".

"כשחזרתי לארץ, הדרך כבר היתה ברורה לי. הלכתי לבית איזי שפירא, למדתי הידרופתרפיה וגם את שיטת הליוויק, שזו שיטה אנגלית ללימוד שחייה בעשרה שלבים. בשיטה זו לומדים שחייה בלי מצופים, כדי להקנות הבנה וביטחון לגוף במים. השיטה עובדת גם באופן אישי וגם באופן קבוצתי והיא מתאימה להפעלה של תינוקות במים".

אלא שדווקא בשלב זה של חייה, כשאף הפסיקה להתאפר והתחמשה במשקפי ראייה, לבלבה האהבה. גרתי ברשפון, וביני לבין שי, השכן שלי, הפרידה גדר ירוקה וסבוכה. ננה הכלבה שלי הכירה אותו. בכל פעם שהיא שמעה את הג'יפ שלו מגיע, היא היתה קופצת ומשחקת איתו. אני לא הכרתי אותו.

"יום אחד ישבתי ברשפון אצל חברה, ושי, צלם במקצועו, נכנס אליה בענייני עבודה. הם התחילו לדבר על זוויות צילום, ואני התערבתי. שי נדהם ושאל מאיפה נאי מבינה בצילום, כשהחברה אמרה לו שאני ימית נוי, התברר שהוא בכלל לא זיהה אותי. למרות שהוא היה צלם עיתונות ואירועים, דרכינו אף פעם לא הצטלבו. מאותו יום לא נפרדנו. אחרי שבוע שי עזב את הבית השכור ועבר אלי. אחרי חצי שנה ביחד, בארוחה משפחתית, אמא שלי שאלה אותנו למה אנחנו לא מתחתנים וככה החתונה התחילה להתגלגל".

חתונה לבנה

החתונה היתה מקורית. אמו של שי תפרה לימית את שמלת הכלה, ממנה בצבצה בטן של חודש שביעי. 180 אורחים הגיעו למלון "אקווה סן" בסיני. דוגמניות לא הוזמנו. הגיעו גם הסבים והדודים בכיסאות גלגלים, כולם בלבן, לחופה שנערכה ביום שישי בבוקר וצולמה בעבור "הווג" האיטלקי. היום מתגוררים ימית ושי בבית שכור בראשון לציון עם בתם ליאור בת השלוש וחצי וליהיא שנולדה לפני חצי שנה.

כאשר השניים חיפשו לימית בריכה מתאימה, הם הגיעו במסגרת שיטוטיהם אל שמוליק גלאי, בעל חוות הסוסים בנצר סירני, "ולי היה ברור ששום עסקה לא נחתמת לפני שהשותף הפוטנציאלי מפקיד בידיי את שעת לידתו המדויקת והנומרולוג שלי קובע אם השותפות תצליח. אחרי שסגרנו עניין, שי ושני חברים שלו בנו את הצריף הענקי, ומעכשיו, ילדים שזקוקים לרכיבה טיפולית ולטיפול במים כבר לא צריכים לנדוד בין שני מרכזים. הם מקבלים את זה אצלנו תחת קורת גג אחת.

הבריכה היא כמו הבית

"אנחנו גם מעניקים חוויות מים בטכניקה שנקראת ג'ארה, שזה שיאצו במים – חוויה נפלאה, לבד או בזוג. זה פינוק אמיתי עם ממד של ריחוף וציפה מלאה. חוץ מזה אני מלמדת שיעורי הפעלה במים לנשים בהריון, למבוגרים, לקשישים ולכל הגילים. אני מדליקה נרות על שפת הבריכה ומשמיעה צלילים של קולות מהטבע ויערות הגשם, ואני מרגישה שהבריכה היא כמו הבית שלי. מכאן אני מוציאה אנרגיות שמחממות את הלב לי ולתלמידים".

בבית שלך יש תצלומים של בנותייך ואף לא תצלום אחד למזכרת מהימים שהיית מלכת יופי. למה?

"כל צילומי הזוהר שלי נשלחו לבוידעם. אין לי התייחסות מיוחדת לעבר, אבל יש לי תודה עמוקה על כל קושי שעברתי בדרך. מהקושי נבעו שאלות עמוקות, שעכשיו אני מצליחה להשיב עליהן תשובות כנות. זה כמו חיוך שמדגדג בבטן אחרי בכי".