שתף קטע נבחר

הכל אלתורים

שרון מתקפל תחת טרור, ומצטייר בעולם כ"קילר". נתניהו מעורר התמרמרות חברתית המאיימת לקעקע גם את היסודות הבריאים של יוזמותיו, ושניהם מקיימים ביניהם מעין תיקו

בתחילה שרון לא רצה גדר בכלל. עכשיו הוא מזיז אותה לקו הירוק. הלכו עשרות מיליוני שקלים, עשרות אלפי עצי זית, יוקרה ואמינות. תחילה, העביר החלטה לגרש את ערפאת; עכשיו ביטל אותה למעשה. תחילה – חסינות למנהיגי הטרור, אחר-כך סיכול ממוקד, וכעת שוב חסינות. הכל אלתורים, ההפך מהדימוי המיוחצן של חוצה התעלה האגדי, שכל מהלכיו מחושבים ומתוכננים מראש. גם בתוך ה"הינתקות" אין אסטרטגיה גדולה. הכל טקטיקות ורייטינג. בחרנו גיבור אגדי וקיבלנו שני בנים, שני יח"צנים ועורך דין.

 

הבלגן הזה מאפיין גם את התפר שבין הכלכלה והביטחון, נתניהו ושרון. בגלגולו החדש בלע שרון גם את התזה שאין תקנה לכלכלתנו ללא שלום, וגם היא מן הגורמים המאיצים את חפזונו. לכאורה, לא כך נתניהו. הוא זוכר, כנראה, שכל המשק שלנו תוך כדי מלחמות, ולכן הוא מנסה עתה לחולל רפורמות תוך כדי מלחמה. אבל בעת ובעונה אחת הוא מעורר שתי תמיהות: כמי שמתנגד למדינה פלסטינית בשל הסכנות הגדולות הטמונות בה, לא ברור איך הוא משלים את החתירה של ממשלת ישראל להקמתה; וכמי שמכיר גם את ההיסטוריה וגם את הכורח במלחמה, לא ברור איך אינו מבין שאי אפשר לנהל מלחמה ביחד עם אבטלה וקיצוץ אכזרי בקצבאות ובתרופות, ובוודאי לא עם פערים מקוממים בין עניים לעשירים. האם שכח שרייגן ותאצ'ר לא עשו את הרפורמות שלהם תוך כדי לחימה?

 

בשל שני הדברים האלה, נתניהו תורם לרפיון האונים הציבורי שמוצא ביטוי בסקרים. 73% אומרים שישראל מתפוררת מבחינה חברתית, 38% חשים בהתרופפות הדבק הסולידרי העושה אותנו לקהילה אחת, רבים אינם רואים כאן עתיד לילדיהם. אלה תוצאות מחרידות של מלחמה ללא תכלית, שבה המנהיג מראה לעם בקצה המנהרה לא אור אלא פרס לאויב בצורת מדינה. שרון מעקר מן המלחמה את היסוד הפטריוטי, ונתניהו מתנהג כאילו לא היתה קיימת.

 

בגלל הבלגן הגדר נסוגה לקו הירוק, ואנחנו ניענש כאילו היתה מסביב לשכם. שרון מתקפל תחת טרור, ומצטייר בעולם כ"קילר". נתניהו מעורר התמרמרות חברתית המאיימת לקעקע גם את היסודות הבריאים של יוזמותיו, ושניהם מקיימים ביניהם מעין תיקו: אל תתערב אצלי, ואני לא אתערב אצלך. לכן, בין השאר, אין לנו קבינט מלחמה, כבכל מדינה מתוקנת במצב מקביל לשלנו.

 

התוצאה תהיה, חלילה, בכייה לדורות. גדר עוד אפשר להעתיק, ולו במחיר כבד, אך "העתקה" של עשרות אלפי בני אדם, החרבת עשרות יישובים, רצח אידיאלים לאומיים והתיישבותיים, קריעת שסעים מדממים בתוך העם – אלה טרגדיות לאומיות בלתי הפיכות, היסטוריות.

 

בין שרון לנתניהו נחלשת, ועלולה להתרסק, גם מפלגת השלטון. שרון נטש את יעדיה הלאומיים, ונתניהו – את יעדיה החברתיים. על נפילתה לא יצטער המחנה הלאומי, והמחנה החברתי לא יזיל דמעה. הדתיים, שותפיה ההיסטורים, יאמרו ברוך שפטרנו, וידידיו של עמרי שרון מן השמאל לא יסתירו את שמחתם בנפול אביו, שכה אהבו לשנוא בימיו הלאומיים. גם את הסיפוק שלהם לא יסתירו – על שגדול אויביהם נלחם לממש את דרכם וסופו ששילם את מחיר המלחמה הזאת בראשו הפוליטי. שלא לדבר על מה שהותיר לכולנו לשלם.

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים