"עוד לא התאוששנו מהפיגוע הקודם והכל חזר אלי"

אביגיל בן חמו ממעלה אדומים איבדה לפני כשנה וחצי את אחותה, מיכל ביאזי, בפיגוע בקו 32 בירושלים. בפיגוע הבוקר (ראשון) נפצע אחיה, מאיר מרציאנו.

"קרה לנו נס והוא פצוע קל. יש לו רסיסים ושריטות. הייתי פשוט בהלם ובהיסטריה. הכל חזר אלי והייתי על סף עילפון", היא סיפרה.

"אני והמשפחה עברנו הכל מחדש - שוב להתקשר לבתי חולים ולברר איפה הוא נמצא. אי אפשר לתאר את התחושה במילים. עוד לא התאוששנו מהפיגוע הקודם וזה חזר אלי בגדול. אני פשוט לא יודעת איך אפשר להמשיך לחיות ככה".

"פשוט קרה לי נס"

מאיר אהרון, תושב ירושלים בן 69, היה על האוטובוס כשאירע הפיצוץ. "ישבתי בצד השמאלי של האוטובוס בספסל השני, עם הגב לנהג. פתאום הרגשתי פיצוץ עז. הכובע והכיפה שהיו לי על הראש נשרפו ועפו".

אהרון, המאושפז בבית החולים שערי צדק, סיפר: "דחפתי אחרים ויצאתי בכוח מהאוטובוס. היה לי דם על הפנים. שמעתי צעקות, אבל לא יכולתי לראות שום דבר. יצאתי לבד ועמדתי בצד עד שהגיעו אלי. אחר כך ראיתי כמה אנשים שנשכבו על הכביש".

"האוטובוס היה מלא. היו גם אנשים שעמדו ובהם גם כמה חיילים. דווקא היה איש ביטחון שעמד באוטובוס, אני פשוט לא יודע איך זה קרה". 

"פשוט קרה לי נס, אולי בגלל שהתפללתי הבוקר בבית הכנסת. אשתדל שלא לנסוע הרבה בתחבורה ציבורית מהיום, אבל פשוט אין ברירה".

מנהיג יהודי: "תמיד ראינו את זה רק בטלוויזיה"

מלקולם הונליין, מנכ"ל ועידת הנשיאים של הארגונים היהודיים האמריקאים בארה"ב, סיפר ל-ynet כי שהה במלון סמוך לזירת הפיגוע ומייד יצא לשטח. "אנחנו נמצאים כאן, במלון 'ענבל' לכנס בן ארבעה ימים. לא שמענו את הפיצוץ כי היינו במרתף. הגיעו אנשים ודיווחו לנו על פיצוץ וישר רצתי לזירה. זה מזעזע לראות את המחזות האלו.

"תמיד ראינו את זה בטלוויזיה אבל עכשיו אתה רואה את הדברים האמיתיים, אתה רואה גופות ומצד שני את מה שהולך לקרות בהאג. אם רוצים לעשות משפט, שיעשו משפט בהאג לערפאת. מה שישראל צריכה לעשות זה להגן על עצמה ועל אזרחיה בביטחון וארה"ב וכל המדינות צריכות לעמוד לצידה ולתמוך בה. גם בעניין הגדר, שאני בעדה".

עוד אמר הונליין על המראות הקשים: "זה משהו שאתה לא יכול לשכוח. זה אומר לך מה זה בעצם טרור. בארה"ב אנחנו יכולים לסגור את הטלוויזיה אבל כאן זה נשאר לכל החיים".

"הסתכלתי לרגליים לראות אם הן מחוברות"

זהבה לוי, בת 35, סיפרה: "שמעתי בום גדול. הבנתי שהיה פיגוע. ראיתי אנשים במצב קשה. כאבו לי הרגליים והסתכלתי לראות אם הן מחוברות. למזלי הכל היה בסדר. מסביבי ראיתי נעליים, רגליים וחלקי גוף מפוזרים. מישהו הוציא אותי מהחלון של האוטובוס והגעתי לבית החולים".

עבד עיסא, תושב הכפר עיסאויה במזרח ירושלים, נפצע גם הוא בפיגוע ומאושפז בהדסה הר הצופים: "עליתי על קו 14 ליד קופת החולים במושבה הגרמנית. כשעליתי על האוטובוס היה בו מאבטח. לא יודע אם הוא ירד אחר כך או לא".

"התקדמתי לכיוון אמצע האוטובוס וליד גן הפעמון היה פיצוץ. לא ראיתי מי זה היה. לא ראיתי כלום, רק ירדתי מיד. הבנתי מיד שזה פיגוע. הראש כאב לי, הידיים, העיניים. אמבולנסים ומשטרה הגיעו מיד. אזרחים באו עם נייר טואלט ועזרו לנקות את הדם. עכשיו אני פה. הראש עדיין כואב. יש חתך מעל העין השמאלית אבל אני במצב טוב ודיברתי כבר עם המשפחה שלי".

משה סאלמה, תושב ירושלים בן 56, היה בדרכו לעבודה כשהאוטובוס בקו 14 התפוצץ לידו. "רציתי להגיע לעבודה ופתאום שמעתי וראיתי פיצוץ גדול. עמדתי ליד קיר שבעצם הציל אותי. הקיר ספג את כל ההדף וכך ניצלתי. ראיתי אנשים על הרצפה. הרבה דם וצעקות. השם הציל אותי. יש לי ילד בן שלוש וחצי. אני לא מבין איך היום הוא יכול היה להיות בלי אבא".

הנהג: המאבטח ירד ואז אירע הפיצוץ

בוריס פיסקרוב, נהג האוטובוס בקו 14 סיפר שיום העבודה שלו היה שגרתי ללא אירועים חריגים.  

"הגעתי מכיוון הר חומה והתחלתי לאסוף נוסעים. לפני הנסיעה עשיתי בדיקה ועלה מאבטח לאוטובוס. הוא בדק יחד איתי וירד. אחר כך עלה מאבטח נוסף וירד בתחנה. כשעזבתי את התחנה, אחרי 40 מטר אירע פיצוץ. האוטובוס היה מלא עם 60 נוסעים בערך. אנשים עמדו גם במעבר".

עבור פיסקרוב מדובר בפיגוע שני. בפיגוע הראשון הוא עבר עם האוטובוס שלו ליד מסעדת סבארו כאשר מחבל מתאבד התפוצץ בתוכה.