שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות

    נתניה מא' ועד ת'

    איפה זה אום חאלד; איך מכינים בוריקה; מה עושים פה אנשי כפר תבור; ומי בעצם היה אנדריוס, שעל שמו יש רחוב בעיר; נתניה חוגגת 75 שנים להיווסדה, וזאת הזדמנות מצוינת להציג את המילון הנתנייתי השלם

    אום חאלד: הכפר הערבי שעל אדמותיו נבנתה העיר נתניה. עד היום, כשנתנייתי ותיק נזקק לשירותי קופת החולים הכללית שברחוב רזיאל, הוא אומר לחבריו: "אני הולך למרפאת 'אום חאלד'" (שעל פי האגדה שם גר שייח' הכפר בזמנו).

     

    אנדריוס: למרות שבנתניה משוכנעים שרחוב אנדריוס הוא על שמו של איזה מצביא רומאי, לא היא. אנדריוס היה פקיד בריטי בכיר בימי המנדט, שמשום מה נקשר למתיישבים בעיר, ועזר להם לקבל היתרים שונים, בעיקר כאלה שעניינם רכישת קרקעות. הוא נרצח בנהריה, וכמחווה על פועלו למען מתיישבי נתניה זכה שהרחוב ייקרא על שמו.

     

    אוראנוס: אחד הפאבים הוותיקים בנתניה, שהוקם על ידי מחולל חיי הלילה בעיר, יוחי אברמוב ז"ל, האיש שהקים בהתחלה את "עזאזל" ואת פאב "המייסדים", מקום שעובד גם היום ונושא בגאון את מסורת כנפי העוף.

     

    אלראי יואל: הילד הראשון שנולד למתיישבי נתניה (נכון, נכון, יש על העובדה הזאת ויכוח מר עד היום) והפך לימים לראש העירייה. אלראי כיהן בתפקידו שתי קדנציות.

     

    איקאה: היה רגע מסויים, בו נדמה היה שנתניה היא בסך הכל עיר קטנה שתקועה מאחורי המחסנים של איקאה. מפלצת הרהיטים השבדית הפכה לאובססיה של כל ישרלאית. המבנה הענק בצהוב-כחול הסתיר לנוסעים את השיכונים בקרית נורדאו, ואפילו ראש העירייה דיברה על הישג מוניציפלי כביר. מאז, האובססיה מעט נרגעה, אבל עדיין מדהים איך חנות עם לוחות עץ, דיבלים ואהילים זולים, כמעט הצליחה להשתלט על זהות של עיר בת 75 שנה.

     

    "אבי רדיו": לא מעט טיפוסים יש בנתניה, אבל "אבי רדיו" הוא אחד החביבים שבהם. חמוש ברדיו שנישא בתוך תיק גב, אוזניות וכיפה גדולה, הוא יוצא למסע רגלי אינסופי בכבישי העיר וסביבותיה. הוא לעולם לא עוצר, מתעכב, כאילו ממהר להגיע למקום, אליו לא יגיע בעבר. האגדה האורבנית מספרת שבתחילת שנות ה-90 ראה אותו ילד קטן נעצר ליד ספסל, מתיישב ומחליף את התחנה ל"שירים ושערים". אבל לך תסמוך על אגדות.

     

    איתמר: בית הספר השני בנתניה, נקרא על שם איתמר בן אב"י, שחוץ מזה שהיה הבן של אליעזר בן יהודה, גם היה דובר המתיישבים הראשונים והאיש שהציע לבן עמי, (עיין ערך 'בן עמי עובד') לקרוא לעיר על שם נתן שטראוס, מיליונר קנדי, שהבטיח לתרום עשרת אלפים דולר לעזרת המתיישבים (ושלימים התברר, שבכלל לא העביר את הכסף).

     

     

    בני בנימין: הארגון שחבריו, רובם בני כפר תבור, הקימו את העיר נתניה.

     

    בן עמי עובד: מזכיר ארגון בני בנימין (עיין ערך 'בני בנימין'). ראש העיר הראשון והאיש, שהפך את נתניה ממושבת פרדסנים לעיר היהלומים.

     

    בני ברמן ז"ל: המלח והצלם המזמר, בן נתניה, ששיריו "פרידת המלח", "רגל מעץ", "שיר הליצן", ורבים אחרים הפכו לנכסי צאן ברזל של השירה הישראלית.

     

    ביאליק: בית הספר היסודי הראשון בעיר, בתחילת דרכו למדו בו בכיתה אחת ילדים בגילאים שונים, כי לא היו מספיק ילדים למלא את הכיתות.

     

    בארי: בית הספר של ילדי ההתיישבות העובדת. מי שלמד ב"ביאליק" (עיין ערך), נחשב ל"צפוני", בעוד שב"בארי" למדו בני הפועלים.

     

      

    בוריקות, דוכן: מרדדים בצק עלים ועושים ממנו עיגול, שופכים לתוכו ביצה, מהדקים שלא יישפך וזורקים לתוך מחבת מלאת שמן רותח. נשמע קל? תשכחו מזה. את האמנות המופלאה הזו, רק מעט מקצוענים יודעים לבצע כמו שצריך. בנתניה עדיין ישנם מספר דוכנים, שמורות טבע אמיתיות, שפועלות מתוך צריפונים קסומים ומגישים בוריקות - מאכל משובח שמגיע בתוך פיתה, עם קצת סלט וגיבוי חריף של צ'רשי.

     

     

    גשר הארי: זה לקח שנים, אבל בסוף הוא הוקם, ומאז, כאילו, נתניה חוברה לה יחדיו.

     

     

    דורה: השכונה הדרומית של נתניה, קיבלה את שמה עוד בימים שהמקום שימש בסיס צבאי ודורה אבן, אשתו של מפקד המחנה, הרבתה להגיע אליו ולדאוג לרווחת החיילים. בתגובה, הם קראו למקום על שמה.

     

    דורטמונד: האולם בהיכל האמנויות, על שמה של העיר הגרמנית התאומה. פתיחתו לוותה בשערורייה זוטא כשהשופט בדימוס ותושב העיר, אריה סגלסון, קרא להחרים אותו ואת האירועים המתקיימים בו כצעד מחאה, בו הוא עומד עד היום.

     

     

    הרצל, רחוב: הרחוב הראשי של נתניה, והאמת? הוא אכן נראה בן 75.

     

    הרי גרינטל: רכס גבעות הכורכר הנקרא על שמו של רופא הילדים, ד"ר גרינטל, שביתו היה בעבר הבית הדרומי ביותר במושבה.

     

     

    וינגייט: בית הספר הגבוה לחינוך גופני הממוקם בסמוך לעיר. עיריית נתניה היתה מאוד רוצה לכלול כחלק משטחה המוניציפלי, ולקבל את מסי הארנונה שלו.

     

     

    זנגוויל: לא, לא התבלין, אלא אחד מרחובות השוק של נתניה. נקרא על שם ישראל זנגוויל, מהפעילים הבולטים ביהדות אנגליה בראשית המאה ה-20.

     

     

    חבצלת: פרח הצומח על מצוקי החוף, והוא אחד ממרכיבי סמל העיר נתניה.

     

     

    טשרניחובסקי: בית הספר התיכון הראשון בעיר, שלימים גם הפך לגדול שבהם.

     

    טיילת: המשטח הזה, לאורך הים (עיין ערך 'ים עם חוף'), שלמרות שהוא הכי יפה באזור, בכל מערכת בחירות מתעקשים לשפץ אותו מחדש.

     

     

    יהלומים: פעם נתניה היתה עיר היהלומים. היום, מה לעשות, נותרו רק היהלומנים.

     

    ים עם חוף : החוף של נתניה נחשב לאחד החופים עם הכי הרבה חתיכות, הודות לקליטת העלייה המאסיבית מרוסיה, וגם לחוף שאין בו, למרות שמנסים, בתי קפה על החול, כמו בתל אביב והרצליה.

     

    "ידיות-מ'ריב": מי לא מכיר את קריאתו האלמותית של מוכר העיתונים הכי מפורסם בעיר (למי שפיספס, הכוונה היא ל"ידיעות אחרונות" ו"מעריב"). הוא מסתובב בעיר עם אופניים ישנים, כאילו הרגע קפץ החוצה מתוך סרט איטלקי, צועק בקול מגאפוני את ה"ידיות-מ'ריב" המוכר והטוב, ומה שהכי מדהים: בתוך אינספור השקיות והארגזים המועמסים על האופניים, ניתן למצוא החל ממקומונים נידחים של באר טוביה ושבועונים של באר טוביה ושבועונים ברוסית ועד עיתונים יומיים ברומנית. מוסד על גלגלים.

     

     

    כרמל: בית המלון הגבוה בעיר, עומד על קצה המצוק הצופה אל הים. המלון שהיה תקוות התיירות הגדולה, והפך בעיקר לבית דירות ולמפלטם של האוהבים לרגע.

     

    כיכר העצמאות: הכיכר המרכזית של העיר, שראתה כמעט הכל. החל בריקודי עם, עבור למופעי מתנ"סים, מופעי רוק, ראפרים מתלהמים, זיקוקי יום העצמאות, חגיגות עליית מכבי נתניה לליגת העל, ואפילו אחד, שמעון פרס, שחוטף עגבניות בפרצוף. תוסיפו למשוואה תיירים צרפתיים, שבדיות יחפות שנשרפו מעודף שיזוף, דוכנים לממכר אגוזי קוקוס וים כחול שמשקיף מהצד, ותקבלו כיכר שמחות תוססת וצבעונית.

     

    כיכר קדאפי: התשובה הטריפוליטאית לכיכר העצמאות. השם הרשמי הוא "כיכר ציון", אבל בינינו, איזה מין שם זה 'ציון' לכיכר. מדובר במתחם של בתי קפה ברחוב שער הגיא, בו יושבים בעיקר גברים מבוגרים, בדרך כלל חמושים בקסקט, ורובם המוחץ, בני העדה הלובית. בשעות היום אפשר למצוא שם פרלמנטים עירניים בנושאי ספורט, פוליטיקה ומרים פיירברג (עיין ערך 'מרים פיירברג'). השפה המדוברת במקום נעה מעברית נטולת האות ר', טריפוליטאית מתנגנת ואיטלקית.

     

     

    לניאדו: בית החולים העירוני, גאוות קהילת צאנז. 

     

    מזרקה: בלב כיכר העצמאות (עיין ערך 'כיכר עצמאות') ניצבת מזרקת המים הישנה, שעדיין לא ברור מתי היא פועלת, מושבתת או סתם מלוכלכת. בכל מקרה, מדובר במוסד נתנייתי עתיק יומין ומזוהה. מרגעיה הגדולים: אוהדי מכבי נתניה חגגו בתוכה את עלייתה של  הקבוצה לליגת העל; במאי התוכנית המיתולוגית ללימוד אנגלית "here we are" בחר בכיכר כלוקיישן המרכזי בו יצולם הפתיח לתוכנית, בכיכובם של ירמי קפלן וחברים.

     

    משה שקד: קבלן הבניין, שחפר את הבאר הראשונה של נתניה. לימים הפך לראש העירייה שלה.

     

    מגדל המים: ניצב בכניסה הדרומית לנתניה וצפה אל הים מבין הדיונות. שופץ בתקופתו של אלראי, על ידי גידי אשכנזי, נהרס בתקופת פולג (עיין ערך 'צבי פולג') והגיע למנוחה אחרונה בקדנצייתה של מרים פיירברג (עיין ערך 'מרים פיירברג').

     

    מכנס עודד: כדורגלן. מלך השערים של כל הזמנים. הילד שהתחיל לחורר רשתות במגרש הקט-רגל של בית ספר "ביאליק" (עיין ערך 'ביאליק'), הפך עם השנים לכובש השערים הכי מחונן בכדורגל הישראלי וזכה עם מכבי נתניה בארבע אליפויות וגביע אחד. ביחד עם חיים בר ומוטל'ה שפיגלר (עיין ערך שניהם). נחשב לאחד משלושת הכדורגלנים הגדולים שצמחו בעיר.

     

    מצנחי רחיפה: בזכות המצוקים הייחודיים, הפכה נתניה לאימפריה בכל מה שקשור בענף מצנחי הרחיפה. סיבוב שישי בצהריים בטיילת החדשה (עיין ערך 'טיילת') חושף תמונה מרהיבה של עשרות מצנחי רחיפה צבעוניים, שמקשטים את השמיים. האגדה מספרת שפעם ריחף מישהו מול חלון פתוח של אחד מבתי המלון בנתניה, תפס זוג על חם, סיפר על מה שראה לחבריו, ומאז הם קבעו שנתניה היא המקום הכי טוב לקיים בו את הספורט הזה.

     

    מפורסמים: גאווה מקומית היא מצרך חשוב בעיר, ועל כן תעשיית ה'מה-אתה-מלכלך-תראה-כמה-מפורסמים-יצאו-מנתניה' היא די פופולרית ברחוב. רשימת בני העיר ששיחקו אותה ארוכה, ונחלקת לקטיגוריות שונות. בקטיגוריית ההומור: אלי ומריאנו, הכותבים של 'ארץ נהדרת' ויהודה ברקן. בקטיגוריית היופי: לינור אברג'יל, ליאור מילר, דנה אשכנזי, אילנה אביטל ולימור בלדב. בקטיגוריית האופי: קובי מידן. בקטיגוריית הביטחון: יום טוב סמיה. ובקטיגוריית אלה שאף אחד לא יודע שצמחו בנתניה: שלמה בראבא.

     

     

    נוטע: היום שם של רחוב, אבל בעבר שמה של חברה ששתלה את הפרדסים בעיר.

     

     

    סמילנסקי: הרחוב בו נבנו הבתים הראשונים של נתניה. לשלמה שפיגל, האבא של יואל אלראי, היתה שם גינת פרחים וטופחת ומפורסמת מאוד.

     

    סרג'נטים: אחרי שהבריטים תלו בשנת 1947 שניים מחברי מחתרת הלח"י, חטפה המחתרת שני סרג'נטים בריטיים שבילו בבית קפה בנתניה, והוציאה אותם להורג. גופותיהם נמצאו בחורשה הנושאת מאז שת השם 'חורשת הסרג'נטים'.

     

    סירונית, חוף:  עם כל הכבוד – ואין כבוד – לחופים המעוצבים בבית ינאי, רמת פולג ומכמורת, סירונית הוא החוף הנתנייתי האולטימטיבי. רצועת חוף עמוסה בצעירים רוויי הורמונים, תיירות צרפתיות, קשישים מתעמלים, גולשי בוגי ואפילו דודות עם סלים עמוסים במאכלים ביתיים. לאורך החוף פזורים מבני פירמידה, שיש הטוענים שהם המיצג הארכיטקטוני הכי משונה בעולם.

     

    סנדוויץ' טוניסאי: מה זה טוניסאים? טריפוליטאים שמדברים צרפתית. לכן לא צריך להתפלא שהסנדוויץ' הטוניסאי הוא אחד המאכלים הכי פופולריים בעיר. אם נתניה היא בירת הבורקות (עיין ערך), הרי שהיא גם נסיכת הסנדוויץ' הטוניסאי. המהדרין מגישים אותו בתוך לחמנייה מטוגנת ("פריקסה") כשבפנים מונחים בסדר מופתי: נתחי טונה, ביצה קשה, זיתים שחורים, תפוח אדמה, עגבנייה וכמון פילפלצ'ומה (החריף של הטריפוליטאים). אם תרצו, מדובר בקונטרה הצפון אפריקאית למקדונלד, רק הרבה יותר טעים.

     

    "ספינז", דוכן: מתחת למה שהיה פעם קולנוע 'שרון', ניצב לו דוכן, אפילו לא דוכן, אלא רק כיריים, קערה ענקית עם בצק שתופח בתוך שמן רותח. יושב שם בחור שמכין במקום את מה שנקרא 'ספינז', מעין סופגייה שטוחה, שמוגשת עם סוכר או דבש. פינוק נתנייתי ייחודי, שממתיק לך את היום, אחרי שגמרת את הסידורים המעיקים בבנק הסמוך.

     

     

    עיר ימים: מתחם קרקעות ענק בדרום נתניה. מושא הפנטזיות של כרישי הנדל"ן ומקור אין סופי למחלוקות על אחוזי הבנייה.

     

     

    פולג צבי: ראש העירייה הראשון של נתניה שהגיע מהצבא, הבטיח להלחם בפשע, ונטש את שדה הקרב באמצע.

     

    פרדס: פעם נתניה טבלה בפרדסים, בהמון פרדסים. אבל היום כל ילד יודע, שתפוז צומח בסופר.

     

    פונדק הים: מסעדה, מבשרת המהפכה הקולינרית בנתניה של שנות ה-60, שכבר 40 שנה ממשיכה להגיש אותו דבר, כאילו כלום לא השתנה.

     

    פיירברג מרים: כבוד ראש העירייה (והתושבים אכן עושים לה כבוד). מדובר בבולדוזר אמיתי, אמביציה בלונדינית, שלא נחה לרגע. פוליטיקאית אמיתית, עם כל מה שטוב ורע בכך.

     

     

    צרפתיות: איכשהו, בגלל כל מיני סיבות גיאוגרפיות-היסטוריות-סוציואלוגיות הפכה נתניה לעיר המועדפת על הקהילה היהודית בצרפת. העובדה הזו מביאה לכאן מדי קיץ תיירות מצודדות, חמושות במבטא זר. רק ממשפטי הפתיחה, באנגלית עילגת, של גברברי נתניה היוצאים להסביר פנים לתיירות בחוף הים, יכולים אלי ומריאנו לבנות מופע סטנד-אפ שלם.

     

     

    קניון השרון: קניון איילון ברמת גן היה הראשון בארץ הקודש, ואז הפציע בנתניה קניון השרון. כשהקניון נחנך וראש העירייה דאז הכריז: "כמו בערים מתוקנות בעולם, עכשיו גם לנתניה יש קניון". יהונתן גפן, כתב בתגובה משהו בסגנון: "מי בכלל רוצה להיות עיר מתוקנת? זה בדיוק מה שהיה יפה בנתניה, שהיא לא ניסתה לתקן שום דבר". מאז הקניון אתנו, ועושה רושם שהעסק רק הולך ומתקלקל. מוקד הבילוי והקניות נדד מרחוב הרצל אל הקניון, החנויות המעוצבות החליפו את הדוכנים בכיכר העצמאות, ומשהו בנשמה של העיר הפך לסוג של מדרגות נעות.

     

    קופסה: איצטדיון הכדורגל של מכבי נתניה, שבגלל מימדיו הצרים זכה לתואר ה"קופסה". הוא עתיק, מקומט, מוזנח, ובנוי טלאים-טלאים, אבל נתנייתים אמיתיים רואים בו אחד המבנים הכי יפים ורומנטיים בעיר. האיצטדיון על חומותיו העתיקות, והטריבונות הרועדות, ראה 5 אליפויות, גביע מדינה אחד ועשרות אגדות כדורגל שרצות על הדשא. הוא שצבע את ילדותנו בזיכרונות צהובים.

     

    קולנוע "שרון": כמו אנדרטת ענק, ניצב קולנוע שרון במרכז העיר, אי גאה בתוך ים ההזנחה, ומשמש תזכורת לימים אחרים. זה היה בית הקולנוע הכי מפואר
    באזור: מסך ענק, כניסה רחבת ידיים, עמודים גבוהים ומקושטים, ואפילו יציע שהנכנסים בשעריו הרגישו המאושרים באדם. בסיום כל הקרנה יכולת לראות עשרות ילדים מתגודדים מול התמונות של יול ברינר ב"שבעת המופלאים" או ברוס לי ב"נקמת הדרקון", הממוסגרות בתוך החלון המסורג, ומנסים לשחזר את הסצנות בעזרתן. קולנוע שרון נסגר, והיום הוא משמש בעיקר כאכסניה להומלסים ונרקומנים.

      

    קראוזה: המדרחוב השני שהוקם בנתניה. (אחרי הרצל), והפך בשנות ה-90 למקום המפגש האולטימטיבי הלוהט ביותר בעיר ולשוק הבשר של ימי שישי.

     

    קוסקוס: מאכל חובה לכל נתנייתי בימי שלישי, ולמהדרין גם בימי חמישי. המבינים, נפגשים בשלוש נקודות עיקריות: אצל קלרה ועמרם, אצל צ'צ'ו ואצל אניטה.

     

     

    ראשי תיבות: ברבות מהבדיחות על עולם הפשע מככבת העיר. אחת החביבות היא ראשי התיבות של השם נ.ת.נ.י.ה – נשמה, תזמיני ניידת, יש הרוגים.

     

     

    שבדיות: ראה ערך 'צרפתיות', רק עוד יותר בלונדיניות.

     

    שפיגלר מוטל'ה: כוכב כדורגל נתנייתי שהקדים את הדור של מכנס, לביא וגריאני, ומי ששימש כמאמן מכבי נתניה בעונת האליפות האחרונה, בשנת 1983. שפיגלר כיכב גם בנבחרת ישראל, והוא הכדורגלן היחיד בישראל שהרזומה שלו כולל שער במסגרת אליפות העולם בכדורגל.

     

    שלולית החורף: בדרום נתניה, מול שמורת האירוסים (עיין ערך 'שמורת האירוסים'), התמקמה לה השלולית הכי גדולה בישראל (אם לא מביאים בחשבון את אגם החולה). המון ציפורים נדירות ובעלי חיים משונים מגיעים לאזור כדי לטבול במימיה. השלולית הגדולה משמשת גם כאתר משחקים לילדים, מנגל להורים, ומסתור לילי לאוהבים.

     

    שדרת הכוכבים: בשנות ה-80 העליזות הגו פרנסי העיר רעיון מופלא, להקים בנתניה שדרות כוכבים סטייל הוליווד. אם לג'ק ניקולסון וג'וליה רוברטס מותר להטביע את כפות ידיהם על מדרכות ממלט, למה שאנחנו לא נעשה כבוד לפיגורות מקומיות כמו שלווה ברטי? כמו בכל מיזם יומרני, גם הרעיון הזה התרסק על קרקע המציאות המקומית הקטנונית. מיד פרצו ויכוחים סוערים למי מגיע כוכב בשדרה, למה רק כוכבי בידור, ובכלל מי האיש שצריך לערבב את הטיח. הרעיון התאדה, אבל כל מי שמגיע לאזור כיכר העצמאות, יכול להציץ הצידה ולראות שדרת דקלים נאה עם מדרכה משובצת בכוכבים יתומים.

     

    שמורת האירוסים: המקום היחידי בישראל בו פורח אירוס הארגמן. כרישי הנדל"ן לטשו אל שטח האדמה הזה, שנחשב לאחד מהיקרים בעיר עיניים, אבל אנשים טובים לחמו עליו וחילצו אותו מידיהם.

     

    שפינוזה: פאב הצעירים, הוקם על יסודות מועדון 'המייסדים' שהקים יוחי אברמוב ז"ל. למרות שעם השנים הוסב שמו ל"מד-בר", כולם עדיין קוראים לו על שם הפילוסוף.

     

    שוק: כמו בכל עיר שמכבדת את עצמה, גם לנתניה יש שוק צבעוני, קולני ועמוס כל טוב. למכורים לנוחות בסופרמרקטים מומלץ להגיע למקום לפחות פעם בשבוע, להסתובב קצת בין הסמטאות הצרות, להקשיב לפניני הבסטונרים, להעמיס את הסלים בירקות, פירות ועישבי תיבול טריים, ואולי גם למצוא צעצוע לילד בחמישה שקלים. את הסיבוב מומלץ לחתום באחד מדוכני הסנדוויץ' הטוניסאי ואם ממש רעבים, אפשר להיכנס למסעדת 'צ'אצ'ו' או 'יהלום' ולרדת על מפרום עם קצת 'מסייר' בצד.

     

     

    תמוז: המסעדה היחידה בחוף פולג, וכיאה למסעדת חוף הפכה במהרה לאתר תיירות ארצי ולמוקד חיי הלילה של נתניה בקיץ.

     

    תשובה יצחק: טייקון כלכלי. האיש שכולם חושבים ומקווים, שהוא התשובה לכל בעיותיה של מכבי נתניה.

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    אום חאלד. ככה הכל התחיל
    צילום: לע"מ
    כיכר העמצאות. הכיכר שראתה הכל
    צילום: רונן יולס
    פעם נתניה היתה עיר היהלומים והתקוות
    צילום: לע"מ
    צילום: דודו פריד
    ה"קופסה" של מכבי נתניה
    צילום: דודו פריד
    איקאה. הישג מוניציפלי כביר
    אפי שריר
    שלמה בראבא נולד וצמח בעיר
    אפי שריר
    הטיילת של נתניה. הכי יפה באזור
    צילום: רונן יולס
    מומלצים