ביבי מכה דגים, פרס קוטף מצביעים

על פניו, ניתן להמעיט בחשיבותו של הצעד של לוי, בעל בסטה מכובד מזה 30 שנה ואיש מוכר ומשפיע בשוק, אבל נדמה כי תהיה זו טעות לעשות כן - במיוחד כשזוכרים את הביקור של אריאל שרון בשוק הכרמל בספטמבר 2000, שרימז על המהפך הצפוי.

לוי מעולם לא היה איש מפלגת העבודה, ולמעשה – מעולם לא לקח חלק בפעילות מפלגתית כלשהי. הוא מגדיר את עצמו כאיש ימין, אבל טוען – אף פעם לא הלכתי להצביע. מלבד מפגשים תקופתיים ומסורתיים עם פוליטיקאים שבאו "לגעת" בעם מידי בחירות, לוי לא התרועע עם חברי כנסת, לא התפקד למפלגות ולא חש צורך עז מדי להיות מעורב בפעילות פוליטית. הימין מבחינתו היה הבית, הדבר היחיד שאפשר להזדהות איתו, הדבר היחיד שדיבר אליו.

אלא ששלוש שנות שלטון הליכוד, ובעיקר השנה האחרונה, בה מכהן בנימין נתניהו כשר האוצר ופרשיותיו של ראש הממשלה, אריאל שרון, תופסות כותרות - שינו משהו אצל לוי. "עכשיו", הוא אומר בתסכול, "אני כבר לא יכול לשבת בצד ולהסתכל".

ביום שני, למשל, לוי כבר הגיע לכנסת, השתתף בישיבת סיעת העבודה, ואף אמר כמה מילים לבקשת יו"ר הסיעה, ח"כ דליה איציק, שהזמינה אותו. מי שפגש את לוי לראשונה, כמו חברי הכנסת חיים רמון ואברום בורג, שלא טרחו להגיע לשוק, חייכו בציניות ומלמלו דברים לא ברורים. "כשהם יצביעו בשבילנו", סינן רמון בסרקזם, "אני אגיע לשוק".

ניתן לזלזל בלוי ובחבריו. ניתן לומר שהם רק אנשי שוק, האנשים הפשוטים שמדברים ומבטיחים לשמאל שמיים וארץ, אבל בסוף מצביעים ליכוד. אפשר לעשות את זה, או שאפשר להקשיב למונולוג הארוך והכואב שלו.

"הליכוד יורק לנו בפנים"

"ראיתי את צורת ההתנהגות של הממשלה הנוכחית ואת זו של ביבי", מסביר לוי כשהוא נשאל מדוע החליט להצטרף לעבודה. "אני רואה שהוא מתנהג בצורה קיצונית ואכזרית לשכבות החלשות. לפי מה שאני מכיר את ביבי, היה עדיף לחלק את המדינה לשניים, עם ראש ממשלה של עשירים וראש ממשלה של עניים. ביבי צריך להיות ראש הממשלה של העשירים, כי הוא מייצג את העסקנים ואת התעשיינים. ביבי לא יכול להיות ראש הממשלה של החלשים, כי הוא מתנהג כמו מוכר בחנות דגים: הוא מכה את הדג בראש. לאנשים קשיי יום הוא נותן כל פעם עוד מכה בראש. סובלים? לא משנה. הכל אותו דבר בשבילו. לא משנה באיזו רמה אנשים סובלים, הוא מעלה את הלחם, הרי בכל מקרה לא יקרה כלום. אחר כך הוא מוריד את הקצבה של הילדים. מה זה בשבילו עשרה שקלים?"

"הייתי מבקש מביבי, בשם כל אותם אנשים שהוא פוגע בהם, לגור בדירה ממוצעת בשכונת שפירא, ביד אליהו, בשכונת התקווה, ברמלה או בלוד, עם משכורת של שלוש וחצי אלף שקל, כמו שמקבלים האנשים שבהם הוא פוגע. אני רוצה לראות איך הוא יחיה עם זה חצי שנה. בוא נראה איך אשתו תטפל בשלושה ילדים, עם מעט כסף, עם משכנתא.. בוא נשלח אותו חצי שנה להיות אזרח כמוני וכמוך. אין לי ספק שהוא היה עומד בראש מטה מאבק נגד הממשלה הזאת. הוא יהיה ראש הפנתרים נגד הממשלה".

"בשוק הכרמל אנחנו הברומטר. אנחנו רואים את האנשים קשיי היום, את קשיי החיים. השוק הידרדר. אנשים תמיד באו לשוק, אבל כיום אישה שבאה בקושי קונה קילו עגבניות. קילו. זהו זה. לא עוד מאתיים גרם, כי עשרים אגורות פוגעים לה בכיס. אנשים ממלאים את הסלט בכרוב, בחסה, שינפח את הסלט. בן אדם יעשה סלט וישים עשרים אחוז מלפפונים, וכל השאר ינפח בכרוב. המדינה במצב קטסטרופלי. אני עובד מעל 30 שנה בשוק, אני פה מאז שאני ילד, ואני יודע מה היה הולך כאן בעבר. זה אף פעם לא היה ככה".

"הליכוד יורק לנו בפנים. יורקים, ואומרים שזה גשם. בזמן העבודה הכלכלה היתה יותר טובה. אנשים קנו, זזו ימינה ושמאלה, יצאו מהבית. היום אנשים רק בדיכאון. בתי תמחוי גדלים ומתרבים. יש לי בית תמחוי שפעם היינו מאכילים בו חמישים איש, והיום יש 250 איש. פתחנו לפני שלוש שנים, ומי היה חושב אז שנגיע למצב של היום".

"עכשיו אני כן אלך להצביע, כי אני רוצה להשפיע על המצב החברתי. הליכוד פגע בכל אחד מאיתנו. בשבוע שעבר יצא לי בפעם הראשונה לשבת ליד אדם מכובד כמו פרס. דיברתי איתו, וגיליתי בן אדם חם. אנשי השוק סומכים עליי, אין להם שום בעיה עם זה שאני הולך למפלגת העבודה. הם דוחפים אותי, ואומרים – מה שטוב לך, טוב לכולנו. אני מייצג אותם כבר שנים על הצד הטוב ביותר, והם תומכים בי".

"אני שומע מהרבה אנשים שהם משנים כיוון. אנשים כמוני שלא הצביעו מעולם, רוצים להצביע לעבודה. אנשים לא טיפשים. זה לא מה שהיה פעם. אנשים פותחים את העיניים. זה לא הדור הקודם שבגין היה ראש ממשלה. בדור הקודם, של בני השישים והשבעים, בגין עדיין ראש ממשלה. הצעירים כבר פותחים את העיניים. זה לא מה שהיה פעם".

עבור מאות רבות של עובדים ברשויות מקומיות ברחבי הארץ, היו החודשים האחרונים בגדר סיוט מתמשך. הם המשיכו לעבוד, אבל למעסיק שלהם פשוט לא היה כסף לשלם משכורות. וכך, מאות משפחות נאלצו לחיות כשישה חודשים, בתנאים לא תנאים, כשהם לא יודעים מאיפה לקחת כסף עבור אוכל לילדים.

ח"כ עמרם מצנע, מי ששימש כראש עיריית חיפה במשך עשר שנים, בדק את חוק הביטוח הלאומי, וגילה, כי כל עובד אשר לא קיבל שכר במשך שישים יום, יקבל גמלאות היישר לחשבון הבנק שלו, גם אם המקום בו עבד פשט את הרגל. אלא שמצנע גילה גם כי דווקא עובדי הרשויות המקומיות לא נהנים מההסדר הזה, והחליט להניח הצעת חוק שתתקן את המצב.

מצנע ביקש לקדם את הצעתו במהירות והגיש אותה לוועדת הכנסת, שהחליטה לאפשר את הנחת הצעת החוק בהליך מזורז. 14 חברים הצביעו בעד ההליך המזורז, ורק שלושה – יו"ר הקואליציה, ח"כ גדעון סער, ח"כ עמרי שרון וח"כ רוני בראון התנגדו.

תוך כדי, ביקשו אנשי המפד"ל להוסיף להצעת החוק גם את עובדי המועצות הדתיות, ששכרם הולן גם כן בחודשים האחרונים. מצנע לא התנגד, ובמפד"ל הבטיחו לתמוך בהצעת החוק במליאה. יו"ר הסיעה, ח"כ שאול יהלום, אף החתים את כל חברי סיעתו והבטיח לתמוך.

אלא שביום ראשון החליטה ועדת השרים לענייני חקיקה, בניצוחו של שר הפנים, אברהם פורז, להתנגד להצעת החוק, ובכך, נקבע כי הקואליציה תצביע נגד הצעת החוק, שעלתה אתמול לקריאה טרומית. במפד"ל סיפרו כי סער הפעיל עליהם לחץ, ואיים כי הליכוד יתמוך בהעלאת אחוז החסימה ל- 2.5 אחוז.

בסופו של דבר, כל אנשי הקואליציה, כולל אנשי המפד"ל, הצביעו נגד, והפילו את הצעת החוק. אנשי המפד"ל הצביעו כאמור נגד, ומנעו בכך פיתרון אפשרי למצוקה קשה של אלפי בני אדם.

אלא שכאן לא נסתיים הסיפור. אבי לרנר, דוברו של יו"ר המפד"ל, אפי איתם, פרסם אמש, זמן קצר לאחר ההצבעה בכנסת, הודעה בזו הלשון: "יו"ר המפד"ל, אפי איתם, אמר כי האוצר רואה בעובדי המועצות הדתיות עובדים מסוג ב'. ממשלה מעניקה מיליוני שקלים לתוכניות הבראה באקדמיה ובביטחון אך אינה מוצאת תקציב לתשלם משכורות העובדים ולהמשך קיומה של מערכת שירותי הדת. איתם ימליץ לסיעה לסכל בוועדת הכספים העברות כספים של האוצר, עד שיימצא פיתרון למצוקת עובדי המועצות הדתיות".

ואלה אותם עובדי מועצות דתיות, למי ששכח, שאיתם וחבריו הצביעו שעות ספורות לפני כן – נגדם.