עיראק: בין חלום לסיוט
שנה מתחילת המלחמה, מה צופן עתידה של עיראק? התסריט האופטימי צופה ריבונות עצמית, עקיפת המחלוקות בין העדות ושיתוף פעולה למען שיגשוג ויציבות, שתקרין על האזור כולו. התסריט הפסימי עקוב מדם
זאת לא הייתה התוכנית. לא ככה זה היה אמור לקרות.
הרעיון היה שהכוחות האמריקנים עטורי הניצחון יתקבלו בזרועות פתוחות, כמשחררים ונושאי בשורות; שהעיראקים, שקצו בדיכוי של משטר הבעת', יתאחדו חיש מהר ויקימו ממשל דמוקרטי עצמאי; שהנפט יתחיל לזרום ושעיראק החדשה תהפוך ל"דירה לדוגמא" של הפרויקט האמריקני שקרוי המזרח התיכון, ותעודד את התושבים השכנים, באיראן, סוריה וסעודיה, לרצות לשפץ גם את הבית שלהם.
זו כנראה גם הייתה הסיבה שבתחילה שוגר לעיראק מושל אזרחי בדמות הגנרל בדימוס ג'יי גארנר, שהגדרת תפקידו הייתה "אחראי על שיקום וסיוע הומניטרי". בוושינגטון האמינו אז שזה כל מה שצריך כדי שהנשיא בוש יוכל להתהדר בהפלת הרודן העיראקי, סילוק האיום של הנשק להשמדה המונית והפיכתו של העולם למקום בטוח יותר. הדגש היה על שיקום התשתיות, כאילו שהפוליטיקה הפנימית הייתה מסתדרת מעצמה.
זה לא קרה.
שנה אחרי, אמנם כבר יש חוקה פנימית ותאריך להעברת הריבונות, אמנם כבר נערכים לפתיחת המשפט של סדאם ותפוקת הנפט כמעט מירבית, אבל עיראק עדיין מדממת, ויחד עימה העולם כולו – קזבלנקה, ריאד, טורקיה, מדריד…
עוד ידובר רבות בשאלה האם כל זה היה כדאי. יהיו בוודאי דעות לכאן ולכאן. אבל גם אם עוד לא ברור אם הניתוח היה מוצדק, עדיין יש חולה על שולחן הניתוחים וצריך להחליט מה עושים איתו.
לאן פניה של עיראק
לאן הולכת עיראק עכשיו? האם תגשים את החלום האמריקני או תידרדר למלחמת אזרחים עקובה מדם ותערער את יציבות האזור כולו?
פרופסור בארי רובין, מהמרכז הבינתחומי בהרצליה, סבור שהמפתח הוא בלוח הזמנים להעברת הריבונות לידיים עיראקיות.
"אם תהיה העברת ריבונות חלקה בסוף יוני, הדברים עשויים להתגלגל בכיוון הנכון: בחירות לפרלמנט בינואר 2005, אישור חוקה קבועה ולבסוף בחירות כלליות וכינון ממשלה שתהיה, אולי, מקובלת על כל הצדדים".
"השאלה היא האם העיראקים יוכלו להתמודד עם הריבונות העצמית ביוני. אם זה יחזיק מעמד זה יהיה צעד משמעותי. כרגע האמריקנים מנהלים את הכל אבל יהיה שלב שבו העיראקים, למרות כל המחלוקות הפנימיות, יצטרכו לשבת וללכלך את הידיים. הם יצטרכו לנהל בעצמם את המלחמה בטרור, את יצור הנפט וכ"ד. זה יהיה המבחן האמיתי".
העברת הריבונות לעיראקים: מתי?
רובין מוסיף ואומר שכרגע משקיעים האמריקנים מאמצים כבירים כדי שהענינים יתקדמו במהירות. "הם תחת לוח זמנים מאוד נוקשה. יש תאריכים שסוכמו באו"ם ויש גם את הבחירות בארה"ב בנובמבר. הנשיא בוש צריך שכל זה יקרה בזמן. הוא צריך להראות לאמריקנים בקיץ שלא רק הפיל את סדאם, אלא גם נתן לעיראקים דמוקרטיה. רק אז הוא יוכל, אולי, להבטיח שחלק מהחיילים יחזרו הביתה. בלי זה, הוא יהיה בבעיה גדולה מאוד במירוץ לנשיאות".
גם ד"ר מיכאל אפל מאוניברסיטת חיפה סבור שעתיד טוב יותר לעיראק תלוי בהעברת ריבונות חלקה, והוא אופטימי.
"עד כה נהגו כל הצדדים בתבונה רבה, למרות משקעי העבר ולמרות שהיו נסיונות להסית את הצדדים אלה באלה".
"השיעים והכורדים הגיעו לסיכום ופשרה בחוקה הזמנית: הכורדים רוצים להמשיך ולהחזיק באוטונומיה שלהם בצפון; השיעים הם הרוב בעיראק והם דוכאו בידי המיעוט הסוני במשך שנים. הם יודעים שאם היו בחירות עכשיו הם היו מנהלים את העניינים. הם רוצים שלטון ריכוזי ולא פדרציה אתנית. הפשרה שהושגה בין הצדדים היא הישג חשוב".
ד"ר אפל סבור שאחת הסיבות להתקדמות היא הרצון של כל העדות בעיראק, ובמיוחד הרצון של המדינות השכנות, לשמור על המסגרת המדינית של עיראק, גם אם היא רופפת, ולהימנע מקריעתה לגזרים.
"הכורדים מבינים שאין להם סיכוי להגשים את חלום המדינה הכורדית העצמאית. בעיראק לא יסכימו שהם ישלטו לבדם על עיר הנפט כירכוך ובוודאי שאף אחת ממדינות האזור לא תסכים לשאיפות הכורדיות להתאחד עם אחיהם היושבים בטורקיה, איראן וסוריה. השיעים יודעים שהם ממילא הרוב ויהיו דומיננטיים בכל מקרה, ולכן הם נוטים ללכת לפשרה ופיוס. מהבחינה הזו יש תקווה לפיתרון".
מי מפריע ליציבות?
אבל אפל מצביע בדאגה על הגורמים שמנסים לחבל ביציבות הנרקמת. הפיגועים הגדולים בכרבלא ובגדד, וכל הפיגועים האחרים שהופנו נגד אזרחים עיראקים, הם עלולים להדליק אש גדולה, הוא חושש.
מי עומד מאחוריהם? אפל סבור שאלה לא עיראקים שיעים או סונים אלא גורמים איסלמיסטים, שחלקם באו מחוץ לעיראק, והצטרפו לנאמני המשטר או לגורמים קיצונים אחרים ושמטרתם לשסות את הצדדים זה בזה ולאלץ את האמריקנים לברוח עם הזנב בין הרגליים.
עם זאת הוא סבור שההנהגה השיעית התנהלה בתבונה לנוכח הדם הרב שנשפך. "השיעים יודעים שאין לאותם גורמים חתרניים תמיכה רחבה בציבור ושהם נשענים על מגזרים צרים. הם משתדלים למנוע התלקחות".
ומהי אותה התלקחות? רובין: "רצח פוליטי, למשל של מנהיג שיעי בכיר, יכול לדרדר את הכל במורד. האלימות תתפשט למלחמת אזרחים כוללת והמבנה כולו יתמוטט".
אך לא מדובר רק על שני גושים יריבים. אוכלוסייתה של עיראק מורכבת משבטים, שהנאמנות להם חזקה מאוד. פרשנים רבים חוששים שבמקרה של מלחמת אזרחים, יבקשו עיראקים רבים לחסות בצילם של מיליציות שבטיות ומנהיגים מקומיים, הזעם יפתח מחדש פצעים ויריבויות ישנות, והאלימות תופנה לכל עבר.
תסריט נוסף שמצייר רובין הוא שקט מדומה, במסגרתו השיעים "יושבים בשקט" עד שהאמריקנים יוצאים, ואז מנסים להשתלט בכוח על המדינה. "במצב כזה, אין ממש סיכוי שמישהו אחר, כמו האו"ם למשל, ירצה להיכנס לשם במקום ארה"ב. זה כמו שנגיד לצרפת 'קחו את עזה'. הם לא רוצים אותה".
ג'ון קרי רע לעיראק
רובין צופה גם אפשרות שהסנאטור ג'ון קרי ינצח בבחירות לנשיאות ארה"ב: "גם זה יהיה רע מבחינת עיראק כי הכל יוקפא עד שהנשיא החדש ילמד את החומר. זה יכול לקחת שנה ויותר". לעיראקים, כידוע, אין הרבה סבלנות.
ד"ר דרור זאבי, מאוניברסיטת בן גוריון בנגב, מזהיר מפני הסונים: "עד עכשיו הם שלטו בעיראק ועכשיו הם חוששים שהשיעים ישלטו, בתמיכה אמריקנית… זה לא מוצא חן בעיניהם, בלשון המעטה".
אבל למרבה הצער, מלחמת אזרחים בעיראק אינה התסריט הגרוע ביותר. אפל וזאבי מזהירים כי גורמי טרור עלולים לנצל את חוסר היציבות בעיראק ולהפוך אותה למוקד של טרור שיופנה החוצה ויערער את האזור כולו. זאבי: "אל קאעידה למשל, שרוצה לפגוע באמריקנים, ינסה לנצל את נקודת התורפה – השסעים בחברה המוסלמית – על מנת לערער את ההגמוניה האמריקנית".
אפל: "עיראק עלולה להפוך לגרועה ומסוכנת יותר מאפגניסטן. אם תשרור אנדרלמוסיה בעיראק, זה עלול ליצור תחרות בין המדינות השכנות על השפעה. הן אמנם יימנעו מלקרוע את עיראק לחלקים אך הדבר עלול ליצור מתיחת אזורית גדולה".
שנה אחרי תחילת המלחמה, איש לא מנבא מה צופן עתידה של עיראק. התסריט האופטימי משמעותו שיגשוג, יציבות ותקווה לאזור כולו. את התסריט הפסימי אנחנו מכירים מקרוב.
הצלחה בעיראק תקבע במידה רבה גם האם יוכלו אמריקה ובריטניה לעמוד בכבוד במשפט ההיסטוריה: האם יוכלו להגיד שלמרות הויכוחים על הנשק שהיה או לא היה, הן הפילו משטר רודני מסוכן ושיחררו את העם, וכמו בגרמניה וביפאן, הצליחו לשנות את פניה של החברה ולהיטיב עם האזור והעולם כולו. או שמא דווקא חתרו תחת כוחו של האו"ם, פגעו באמינותו והכניסו את העולם כולו לצרות.
עיראק עדיין מדממת. שנה למלחמה
צילום: איי אף פי
האם כל זה היה כדאי?
צילום: איי אף פי
האמריקנים מתאמצים להעביר הריבונות במהירות
צילום: איי פי
האם תידרדר עיראק למלחמת אזרחים?
צילום: רויטרס
מומלצים
