אחרי יאסין: היורש לא נראה באופק

עתידה של תנועת החמאס לאחר חיסול מנהיגה הרוחני הוא סוגיה מסקרנת, שתעסיק בתקופה הקרובה את המומחים והפרשנים - שיעקבו גם אחר השלכות ההסלמה הביטחונית הצפויה על הרכב ההנהגה.  

השייח' אחמד יאסין היה לא רק המנהיג המייסד של תנועת החמאס, והסמל של כל תומכיה. על-פי מקורות המקורבים לתנועה ולהנהגתה, הוא היה גם המנהיג המרסן בתוכה, זה ששלט ברנטיסי ומחמוד א-זהאר, המיליטנטים יותר. יאסין הוא זה שהצליח לשכנע את ההנהגה לחתום על מסמך ה"הודנה", בניגוד לדעת רוב הבכירים בחו"ל, וחלק ניכר מאלה שבשטחים.

בעזה הדגישו כי ההתנקשות בשייח' חיסלה לחלוטין את האגף המתון בחמאס, זה שספג את ההתנקשות באיסמאעיל אבו-שנב באוגוסט אשתקד. כעת, אומרים בשטחים, תהפוך התנועה הומוגנית הרבה יותר. מה שבטוח, להנהגת החמאס בלי יאסין יהיה הרבה יותר קשה לשכנע את תנועת ההתנגדות האיסלאמית לקבל הסכם הפסקת-אש חדש.

בחמאס לא ימנו מחליף רשמי ליאסין. יאסין, אמנם, היה המנהיג הרוחני, אולם במקביל, התקיים בתנועה מבנה ארגוני היררכי, שבראשו עמד חאלד משעל, ראש הלשכה המדינית של הארגון. סגנו של משעל הוא מוסא אבו-מרזוק, והשניים שוהים בחו"ל, לאחר שגורשו מישראל.

מנהיגי החמאס בשטחים, כמו רנטיסי וא-זהאר, מתפקדים כחברי הלשכה המדינית. ייתכן שתבוצע חלוקת תפקידים בהנהגה, אשר תאזן את הכוחות בין הנהגת הפנים לזו שבחו"ל, שנושאת כעת בבכורה מבחינת התפקידים הרשמיים.

בחמאס סולדים מהחלוקה בין חו"ל ופנים, ואומרים כי התנועה מאוחדת. כך או כך, נראה שההתנקשות רק תחזק יותר את האגף הלוחמני בתנועה.

ההתפתחויות בתקופה הקרובה ייגזרו מתגובת הארגון להתנקשות ומתגובות הנגד הצפויות של צה"ל. להתפתחויות אלה, כמו גם ללחצים שיופעלו על הארגון מצד מדינות ערב וגורמים בינלאומיים, יהיה תפקיד מכריע - הן בחלוקת התפקידים בחמאס, והן באופי הארגון שייווצר בעתיד הקרוב.