נוסטלגיה מקוונת

האינטרנט, מאגר הידע הגדול בעולם, הוא מכונת זמן בפני עצמו. כל מי שנוסטלגיה מדברת אליו, והגעגוע לעבר מרעיד נימים בנפשו, ימצא את מבוקשו ברשת, בין אם בפורומים או אתרי ממורביליה. למרות שהרשת נמצאת בשימוש נרחב כעשור בלבד, יש לה מקומות נוסטלגיים משלה. האתרים הבאים הם טעימה על קצה המזלג, של הנוסטלגיה המקוונת. זהו, כמובן, רק קצה הקרחון.

די בקריאת מכתב הפתיחה בעמוד הבית של "סדרות הטלוויזיה הקלאסיות", כדי לחוש בטעם הנוסטלגיה. "האתר מוקדש לחבר'ה מ'השכונה' ביפו, מסוף שנות ה-60, שנהגו ללקט קטעי עיתונים עם תמונותיהם של כוכבי הטלוויזיה, להדביקן על גבי מחברות ולהתחרות למי יש את התמונות הנדירות ביותר".

האתר אולי מוקדש לחברים משנות ה-60, אבל הסדרות המתועדות בו, כ-80 במספר, הן משנות ה-70 וה-80 ורבים מכירים אותן. אחרי טיול קטן בעמודים המוקדשים לפניני הטלוויזיה הלימודית (מדובי הדוברמן ועד גבי ודבי, סקוטרמן וחביתוש, אישוני הכבאי וקישקשתא), מעניין לבקר בעמודים המוקדשים לסדרות הזרות שעיצבו את ילדותנו.

תמצאו שם את דאלאס, סטיב אוסטין, מנהרת הזמן ומסע בין כוכבים. צוות לעניין, סטארסקי והאץ', מקגייוור, הכל נשאר במשפחה, ובועות, ספינת האהבה, בית קטן בערבה וימים מאושרים. לכל תוכנית מוקדש מאמר, המספר על ההיסטוריה, מספק שלל קישורים וקבצי מדיה ומציין את שמה הלועזי.

יש גם מגזין עם מאמרים מרתקים, פורומים, גלריית תמונות, וגולת הכותרת: אוסף קטעי וידאו מהטלוויזיה של פעם. בהחלט מומלץ לדור שזוכר את הטלוויזיה שלפני הפרסומות.

TV Classic הוא אתר עברי נוסף המעלה על נס את הסדרות הזכורות לנו מילדותנו. הרעיון דומה - גם כאן יש מידע על הסדרות (כ-100 במספר), ובעיקר מבחר הורדות רלוונטיות. מי שרוצה לשמוע את ההבדל בין השיר "בילבי בת גרב" בעברית והגירסה השוודית, למשל, מוזמן לבקר.

למרות שהאתר קצת פחות מרשים, הוא מפתיע במבחר וכולל כמה פנינים נוסטלגיות במיוחד שחסרות אצל המתחרה: התלת רגליים, היה היה, חלוצי החלל, הדרדסים, קולרגול, ועוד.

הפרוטה והירח

אם טלוויזיה היא מחוללת נוסטלגיה ידועה, אז בוודאי שאתרים המוקדשים למוזיקה ישנה מעוררים נוסטלגיה לא פחות, כי המוזיקה הרי המציאה את הנוסטלגיה. בתחום זה יש אמנם משקל מובהק לטעם, אבל יש מספיק לכולם.

נוסטלגיה עברית - מאבני היסוד של הזמר הישראלי, הוקם ומנוהל על ידי הגולש חובב הזמר בני מוזס, כדי לקדם את סידרת "נוסטלגיה" של הליקון. הוא נערך על ידי המלחין נחום (נחצ'ה) היימן, ששמו מצויין בקרדיט של כל עמוד, והוא גם עורך עבור הליקון את הסידרה.

האתר משובב הנפש הזה ידבר לחובבי הזמר העברי הוותיק - אם לא אתם, אז הוריכם. אין אפשרות לשמוע את כל השירים, וגם מאלו שכן יש 30 שניות בלבד. אחרי הכול, זה אתר שיווקי לסדרת תקליטורים - אבל מה שיש מספיק כדי להעלות חיוך, שלא לדבר על אנחה יהודית מעומק הלב.

גם אם הזמר העברי התחיל עם גירסאות כיסוי עבריות לשירי עם רוסיים, הוא לא נשאר שם. בדרך לסאבלימינל, הצל וקטעי הגאנגסטא-ראפ שלהם, אחרי עוד כמה תחנות עם השפעות שונות, הפך הזמר העברי למוזיקה ישראלית, וקמה התשובה המודרנית לנחצ'ה (י. קוטנר כמובן).

מומה, שנפתח שוב אחרי שנמצא המימון להפעלתו, צריך להיות התחנה הראשונה לכל מי שרוצה להיזכר מה היה כאן קודם. אומרים שהיה כאן שמח, אבל קשה להאמין. יש מאמרים של החבר י'.

כשבפאקמן היה סלוט

המחשבים האישיים הראשונים הופיעו בסוף שנות ה-70, וזה של IBM הוצג לראשונה ב-1981. לכאורה, לא מזמן. למעשה - עולם אחר לגמרי. כשנזכרים בחוק מור שקובע שבכל שנה וחצי מוכפל מספר הטרנזיסטורים ליחידת שטח, ואיתו מוכפלות יכולות המחשב, אין פלא שאתרים המתעדים את תולדות ה-PC מעניקים חוויה מוזיאלית.

חלק גדול מאתרי הנוסטלגיה של המחשבים עוסקים במשחקים. המוצלח שבהם, כנראה, הוא מוזיאון המשחקים הקלאסיים של אתר האמולטורים The Dot Eaters, שמספר את ההיסטוריה של משחקי המחשב ומכונות המשחק.

DOS Games מביא את מיטב המשחקים שפעם גרמו למחשב שלנו לצפצף. משחקים שכדי לשחק בהם היה צורך להגיע לספריה המתאימה ולהקליד את שורת הפקודה המתאימה (שלא לדבר על הרצת QEMM כדי לפנות זיכרון למשחק, נגיד 580 קילובייט). תמצאו כאן את כולם: מ-Digger, דרך קראטקה ועד "טירה גרמנית".

נקודה ישראלית זוהרת במיוחד היא נוסטלגיה לתמיד, הכולל 614 משחקי מחשב ישנים, הזמינים להורדה. יש גם את אחוזת הקומודור, דוגמה ליכולת האינטרנט לייסד קהילות בכל נושא שהוא. במקרה זה האתר מוקדש למחשב שהיה חלק מילדותם של רבים בשנות ה-80 - קומודור 64.

אם המחשב האישי הראשון שלכם לא היה קומודור, אלא אמיגה, Apple II או דראגון, תרצו לבקר ב-Museum Picture Gallery כדי להיזכר בו. באתר דומה, Retro Computer Gallery, תוכלו למצוא תמונות ומידע גם על קונסולות משחק ועיתוני מחשבים ישנים.

ואם לא למחשב הישן אתם מתגעגעים אלא לתוכנות, חפשו אותן ב-Old Version, עם הסלוגן שמסביר הכל: "כי הגירסאות החדשות לא תמיד טובות יותר".

כשלפרה היה שוקולד

ארכיון התצלומים הלאומי שהוקם לכבוד שנת היובל, הוא אחד הפרוייקטים המרתקים שתרמה ישראל לרשת. "אוסף התצלומים הלאומי", כולל תמונות שצילמה לשכת העיתונות הממשלתית, ותמונות היסטוריות אחרות בבעלות המדינה. זהו אתר חשוב במיוחד לסטודנטים ותלמידים המחפשים אילוסטרציות לעבודות מושקעות - אבל גם למי שרוצה להיזכר איך נראתה הארץ הזו פעם, כשכונתה "קטנטונת" והייתה זבת חלב ודבש.

לא לכל מי שמקים אתר יש משאבים כשל מדינת ישראל, אבל לעיתים קרובות האתרים שנוגעים באמת הם דווקא האתרים הפרטיים ודלי התקציב. כזה הוא אתר גלויות החיילים של ישראל פרקר. מלחמת יום הכיפורים גרמה להרבה חיילים להעדר מבתיהם לאורך זמן.

אחת הדרכים לשמור על קשר היתה באמצעות ד"שים ברדיו. קצת נוסטלגיה מציג עשרות גלויות, פשוטות או מעוטרות, שהגיעו לאולפני גל"צ עם בקשות למסירת ד"ש.

גם פרוייקטים לחלוטין לא מלכ"ריים מצליחים להפתיע. לאחרונה עלה לרשת נוסטלגיה אונליין, אתרו של היזם העסקי דיוויד סלע. זהו קטלוג ענק לממורביליה ישראלית, חלק מפרוייקט האנציקלופדיה לנוסטלגיה ישראלית שיזם סלע, המזמין את הגולשים לשלוח חומרים.

כבר אפשר למצוא בו תיעוד כתוב ומצולם, לאלפי פריטים וישויות נוסטלגיות - מהגרוש עם החור ועד למכוניות של פעם, ממוצרים ועסקים ששבקו חיים ועד לכרזות פרסום. 

כמובן שמי שלא שבק, נוהג לתעד את הנוסטלגיה שלו, שבמקרים רבים נוגעת לרבים מאיתנו. נסו לבקר בעמוד ההיסטוריה של עלית למשל. מסתבר שלפני שהפרה שלה הפכה לשילוב בין דוגמנית להוגת דעות זן, היא היתה סתם שוקולד. באתר מסופר גם על השוקולד הראשון שיצרה החברה, ב-1934, שנקרא "שמנונית" ונשא עליו כבר אז את הפרה.

מעניין לקרוא גם על מי שלא צלחו את המאה ה-20 בהצלחה, כמו הבורסקי, הרצען, ובעלי מקצוע אחרים, שמוצגים באגף "מקצועות שמתו" בבלוגה של אביבה משמרי. מחמם לב.

קום בחור עצל, התגייס לצבא (הבריטי)

אם עסקנו בנוסטלגיה ציונית, אתר הכרזה הארצישראלית, מיסודו של המוסד לטכנולוגיה חינוכית, הוא משבצת שאסור לוותר עליה. באתר יש מאגר של כרזות ציוניות (ואחרות) של ארגונים שפעלו בראשית ימי המדינה. אלו, בלי ספק, מביאות עימן את התחושה הנוסטלגית החמימה של "איך פעם הכול היה פשוט יותר".

ולא רק פשוט אלא גם נאיבי, ועם תסרוקות איומות, כפי שמוכיח קדם ארוויזיון, המוקדש לתחרות הזמר האירופאית ול"קדם" שהוביל אליה במשך שנים. האתר מוכיח שבאינטרנט אפשר למצוא הכל, מביך ככל שיהיה. היו ימים שלקראת האירוויזיון הרחובות היו מתרוקנים.

אם נוסטלגיה היא הרצון לחוות שוב את ה"כולם עכשיו ביחד" של פעם, האתר הוא התחלה טובה לא פחות מארכיון התצלומים הלאומי (וכמובן שיש תמונות, הקלטות של השירים ומילים).

לא פחות משעשע ומפתיע לגלוש לאתרי נוסטלגיה של תחומים שבהם אין חדש, כמו הפוליטיקה הפרלמנטרית למשל. אתר "סנונית" הכין בזמנו אתר לקראת הבחירות לכנסת. כדאי לבקר בעמוד הנוסטלגיה שלו, המאפשר לנו לגלות שמאז ומתמיד תעמולת הבחירות הייתה מניפולציה זולה, ושכבר אז הפוליטיקאים לא היוו דמויות מופת, גם אם היה בהם חן שנעלם עם הזמן.

ואי אפשר להיפרד בלי להפנות לפורום הנוסטלגיה של תפוז. הפנייה בלתי נמנעת, ולו בגלל שלא נוספו לו הודעות מאז 2001. אם זו לא נוסטלגיה, מה כן?