"האמריקנים הולכים להיכשל"
ד"ר דרור זאבי, ראש החוג ללימודי המזרח התיכון באוניברסיטת בן-גוריון, סבור שיממת הדמים האחרונה מרמזת על כישלון מתקרב של הניסיון האמריקני לחולל מהפך בעיראק. לדבריו, המלחמות הפנימיות על השליטה בציבור השיעי מובילות למערבולת של מלחמה והרג. והתחזית? המערבולת תלך ותגדל עקב רטוריקה של כיבוש שמלהיטה את הרוחות
"עצוב לראות שהאמריקנים מנסים לעשות מהפך גדול במזרח התיכון - והוא הולך להיכשל, אבל זו המציאות. זו מערבולת של הרג ואזרחי עיראק נגררים אליה בקצב הולך וגובר". כך אומר ל-ynet ד"ר דרור זאבי, ראש החוג ללימודי המזרח התיכון באוניברסיטת בן-גוריון.
, כ-100 עיראקים ו-20 חיילים אמריקנים נהרגו במהלך היממה האחרונה במוקדי מהומות וקרבות ברחבי עיראק. סונים מכאן ושיעים מנגד תקפו את כוחות הקואליציה ביום הקרבות הסוער ביותר שנרשם בעיראק מאז תום המלחמה.
לטענת ד"ר זאבי, איחוד הכוחות המפתיע בין הסונים לשיעים נובע בעיקר עקב ההתפלגות הפנימית של השיעים, הרוב המכריע בעיראק. "השיעים מתחלקים לשלוש קבוצות שדנות ביניהן בשאלת העתיד בעיראק לאחר שהאמריקנים יעזבו את המקום. מחנה אחד הוא מחנהו של עלי סיסתאני, שבסתר סומך על האמריקנים. הוא לעולם לא יכריז על כך בגלוי, אולם הוא מעוניין להניח להם לעשות את עבודתם.
"המחנה השני הוא מחנהו של מוקטדה אל-סאדר שגם אחראי למהומות הימים האחרונים. אל-סאדר הוא מנהיג צעיר וכריזמטי שרוצה להשתלט על המערכת ויודע שבדרך האמריקנית הוא לא יצליח לצבור כוח רב. האמריקנים מודעים היטב לבעייתיות שבו ואף הוציאו נגדו צו מעצר".
והמחנה השלישי?
"המחנה השלישי הוא הרוב הדומם. השיעים בעיראק סבלו מספיק בתקופתו של סדאם והם לא מעוניינים להמשיך לספור את המתים. הם לא תומכים בסיסתאני ובטח שלא באל-סאדר. הם פחות דתיים, נוטים לתמוך בדמוקרטיה ולמרבית הצער מוצאים עצמם במרכזם של אירועים שלא היו רוצים לקחת בם חלק".
איך נוצר מצב בו הסונים והשיעים משתפים פעולה?
"א-סאדר מנסה להקצין את המצב ולהכשיל את התוכנית האמריקנית. האינטרס הברור שלו הוא שב-30 ביוני הקרוב לא יעברו מוסדות השלטון לשליטה עיראקית מלאה ולכן הוא מעדיף לשתף פעולה עם הסונים ובלבד שהאמריקנים לא יצליחו בתוכניתם. תושבי המשלוש הסוני הם בני בריתו הטבעיים".
לדברי ד"ר זאבי, גם הסונים מפולגים לקבוצות רבות, אבל לכולן מכנה משותף אחד – הם מתחילים להבין שהשליטה בעיראק הולכת ונשמטת מידיהם. "יש משהו בהסבר של מזכיר ההגנה האמריקני, דונלד ראמספלד, שטען שהסונים המתפרעים הם בעצם חייליו של סדאם ולא סתם המון זועם. האמריקנים לא נלחמים עכשיו באספסוף, אלא בחיילים".
איך מגיב העולם הערבי לנעשה בעיראק?
"אין ספק שהמשטרים הערביים שמחים על המהומה. דמוקרטיה בעיראק היא אחד האיומים הגדולים ביותר על המשטרים הערביים השונים. הם מעוניינים שהאמריקנים יצאו מעיראק כי הנוכחות הזו מסכנת את הלגיטימיות שלהם כמשטרים אנטי-דמוקרטים. מלבד זאת, כלי התקשורת הערביים היו שמחים לאידם של האמריקנים לאורך כל הדרך".
ומה הלאה?
"הפחד הגדול ביותר שלי הוא שהמערבולת הזו תלך ותגדל. אנשים נהרגים, אחרים מתרגזים, אלה שנמצאו מחוץ למעגל נמשכים פנימה והמערבולת הולכת וגדלה כל הזמן. האמריקנים במאבק הזה לא מבדילים בין ידיד לאויב והאוכלוסייה נגררת בעל כורחה למאבק. הרטוריקה של הכיבוש והקולוניאליזם מלהיטה את הרוחות בעיראק ומובילה לעוד ועוד מהומות. יכול להיות שהאמריקנים ירגיעו את המהומה, אבל אני לא רואה אותם מצליחים לעשות את זה".
במה זה תלוי?
"בנכונות האמריקנית לשלוח עוד ועוד כוחות לעיראק. השאלה היא כמה האמריקנים יהיו מוכנים להשקיע במהלך הזה, בעיקר לאור הביקורת הפנימית בארצות הברית בכל הנוגע למלחמה בעיראק. אני לא יודע כמה גדולה נחישותו של בוש בנושא".
