ריקוד בשישה שיעורים: ערב משעשע

אישה זקנה מזמינה בחור מסוכנות ללימודי מחול כדי שילמד אותה ריקודים סלוניים. כך מתחיל המחזה של ריצ'ארד אלפיירי "ריקוד בשישה שיעורים". מערכת היחסים שנרקמת בין השניים מתחילה ברגל שמאל, אבל תוך זמן קצר הכל מתהפך, כי המחזה בנוי לפי כל התבניות השחוקות של הקומדיה האמריקנית שמתארת שני אנשים בודדים ודוקרניים שנפגשים ומתחילים להתקוטט.

בין לבין הם גם רוקדים, כי צריך לספק לקהל את השואו ובסוף הופכים לידידי נפש. לכאורה זו דרמה על נושאים רציניים כמו זיקנה, בדידות הומוסקסואליות והומופוביה, אבל בעצם הכל נמהל בתערובת של צחוק ומחול שמשכך את המכאובים ומבריח את העולם האמיתי אל מחוץ לאולם התיאטרון. ההפקה בבימוי אלון אופיר לא מנסה להחביא את הממד האסקפיסטי של הסיפור, אלא

חוגגת אותו בתלבושות הצבעוניות ובחילופי הבמה המחוצפים, שבהם פועלי הבמה רוקדים עם השחקנים.

מרים זוהר ונתן דטנר מגישים ביצוע מהוקצע שמוציא מהסיפור הסנטימנטלי כל מה שאפשר מבחינת הדרמה האנושית. דטנר נהנה להגזים קצת בתפקיד המורה לריקוד ההומו, אבל זה מתאים לדמות האקסטרווגנטית שהוא מגלם. הוא אחראי לרוב השורות המצחיקות וגם מפליא לבצע את הריקודים השונים. זוהר מצידה מקרינה יותר עומק וכאב, אבל מתרוממת היטב לקטעי הריקודים ומגישה שואו מרשים ומפתיע. הדואט המשחקי והריקודי ביניהם בהחלט סוחף ומרגש.

בסך הכל זהו ערב מהנה ומשעשע של תיאטרון מסחרי נוסח ברודוויי או ווסט אנד עם קצת קונפליקט, הרבה שנינות והעיקר שאפשר לסיים בריקוד לחי אל לחי.