פיאט אידאה - רעיון

פיאט הייתה כנראה יצרנית הרכב הראשונה בעולם לפתח מיניוואן - או "מוביל נוסעים" אם תרצו - על בסיס מכונית קטנה. את זה עשתה באמצע שנות ה-50, הרבה לפני שמושגים כמו "סופר-מיני" או "מיניוואן" הומצאו כלל. למכונית קראו "מולטיפלה" (אכן...) וזו התבססה על פיאט 600 הזעירה. בכל זאת, היו לה שישה מושבים.

רבים רואים במולטיפלה המקורית קודם כל מכונית שהקדימה את זמנה. רבים לא פחות מזהים בה את הבסיס לגל המיניוואנים העצום ששוטף אותנו זה שנים. ועם מורשת שכזו, הגיוני הרי שפיאט תהיה ראשונה להציע מיניוואן על בסיס מכונית קטנה. לא כך?

סיאסטה איטלקית

אבל זה לא קרה. למעשה, המיניוואן הקטן והחדש של פיאט העונה לשם אידאה, מדגים חלק ממהלך העניינים הבעייתי סביב היצרן האיטלקי בשנים האחרונות. למשל, כאשר היה אמור להתבסס על פלטפורמה מודולרית חדשה ומשותפת לפנדה ולפונטו הבאה. אלא שאז נכנס לתמונה שיתוף הפעולה עם ג'נרל מוטורס וסיבך את העניינים. הפונטו הפכה לפיתוח משותף עם אופל (קורסה), ובפיאט החליטו לשנות כיוון ולבסס את המיניוואן הקטן דווקא על הפונטו הנוכחית.

השינוי הזה גרם לעיכובים וגזל כמובן זמן פיתוח יקר. ומה הייתה התוצאה? שמתחרים חשובים כמו טויוטה (יאריס וורסו), אופל (מריבה) ופורד (פיוז'ן) הקדימו את פיאט. האיטלקים יכולים רק להתנחם בכך שהגיעו לזירה לפני רנו (מודוס), פיז'ו (1007) ואחרים. גם כן נחמה.

איפה הפונטו, והייחוד?

אבל גם אם האידאה מבוסס על פלטפורמת סופר-מיני מוכרת, זה אינו ניכר במראה הבוגר. האידאה נראה גדול למדי, כמעט בסדר גודל של מכונית קומפקטית. וזהו לא רושם מוטעה: עם בסיס גלגלים של 251 ס"מ (5 ס"מ יותר מהפונטו), רוחב של 170 ס"מ (4 יותר) וגובה של 166 ס"מ (18 יותר), הוא אינו רחוק מהקטגוריה שמעל סופר-מיני.

אנשי פיאט, בסיוע ג'וג'ארו, הכוכב התורן של הקונצרן, העניקו לאידאה עיצוב נעים ומודרני, הגם שאינו פורץ דרך או מעורר אמוציות כלשהן. וזה גם הכיוון בתא הנוסעים. כאילו נבהלה פיאט משטף המקוריות שאפיין את המולטיפלה הנוכחי (שעבר כזכור "הרגעה" לא מזמן) ובחרה בכיוון שמרני יותר, קל לעיכול.

בעצם, לא רק זהירות מאפיינת את תא הנוסעים. לעיתים נראה כי לצוות הפיתוח פשוט לא היה מספיק זמן ליצירת פרטים ייחודיים. כי למעט שני תאי כפפות זעירים בכל צד ומדף על התקרה (כאשר אין גג נפתח), אין כאן למשל שום "פטנט" אחסון בסגנון מיניוואן שימושי.

המושבים האחוריים מתפצלים אמנם וניתנים לכיוון, אבל עושים זאת באופן שגרתי בהרבה מהאופל מריבה למשל. וזה עוד לפני שהזכרנו את כיסוי תא המטען המקורי שפשוט לא החזיק מעמד במקומו לאורך זמן.

סביבת הנהג החדשה, עם מחוונים במרכז, מציגה איכות פלסטיק בינונית והנדסת אנוש לא מושלמת. בעיקר בגרסה הפשוטה ונטולת בקרת האקלים המפוצלת. פיאט ניסו ליצור למערכת האוורור-מיזוג מנופי כיוון מיוחדים, אבל יצא להם משהו מבלבל ובהחלט לא נוח. תנוחת הנהיגה אינה טובה במיוחד, אך האוחז בהגה, ובעיקר היושבים מאחור, נהנים מחלל גדול ומאוד מרווח, כולל תא מטען מרשים עם נפח של "החל מ-320 ליטר".

על הכביש

נכון שבהמשך יוצע האידאה גם עם תיבת הילוכים חצי-אוטומטית-רובוטית ומנוע 1.2 ליטר בעל 80 כ"ס, או שתי יחידות דיזל JTD בנפח 1.3 ליטר (70 כ"ס), ו-1.9 ליטר (100 כ"ס), אבל למפגש הראשון התייצב דווקא עם מנוע ה-1.4 ליטר החדש, ובגרסה ידנית.

יחידת הכוח החדשה (95 כ"ס) מעניקה כאן ביצועים נאים - 175 קמ"ש מרביים ו-11.5 שניות ל-100 קמ"ש. עם זאת, זמינות הכוח הבינונית מבליטה את העובדה שמדובר במנוע עם נפח קטן שכצפוי ממוצאו האיטלקי מעדיף סל"ד גבוה. חיסרון זה בלט בעיקר בכבישים הצרים והתלולים שזימן לנו מסלול הנסיעה.   

ובכל מקרה, ניכר מייד כי פיאט ויתרו מראש על להט ים-תיכוני והנאה מנהיגה כאשר נגשו לכיול המתלים, והעדיפו בצדק נוחות ורוגע. ולכן רוכן האידאה באופן מוחשי בפניות, ונוטה להרחיב את קו הפנייה מוקדם למדי. לחבילה הזו מצטרפים הגה כוח חשמלי חסר תחושה ומערכת בלמים שאיבדה מהר מדי יכולת. נוחות? באיטליה כן, בארץ נראה.

כל אחד והרעיון שלו

הרעיון מאחורי האידאה הוא נכון, אבל הביצוע נעדר ברק. חוסר דמיון במראה והעדר פתרונות מקוריים. נפקדותם של אופי ושמחת חיים בתא הנוסעים, מביאים לנו רכב אפרורי מדי, כמעט כמו הפלסטיק בתא הנוסעים. תסתכלו על המריבה הנוכחית או על הרנו מודוס ופיז'ו 1007 העתידיים, ותבינו למה אנו מתכוונים.

מצד שני, לארץ הוא יגיע לפני יריביו העיקריים. ואם ניקח בחשבון שהטויוטה יאריס-וורסו נחשב בכל זאת "קצת מסחרי", הרי שמדובר במיניוואן מבוסס סופר-מיני ראשון בארץ. עם תג מחיר נכון, הוא יכול להציע אפילו תחרות למשפחתיות קטנות מקוריאה, כמו יונדאי אקסנט או שברולט אביאו. כל שצריך זה קצת דימיון וראש פתוח...