לתפקד תחת אש. גל פרידמן מרים עוגן

בתור ילד, מהרגע שאני זוכר את עצמי אהבתי את הים. זה משהו שזורם בדם של משפחת פרידמן כולה, כי אבי, סבי ואפילו דוד שלי, היו מחוברים לים בדרך זו אחרת. אם לא הייתי גולש לא היו קוראים לי גל, כנראה שיש דברים מעבר לעולמנו הגלוי שמכתיבים לנו את חיינו, איזה יסוד מיסטי שכיוון אותי לים מהרגע הראשון.

יש דברים נסתרים, לא נבין לעולם (צילום: ראובן שוורץ)

איך התחיל הרומן שלי? הפעם הראשונה שנכנסתי לים עם גלשן רוח היתה בעצם אחרי שהצלחתי להרים את המפרש ( לפני כן התאמנתי בהרמתו על הדשא כדי לפתח שרירים…).

בגיל 13 נסעתי לראשונה לאליפות העולם לנוער, משם חזרתי עם המדליה הראשונה הבין-לאומית שלי. הייתי הגולש הכי צעיר בתחרות, אבל למרות זאת סיימתי שני והפכתי להיות סגן אלוף עולם. בגיל 16 עברתי לבוגרים וארבע שנים לאחר מכן נסעתי לאולימפיאדה הראשונה שלי באטלנטה, שם השגתי לעצמי (וגם לישראל) מדליית ארד. בגיל 27 זכיתי לראשונה בתואר אלוף העולם.

באתונה, היריב המרכזי שלי יהיה בראש ובראשונה ניקוס קקלאמנאקיס, שגם נהנה מכך שהאולימפיאדה מתקיימת "במגרש הבית" שלו. יחד עם זאת התנאים בישראל מאוד דומים לאלו שיש בארץ כך שבהחלט הוא יכול לצפות לפייט. יריב קשה נוסף הוא פז'מק מיאז'צ'ינסקי אשר לקח את אליפות העולם השנה וגם מצטיין ברוחות חזקות. יש גם גולשים טובים מצרפת ומניו זילנד ואין ספק שהקרב על הזהב לא יהיה קל לאף אחד. 

החלום הגדול מכולם הוא כמובן לעמוד דום ולחזות בדגל מדינת ישראל עולה לראש התורן. האולימפיאדה היא אירוע השיא שכל ספורטאי שואף להגיע אליו וזה הדלק שמניע אותי והרוח שנושבת במפרש: לשמוע את ההמנון ולדעת שעשיתי את זה.