גולשי ynet: תינוק מאומץ יקר

סיפור העימות על התינוק בין המשפחה המאמצת למשפחה הביולוגית גרר מאות תגובות ב-ynet, חלק מהן היו אישיות מאוד.

גולשים רבים, שאומצו כתינוקות, כתבו אי-מיילים מרגשים שבהם סיפרו על האימוץ, הגילוי - והמסקנות שלהם בקשר לפרשה. חלקם תמכו במשפחה המאמצת - וחלקם במשפחה הביולוגית.

מערכת ynet שוחחה עם חלק מהגולשים שכתבו, וקיבלה את הסכמתם לפרסם את סיפוריהם בהרחבה. הם לפניכם. גולשים המעוניינים לשגר סיפורים נוספים, מוזמנים לעשות זאת באמצעות האי-מייל האדום שלנו, או בפורום אימוץ של ynet.

• פנינה רוזנבלום: ילד זה לא חפץ  
  

התינוק עם הוריו המאמצים (צילום: ערוץ 2)

סיפורה של שרית לב, בת 25

"אומצתי שבוע אחרי שנולדתי. מאז גיל 12 ידעתי שאני מאומצת. זה לא היה הטראומה כי היה לי טוב. אני זוכרת שהושיבו אותי והראו לי טפסים והרגעתי אותם כי לא אכפת לי. יש לי אח גדול שהוא מאומץ אז ההורים כבר ידעו איך לעשות את זה".

"פתחתי את תיק האימוץ בגיל 20 בערך. זה פרוצדורה מורכבת ואני חושבת שיש ילדים שמתייאשים, לפעמים זה לוקח חצי שנה. נפגשתי עם הביולוגית ועם 2 עובדות סוציאליות. היא בכתה אבל הבנתי עם מי יש לי עסק ולא רציתי קשר איתה. יש לי הורים שאני אוהבת אז לא ראיתי אותה בתור אמא. היא אשה שילדה אותי ואני מבינה לליבה למה היא נתנה אותי לאימוץ, אבל אני בכלל לא רואה אותה בתור אמא. אמא יש רק אחת ומבחינתי זו האמא המאמצת שלי.

"אני בקשר עם אחותה ועם הבן שלה - אח שלי. אני בקשר איתם כי הם בגיל שלי והם מראים אכפתיות. היא לא רוצה. היא לא מתקשרת. כשנפגשנו לראשונה, היא סיפרה לי שבימי הולדת שלי, כל שנה היא היתה מכינה עוגה ובוכה כי לא יכלה לחגוג איתי. אבל אחרי שהכרנו והיתה לה הזדמנות לחגוג איתי היא בכלל לא רצתה ולא התקשרה. בהתחלה רציתי להיות איתה בקשר אבל אחרי שראיתי איך היא מתנהגת - לא רוצה קשר.

"חיפשתי את המשפחתיות ולכן זה נחמד לפגוש דודה ואח. אמא שלי לא מאוימת ולא מפחדת. היא שמחה בשבילי ויודעת שהיא האמא היחידה מבחינתי. ידעתי שאם זה יפגע בה, אני לא אעשה שום דבר.

"לגבי התינוק שמדברים עליו, ברור לי שהוא צריך להשאר במשפחה המאמצת שלו. אני לא מכירה את האמא הביולוגית אבל היא וויתרה עליו והם אוהבים אותו ומגדלים אותו. המשפחה המאמצת שלי היא נהדרת ואני לא צריכה שום דבר אחר, נראה לי שככה זה גם אצל התינוק הזה".

סיפורה של אנה, בת 32

"קרובת משפחה שלי נכנסה להריון בגיל מוקדם, והופעל עליה לחץ מאוד-מאוד כבד למסור את הילד. למזלה יש לה משפחה שהתנגדה לאימוץ, ורק בזכות תמיכת המשפחה הילד נשאר אצלה. אני מניחה שבמקרים רבים מופעל לחץ למסור, ואם אין משפחה שתתמוך-הלחץ עובד. האם נמצאת במצב מאוד רגיש - והיא עלולה להתחרט בעתיד.

"המשפחה המאמצת היא לא צד בעניין. הם קשורים לילד כאילו היתה "עיסקה", ולמרות שהם נקשרו לילד מבחינה רגשית, יש עדיפות להורים הביולוגים. אסור לשפוט את האם בזמן שהיתה בהריון ומסרה את התינוק - היא היתה צעירה, מבולבלת, במצב בעייתי ועוד לחצו עליה.

"דווקא זה שהיא נכנסה למאבק כל כך קשה במערכת משפטית וציבורית, מראה שהיא מאוד יציבה, חזקה ונחושה. ברור לי שזה עניין מאוד לא פשוט. אני מקווה שהתיקון לחוק ימנע מקרים כאלה בעתיד".

סיפורה של פנינה מתל אביב

"מתוך ניסיון קרוב, אני רוצה מאוד שהילד יחזור לאמו. היום יש רעש פרסום, אך בעוד שנים הכאב נשאר עם האם הביולוגית. אם אשר עושה טעות, שמוסרת את בנה לאימוץ - אף אחד לא יכול להיות במקומה. יש לה בוודאי סיבות חזקות לכך, ולשמחתי התחרטה בתוך זמן קצר.

"הטראומה שתחווה בעתיד, אם לא תקבל את הילד - תהיה כבדת משקל, ואין לזה תקנה ולא תחליף. שום פיצוי חומרי לא יפצה רגשות אם. איפה היו השופטים? יש משפט צודק, הפסוק "אל תלינו לבוקר משפט", בפרט שמדובר במקרה כזה. אם היו עושים זאת בזמן, היתה נחסכת עוגמת הנפש לשני הצדדים, ולעולל היו נחסכים הרגשות המעורבים וכל הנזק שנגרם היה קטן יותר.

"אנחנו בזמנו לא השכלנו לקחת עורך דין למעלה מעשרים שנה. הכאב הרב, המשפחה שנהרסה, הגעגועים שמנעו מהבחורה למצוא את יעודה בחיים ועד היום לא השתקמה, אמה שחלתה בצל דיכאון וחרטה... לכן, אני מבקשת להחזיר את הילד. בעתיד יש לזה השלכות שאין עליהם כפרה. וטוב עושה מתן וילנאי עם הצעתו לחוק, כך יהיה זמן לאימהות לחשוב מעט יותר לפני החלטות גורליות כאלו".

סיפורה של ט', בת 37

"אומצתי בגיל 3 חודשים. סיפרו לי בגיל 4. בגיל כזה לא חושבים שיש אפשרות אחרת חוץ מזו שההורים שלך הם ההורים שלך והם הכי טובים בעולם, ואז מספרים לך שלא הם ההורים הביולוגים. פתאום יש מגרעה בהורים אבל מצד שני לא מכירים משהו אחר.

"האשה הביולוגית שילדה אותי, מבחינתי נכשלה בקבלת החלטות ואין לי שום הערכה אליה. לא פתחתי את תיק האימוץ כי היא לא מעניינת אותי. כל התחום הגנטי לא ידוע ומבחינתי גם הנסתר הוא גם מעניין.

"אני שואלת הכיצד? הכיצד יתכן ששופטת בבית משפט יכלה לפסוק לטובת ההורים הביולוגיים שאת בנם בן השנה יקבלו בחזרה, והיכן טובת הילד בסיפור? אם ביולוגית יקרה – אני פונה אליך בגוף ראשון ואני תמהה: מה עשית כל אותן השנתיים האחרונות ששגית בקבלת החלטות כל כך חשובות. נכנסת להריון – אופס! ישנה גם אפשרות להפסיק אותו, הידעת? אבל אז בחרת להמשיך את ההריון וללדת את התינוק.

תינוק, ילד, אדם יקר – אני תקווה שתישאר בחיק משפחתך המאמצת והאוהבת שבחרה בך מכל התינוקות האחרים בעולם, אתה המתנה הכי יקרה שהם אי פעם קיבלו והם המתנה הכי יקרה שאתה אי פעם קיבלת – חזק ואמץ!"