שתף קטע נבחר
אתם שיתפתם
    זירת הקניות
    מספרים לו, והוא קונה
    העסקתו של גלעד כמשווק כשהאי היווני עוד לא בידינו; השכר המנופח ששולם לו דווקא כאשר הפרויקט כבר מת; חוסר הידיעה המוחלט של אביו; הרמזים של אפל בשיחת הטלפון היחידה. רגע לפני שהפרשה דועכת, כדאי לקרוא בעיון את 76 העמודים של דו"ח מזוז. במבחן האדם הסביר, במקרה הטוב – היועץ חי בבועה. וממש לא ברור על מה בזבזה המשטרה כל כך הרבה זמן

    במחי הופעה אחת של היועץ המשפטי לממשלה הפכה פרשת אפל-שרון לפרשת ארבל-מזוז.

     

    רגע לפני שפרשת האי היווני נשכחת לה, חשוב שכל אזרח יקרא את דו"ח מזוז ויבין אותו. חשוב שנראה מהי מערכת החקירה, ומה יודע היועץ שלנו על העולם. חשוב, בעיקר בגלל הטקטיקה שלו עצמו: הוא סירב להישען על נימוקים משפטיים, או על סוגיית "היסוד הנפשי" הסבוכה.

     

    מזוז טען, בתוקף ובעקשנות, שהעובדות אינן מתקרבות אפילו לידי כתב אישום. בכך פתח את הדלת לדיון על העובדות עצמן. 76 עמודים של עובדות ופרשנות יש בהחלטת מזוז. 76 עמודים מדהימים, שראוי לנתחם.

     

    על מה בוזבז כל כך הרבה זמן?

     

    שאלת מפתח ראשונה היא פרויקט האי היווני עצמו. האם היה זה פרויקט "גרנדיוזי, יש אומרים מגלומני", כפי שאומר מני מזוז, או שאולי היה כאן משהו שלא היה לו סיכוי, ואינו עומד בשום בחינה עסקית מינימלית?

     

    נקודה זו מכרעת, כי אחד הנימוקים העיקריים של מזוז לטענה, לפיה התשלום לגלעד שרון לא היה פיקטיבי (ולפיכך הכסף לא היה בעצם שוחד לאביו),

    הוא גודלו של הפרויקט ורווחיו הצפויים של אפל ממנו. אבל לרווחים האלה, מתברר בבחינה מעשית קלה, לא היה סיכוי להתממש אי פעם.

     

    ההשקעה המתוכננת בפרויקט, אומר מזוז, הייתה 16 מיליארד דולר. זה יותר מפי עשרה מהסכום בו קנה תד אריסון, אחד מעשירי תבל, את בנק הפועלים - באשראי כבד. קשה למצוא פרויקטים נדל"ניים דומים בעולם. איך התכוון אפל לממן אותו? איך הוכיח למזוז שלא מדובר בפרויקט פיקטיבי? כאן עולה בעיה חמורה: איכות החקירה.

     

    ב-76 העמודים של מזוז אין כמעט שום התייחסות לחומרי החקירה, פרט לשניים: האזנות הסתר לאפל וההקלטות של דוד ספקטור. מה בדיוק העלתה המשטרה בכל השנים האלה? על מה בוזבז כל כך הרבה זמן? מה תומך את החלטת מזוז (או ארבל) פרט לחומרים הראשוניים האלה?

     

    מזוז, מסתבר, שומע 16 מיליארד דולר ולא שואל איך. אומרים לו שהרווח הצפוי היה מיליארדים, והוא לא שואל מי היה אמור לממן ומי היה אמור לקנות. מספרים לו אפילו ש"אפל ביקש להספיק לארח באתר התיירות והנופש שיקים באי את הכפר האולימפי של אולימפיאדת אתונה", והוא קונה.

     

    אלא שאפל הגה את העניין בנובמבר 1998, חמש וחצי שנים לפני האולימפיאדה ויותר משנה אחרי ההחלטה שאתונה תארח את המשחקים. עוד אין אישורים, האי אפילו לא שלו. מי בדיוק היה מחליט שעל האי השומם הזה יהיה הכפר האולימפי? מזוז בדק מתי ואיך החליטו איפה יהיה הכפר בברצלונה, סיאול או סידני? אומרים לו, והוא קונה.

     

    הפרויקט מת – השכר מתחיל

     

    הלאה. פחות משנה אחרי שאפל התחיל לבדוק, העסק כבר מת. "אין זה ברור מן השיחות מה גרם בסופו של דבר לכישלון העסקה ביוון. נראה כי הדבר אירע בנובמבר 1999, או בסמוך לכך", כותב מזוז בהחלטתו. זה חשוב, מפני שעד נובמבר 1999 אפל לא שילם לגלעד שרון גרוש.

     

    אפל גייס את גלעד, "להיות אמון על החטיבה השיווקית-פרסומית-מכירתית, ולתאם ולהפעיל את כל הגורמים החיצוניים ונותני השירותים שקשורים לנושאים אלה", והבטיח לו שכר של 7,500 דולר לחודש לחמש שנים (450 אלף סך הכל), ובונוסים העשויים להגיע לשלושה מיליון דולר - אם הפרויקט יעלה יפה.

     

    לא רק שאפל לא שילם לגלעד, אפילו לא היה ביניהם חוזה חתום (יש רק טיוטה לא חתומה ממאי 1999). ולפתע, בשנת 2000, דווקא כשהעסק מת, הם מסכמים שגלעד יקבל תשלום כולל של 400 אלף, וישמור על הזכות לבונוס אם הפרוייקט יתממש בכל זאת.

     

    במאי 2000 נחתם הסכם, לפיו זכאי גלעד לתשלום כולל של 400 אלף דולר בגין השירותים שכבר ניתנו על ידו, כאשר רבע מהסכום כבר שולם לו בטרם חתימת ההסכם. עבור עבודתו מכאן ואילך יהיה זכאי גלעד לתשלום חודשי של 20 אלף דולר.

     

    וכאן ממשיך מזוז: "תחילה דובר על תשלום חודשי של 7,500 דולר, כפי הסיכום המקורי בע"פ בתחילת ההעסקה. ברם, במסגרת המו"מ בין הצדדים ביקש אפל לעמעם ולהחליש את מחויבותו לתשלום הבונוסים, ובתמורה הסכים להעלאת השכר החודשי".

     

    אתם מבינים? חצי שנה אחרי שמתברר שלא יהיה אי יווני, וגם ספרד ומקומות אחרים אינם אלא אשליה לא ברורה, דווקא אפל – שבתור מי שגורף רווח רק אם יש פרויקט, יש לו אינטרס מובהק שהבונוס יהיה העיקר, ולא התשלום הקבוע - מבקש להחליף את הבונוס בשכר חודשי.

     

    גלעד, בחור טוב, פשוט מסכים. אם עבדתם פעם במקום שבו משלמים בונוס על הצלחה, המצב הזה ודאי נראה לכם הפוך. אבל מזוז, מספרים לו והוא קונה.

     

    איש נדיב, אפל

     

    "לאחר החתימה על ההסכם חזר גלעד לתת שירותים לפרויקט", מספר מזוז, "אף כי אופי עבודתו השתנה לעומת אופי העבודה במהלך שנת 1999, והתרכז בעיקר בהכנת מסמכים, חוברות ומחקרי שוק" (מה שגלעד כינה בשיחה המפורסמת עם ספקטור "הוצאתי נתונים מהאינטרנט").

     

    את זה הוא עשה עד יוני 2001, אז פרש מהפרויקט. סך כל התשלום שקיבל, עבור שנתיים עבודה בפרויקט שמת כבר בנובמבר 1999, היה 640 אלף דולר – כמעט 200 אלף יותר ממה שהיה אמור לקבל כשכר עבור חמש שנים, בלי בונוסים. עבור מה בדיוק?

     

    גלעד היה אחראי, כזכור, על "החטיבה השיווקית-פרסומית-מכירתית". אבל הרי לא היה מה לשווק, מה לפרסם ומה למכור. מה הוא עשה כל הזמן הזה? הוא שותף לכל התהליכים, מגלה מעורבות עמוקה, מאוד יצירתי. כך מספרים לחוקרים המעורבים האחרים. ורמת החקירה היא כזו, שמזוז אפילו לא יודע מהי השכלתו האקדמית של גלעד.

     

    ראש הממשלה שרון מספר לו שבנו, "בוגר הפקולטה לחקלאות בתחום הכלכלה, ואחרי זה עשה גם איזה פרק במנהל עסקים".

     

    עמרי שרון, לעומת זאת, מציין בדבריו כי גלעד בעל תואר שני בכלכלה או במנהל עסקים בתחום השיווק. שנים של חקירה, ואפילו הפרט הזה לא ידוע עד הסוף.

     

    מה שעוד לא ברור הוא הרקע שלו בנדל"ן. "כעולה מחומר הראיות, הוא עסק במקביל בפרויקטים שונים של ייזום ושיווק של נדל"ן", אומר מזוז, ולא טורח להביא אפילו אחד מהם.

     

    העד המסייע שלו, כמו תמיד, הוא דוד ספקטור, שמספר כי "גלעד היה מעורב בעסקאות נדל"ן שונות, וביקש את עזרתו באיתור השקעת נדל"ן בסכום של 12 מליון דולר עבור מיליונר אמריקאי שביקש להשקיע בארץ". אם עלה בכל שנות החקירה פרויקט אחד שגלעד השלים, אנחנו לא שומעים עליו.

     

    אז למה שילמו לו מה ששילמו? כי אפל, אומר מזוז, הוא איש נדיב. כהוכחה הוא מביא תשלום למשרדי פרסום ולאדריכל, שאי אפשר בשום צורה להשוותם לתשלום לעובד שלך, לא ממש מנוסה ועם תפקיד המיועד בעיקר לשלב שהפרויקט לא הגיע אליו. אפל גם ציפה, כזכור, לרווחי ענק עבור הפרויקט - שכאמור, איש עוד הצליח להוכיח שהיה יכול להרים אותו.

     

    אני עם הערבים, הוא בעסקים

     

    משפחת שרון לא סיפרה למזוז הרבה. גלעד שתק בחקירה, וראש הממשלה - הוא הסכים לדבר אבל לא ידע כלום. הוא אומר שראה את בנו יושב הרבה על המחשב, אבל גלעד הוא דיסקרטי מאוד, ולא מערב אותו בעסקים.

     

    "הוא בחור מאוד מוכשר, בקיא, כל המחשוב והדברים האלה, הוא מכיר את הדברים האלה ... עושה עסקים בכל מיני מקומות בעולם", כך אומר על בנו האיש שמקבל מדי יום החלטות על גורלנו, מכיר כל גבעה בשטחים, והיה אחראי על פרויקטים לאומיים במיליארדים. "אתה תתעסק בערבים ובאמריקנים ואני אתעסק בעסקים", כך, לפי אריאל שרון, נהג בנו לומר לו.

     

    מזוז מאשר כי ראש הממשלה, "לא ידע בדיוק היכן ומה עסקיו (של גלעד), וזאת נוכח סירובו הכללי לשתף אותו". ולכן, כשאפל אומר לשרון שגלעד ירוויח "בעזרת השם בגדול, בגדול מאוד", הוא לא שואל.

     

    אתם מבינים? נופלת על הילד בוננזה של מיליונים, אבל הוא לא מספר לאבא. נכון, משפחת שרון ידועה בכך שהיא קרובה, חמה והדוקה. נכון, גלעד אפילו חי רוב הזמן בחווה, והכסף נכנס לחשבון החווה. אבל בעניינים עסקיים הוא לא מערב אותו.

     

    גם אתם, אילו הציעו לכם עיסקה של 3 מיליון דולר בונוסים ואחר כך המירו אותה ב-20 אלף דולר לחודש, לא הייתם מספרים להורים. ואם אבא היה רואה אתכם "עובדים על המחשב בלילות", הוא ודאי לא היה שואל מה אתם עושים וכמה אתם מקבלים, ואתם הייתם "דיסקרטיים". לא נראה לכם? אבל מזוז, מספרים לו והוא קונה.

     

    וקיימת, כמובן, שיחת "האי בידינו" המפורסמת. מזוז: "השיחה הטלפונית מיום 17.9.99 הייתה ביוזמת שרון במטרה לשוחח על עניינים פוליטיים ... שרון שואל את אפל, ידידו הקרוב של דרעי, מה קורה בתנועת ש"ס, ואילו אפל מסיט את השיחה לעניין האי היווני".

     

    מכך מסיק היועץ ששרון לא ממש מכיר את פרטי פרשת האי, למרות שהוא יודע עליה בערפול, ופרטיה לא מעניינים אותו. זהו פירוש מופלא, מפני שכמעט כל חומר החקירה, כאמור, מתבסס על האזנות הסתר לאפל.

     

    תמימות קיצונית

     

    מזוז חוזר ומדגיש לא פעם שהשיחות המואזנות הן מקור מצויין, כי אנשים מדברים בהן חופשי, בניגוד למה שמתרחש בחקירה.

     

    וראה זה פלא, למעט שיחת "האי בידינו", "בכל השיחות שהואזנו בין אפל לשרון אין כלל התייחסות להעסקת גלעד, ואין גם כל ניסיון של אפל להביא לידיעת שרון כי העסקת גלעד נועדה כמתת שוחד, ולרמוז לצפייתו לקבלת תמורה על-ידי סיוע לעסקי הקרקעות שלו. לעניין זה נודעת בעיני משמעות רבה, שכן מדובר בהאזנה לשיחות רבות בתקופה של למעלה משנתיים (לעניין זה נדגיש שאין אינדיקציה כי מי מהדוברים ידע או חשש שמאזינים לו)".

     

    הפרשנות הזו מעידה על אדם הלוקה, במקרה הטוב, בתמימות קיצונית. אתם מבינים? דודי אפל, שלדבריו, נחקר במשטרה לא פחות מ-44 פעמים, שהוא חברו של אריה דרעי ושמו הועלה בפרשת בר-און-חברון, שיש לו חשבון ארוך עם הפרקליטות – לא מעלה על דעתו שמאזינים לו.

     

    אפל הוא כה תמים, שהוא מדבר חופשי - ואם הוא לא אומר כלום, כנראה שאין כלום. היועץ המשפטי ממתין כנראה לאמירה מפורשת כגון "תגיד, אריק, שילמתי לך כל כך הרבה ואתה לא עושה בשבילי שום דבר?". אבל אפל רק מנסה כל הזמן לדבר על האי, בעוד שרון מנסה לדבר על פוליטיקה. ולמה אפל מעלה דווקא את האי בשיחה הזו? מי יודע, בטח לא מזוז.

     

    אנשים רעים כמוכם היו אומרים, שפירוש אפשרי הוא שאפל, שמניח (או יודע) שמאזינים לו, מנסה בזהירות להזכיר לשרון שיש ביניהם יותר מאשר הכרות. זו כמובן פרשנות אפשרית, ולא בהכרח בסיס מספיק לכתב אישום. אבל מזוז לא צריך לסתור אותה.

     

    מספרים לו שאפל נזכר ככה סתם בעניין האי והכסף של גלעד, והעלה את זה דווקא כששרון ביקש ממנו טובה פוליטית. מספרים לו, והוא קונה.

     

    איש שחי בתוך בועה

     

    קשה לומר אם אכן היה מקום לכתב אישום נגד שרון. הוכחת "יסוד נפשי" קשה מאוד במדינת ישראל, כפי שהוכח גם במשפטים אחרים, ברורים הרבה יותר. עמדתה של עדנה ארבל, לפיה בית המשפט יכריע, גם היא שנויה במחלוקת, וההתנהגות שלה ושל צוותה בפרשה זו ובאחרות מעלה שאלות קשות מאוד.

     

    הגיע הזמן לסיים את האווירה של "מלחמת בני אור בבני חושך", שגרמה להרבה עוולות בשנים האחרונות. אבל מזוז בחר להניח את הדברים במישור העובדתי - ובחינה לא מעמיקה של העובדות מעמידה את טענותיו על כרעי תרנגולת.

     

    אז למה הוא עשה את זה? נדמה שהתשובה, מתוך אמונה שלמה שהיועץ נקי כפיים, טמונה אולי בדיון שקדם למינויו. הועלתה אז השאלה האם צריך יועץ שחי כל חייו במערכת הממשלתית, או אולי מישהו מבחוץ עם קשר לעולם האמיתי. טענת הנגד הייתה שלאיש שבא מבחוץ יש גם קשרים מסועפים עם הממסד, וזו טענה כבדה.

     

    אבל אם מזוז קונה את סיפור 16 המיליארד על קרבו וכרעיו, ולא מביא לנו שום הוכחה אמיתית לרצינותו; אם הוא באמת מאמין שמשלמים סכומים כאלה על עבודות כאלה בזמנים כאלה; ואם הוא מסתמך על כך שאפל לא דיבר על הדברים האלה בטלפון – אי אפשר אלא להסיק שמדובר באדם שחי בתוך בועה משפטית סגורה.

     

    אי אפשר אלא להסיק שחשב גם על בג"ץ, כמו כל פרקליט בשירות המדינה, ולא על מבחן המעשה המוכר לכל אדם סביר מבחוץ. מול בג"ץ, הטיעון העובדתי הוא חזק. אבל במבחן האדם הסביר, היועץ לא מחובר למציאות. מספרים לו, והוא קונה.

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    שלח. מזוז שומע ולא שואל
    צילום: אלכס קולומויסקי
    ארבל. פרשת שרון-אפל הפכה לפרשת ארבל-מזוז
    צילום: אלכס קולומויסקי
    צילום: רויטרס
    מזוז. לאיודע אפילו מהי השכלתו של גלעד
    צילום: רויטרס
    מומלצים