שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    תחקיר: מה שהמדינה מסתירה מכם על איכות המים והאוויר
    תחקיר מנטה: חומרים כימיים מסוכנים חודרים לריאות, למזון, למי השתייה ולחופים שלנו. מה המדינה לא בודקת כשהיא מספרת לנו שאיכות האוויר והמים השתפרו, ואיזה קשר יש לכך ולעלייה בשיעורי הסרטן בארץ
    אוויר רווי בדיוקסין השקיפות שאין במים מי החוף המתים מי הברז ותינוקות 
    תגובות לממצאי הכתבה 
    אח, איזה בוקר של כיף. השמש זורחת. ברדיו דיווח אופטימי על ירידה בשיעור המזהמים באוויר. אבל מה השדרן (ואנחנו) יודעים על איכות האוויר שלנו? בטח לא שחומרים מסוכנים לא מנוטרים כלל, וכן ששיעורי סרטן קטלני בארץ גבוהים להחריד.

     

    גם הקפה טעים. אבל מה בדיוק יש במים שזרמו מהברז? אתם לא יודעים, והאמת היא שאף אחד לא יודע. רעלים המשמשים לריסוס בארץ לא מופיעים בתקן כלל, ומזהמים אחרים של מי התהום נבדקים רק פעם בשש שנים.

     

    לפחות נושבת רוח נעימה מכיוון הים. אולי אפשר לקפוץ אחר הצהריים עם הילדים - הרי החוף הוכרז כ"מותר לרחצה". אבל מה זה אומר? מה בודקים מומחי המשרד לאיכות הסביבה בים, וליתר דיוק - מה הם לא בודקים, וכיצד זה משפיע על כולנו?

     

    פרשת רמדיה לימדה אותנו מה המחיר של היעדר פיקוח ראוי. כשמדובר במזהמים סביבתיים, העניין מסתיים לא אחת בפגיעה קשה בבריאותנו. היקף הזיהום שאינו מפוקח עצום. בחרנו להתמקד בחומרים הלא מפוקחים (או המפוקחים בקושי) המסוכנים והנפוצים ביותר, חומרים שלמרבה הצער תוכלו למצוא באוויר, בברז, או בחוף הסמוך לביתכם.

     

    אוויר רווי בדיוקסין

     

    מה בודקים באוויר?

    מערכת הניטור (הבדיקה הרציפה) בישראל מודדת נוכחות של חמישה מזהמים באוויר: תחמוצות חנקן, גופרית דו-חמצנית, חמצן חד-חמצני, אוזון וחלקיקים (אפר, אבק, מתכות, אבקנים ועוד).

     

    מה לא בודקים?

    הדיוקסינים והפורנים נחשבים למזהמים הכימיים הגרועים והמסוכנים ביותר שפולטת התעשייה לאוויר. הסוכנות האמריקאית להגנה על הסביבה (ה-EPA) אפילו הגיעה למסקנה שאין טעם לקבוע להם תקן, כי כל חשיפה היא מסוכנת.

     

    בין המזהמים: מפעלי פלדה, מחזור מתכות, ייצור מלט, נייר, וכן בתי זיקוק, אבל במקום אחד לא תמצאו אותם - בתקן הישראלי.

     

    מה זה עושה לבריאות שלנו?

    הארגון העולמי לחקר הסרטן קובע: "דיוקסינים הם מסרטנים ודאיים בכל חלק של גוף האדם, ונחשבים לגורם העיקרי לתחלואה בסרטן לימפה קטלני, 'לימפומה שאינה על שם הוג'קינס'".

     

    ד"ר ג'ימי קריקון, לשעבר יועץ למשרד החקלאות וחבר פעיל בקואליציית הבריאות: "בפעמים הנדירות שנמדדו דיוקסינים בארץ, הרמות היו גבוהות מאוד. לא מפתיע ששיעור החולים בלימפומה שאינה על שם הוג'קינס בארץ הוא מהגבוהים בעולם.

     

    "בישראל התחילה ההתפרצות של לימפומה זאת בשנות השמונים המוקדמות, ומאז היא עלתה בקצב מחריד. ההסבר - התפתחות התעשיות, שהביאה לעלייה ברמות פליטת הדיוקסין. ההתפתחות התעשייתית בארץ אמנם התחילה כבר בשנות השישים, אבל זמן הדגירה של מחלות סרטן הוא כעשרים שנה".

     

    עיון בדוחות המעקב אחר תפוצת הסרטן בישראל מגלה כי בין השנים 98'-99' חלו כ-1,550 איש (באוכלוסייה היהודית בלבד!) בלימפומה שאינה על שם הוג'קינס - שיעור חולים כפול מזה שבצרפת, ובאזורים מסוימים, כמו צפון המדינה, פי ארבעה מבצרפת. כמחצית מהחולים נפטרים. ילדים, תינוקות ועוברים פגיעים במיוחד.

     

    אגב, אתם לא צריכים לגור ליד מרכזי תעשייה כדי להיפגע מדיוקסינים. החומרים אינם מתפרקים, והם יחדרו בסופו של דבר אל שרשרת המזון. הם יימצאו בחלק משומן הבקר, העופות והדגים שאנחנו אוכלים.

     

    מה אומר הממסד?

    שרון אחדות, דובר המשרד לאיכות הסביבה: "יש לקבוע אילו מבין החומרים מקבוצת הדיוקסינים והפורנים לנטר. המשרד בודק היום מוכנות של מעבדות פרטיות בארץ מהיבטים כלכליים וטכניים, שכן מדובר בבדיקות מורכבות".

     

    מה הממסד יכול לעשות?

    את הדיוקסינים והפורנים חייבים להוסיף לתקן הישראלי ולנטרם בקפדנות. חלק ניכר מהבעיה הוא כלכלי. נכון להיום אין בישראל מעבדות המבצעות בדיקות לאיתור דיוקסינים, מה שמייקר מאוד את עלות הבדיקה (שכן יש לשלוח את הממצאים לחו"ל). בניית מעבדה המסוגלת לבצע את הבדיקות בארץ כבר נדונה בוועדות הכנסת. כעת צריך רק ליישם את ההמלצות.

     

    אחרי הניטור, יש לחייב מפעלים בהתקנת מסננים ועזרים נוספים על הארובות, להטיל קנסות כבדים ועונשי מאסר, ואף לסגור מפעלים במקרה הצורך.

     

    ד"ר גאולה שרף, מומחית לזיהום אוויר ומדענית בעמותת אדם טבע ודין: "מעבר לניטור תעשיות, יש להרחיב את מערך הניטור של הזיהום מכלי רכב. אפשר להעביר תחזית זיהום לציבור בזמן אמיתי - מודל כזה פועל במקומות רבים בעולם".

     

    מה אנחנו יכולים לעשות?

    לדרוש מהמשרד לאיכות הסביבה שיתעורר. אחרי הכול, אנחנו משלמים את חשבונותיו. בהדרגה הלחץ יעשה את שלו. להתארגנות מקומית או ארצית פנו אל עמותת אדם טבע ודין (03-5669939). רוצים סיוע משפטי? צלצלו אל התוכנית לצדק סביבתי, מייסודה של הפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב (03-6406961).

     

    עופרת חוזרת

     

    ישראל מתירה שימוש בדלק המכיל עופרת, אבל באופן לא מפתיע, היא לא מנטרת את שיעורה באוויר. שרון אחדות, דובר המשרד לאיכות הסביבה: "הוכח במחקרים כי ריכוזי העופרת בארץ נמוכים מאוד, וגם אין מכשור לניטור רציף, לכן הוחלט למדוד עופרת רק לפי הצורך".

     

    ביקשנו לקבל לידינו את המחקרים הנ"ל, ואת השיקולים המנחים "למדוד לפי הצורך". טרם נענינו.

     

    חזור למעלה
    השקיפות שאין במים

     

    מה בודקים במי השתייה?

    הנחיות משרד הפנים מחייבות את ספקי המים (העיקרית שבהם היא חברת מקורות) ואת הרשויות המקומיות לבדוק נוכחות של

    80 מזהמים במי השתייה. הדיווח לציבור הוא רק על הימצאות חיידקים במים.

     

    מה לא בודקים?

    התקן הישראלי מכיל רק כמחצית מהחומרים המופיעים בתקן האמריקאי, והוא גם מחמיר פחות. בין החומרים שלא מופיעים בתקן: כמה מחומרי ההדברה הנפוצים בארץ, וכן ממיס אורגני בשם דיכלורמתן (ממיסים אורגניים הם המזהמים העיקריים של מי התהום), שהתעשיות הכימיות והפרמצבטיות עושות בו שימוש נרחב. חומרים אחרים מופיעים בתקן בריכוז מותר הגבוה מהמקובל במערב. לפעמים, כמו במקרה של הטריכלורואתלין, בריכוז גבוה פי עשרה.

     

    אבל מה עם תדירות הבדיקות? מדי כמה זמן נבדקות בארות השתייה? ד"ר אלן גרבר, חוקרת במכון וולקני: "באר בארצות הברית נבדקת ארבע פעמים בשנה, מרגע שהתגלה זיהום ברמה כלשהי. אצלנו מסתפקים בבדיקה פעם בשנה (במקרה חמור), ולרוב פעם בשלוש עד שש שנים. ריכוזי מזהמים אורגניים עלולים להשתנות בתדירות גבוהה. תדירות כמו בארץ עלולה להחמיץ חריגות רציניות מהתקן. מאז שנת 2000 (אז נכנס התקן לתוקפו) נבדקו מרבית הבארות בארץ רק פעם אחת. על סמך בדיקה זאת קובע משרד הבריאות שהמים טובים לשתייה".

     

    מה זה עושה לבריאות שלנו?

    חשיפה לממיסים אורגניים מעלה את הסיכון לחלות בסרטן וללדת ילודים עם פגיעה גנטית (ככל שנחשפים יותר, הסיכון גדל). עלולות להיגרם גם פגיעות במוח, בלב, בכבד, בכליות, בעצבי הגפיים, בשמיעה, במערכת הרבייה, בעור ובעיניים.

     

    מה אומר הממסד?

    רובי שטיינברג, דובר משרד הבריאות: "בעולם יש מיליוני חומרים 'מסוכנים מאוד'. התקנים הישראליים עודכנו בשנת 2000 וכללו הגברה של תדירות הבדיקות, מפעם בעשר שנים לפעם בשלוש שנים. אין חשש לשתות מים, כי מקדם הביטחון שנלקח הוא בין פי 100 לפי 1,000. תדירות הבדיקות הנוכחית סבירה. אין ספק שגם משרד הבריאות מעוניין שייערכו בדיקות בתדירות גבוהה יותר".

     

    מה הממסד יכול לעשות?

    ד"ר גרבר: "הגיוני שניצמד להחלטות שהתקבלו בארצות שצברו ניסיון, למשל, נשתדל להתקרב אל התקן האמריקאי, הן מבחינת מספר החומרים, הן מבחינת הריכוז המותר והן מבחינת תדירות בדיקות. בנוגע לטענה שאומרת 'לקחנו מקדם ההגנה גבוה' - לדעתי היא לא מספקת, לכל הפחות".

     

    שמעון צוק, הידרולוג, אדם טבע ודין: "חלק ניכר מהבעיה הוא היעדר שקיפות. הציבור לא מקבל מספיק מידע. אנחנו הצלחנו להפיק דוח מים מתומצת עם נתונים על 62 מזהמים. תושבי רעננה והרצליה כבר קיבלו את הדוחות. את זה צריכים ליישם בכל הארץ".

     

    מה אנחנו יכולים לעשות?

    צוק: "ברמה המערכתית צריך לתבוע שינוי של התקנים. ברמה המקומית, לדרוש מהרשות להפיק דוח מפורט. ברמת האישית הפתרון הוא שימוש במתקנים לסינון מים בשיטת 'אוסמוזה הפוכה' (מחירי המכשירים נעים בין 3,000-1,700 שקלים; י.ש-ר). למתקנים אין תקן ישראלי, לכן חשוב להקפיד שיעמדו בתקן אירופי או אמריקאי. האפשרות הבאה בתור היא מים מינרליים".

     

    חזור למעלה
    מי החוף המתים

     

    מה בודקים במי הים?

    משרד הבריאות מנטר בקביעות רק חיידקי קוליפורם צואתי. התוצאות מתפרסמות ברדיו, אבל הנתונים לא מאפשרים השוואה בין חוף לחוף. למה? ככה.

     

    מה לא בודקים?

    משרדי הבריאות ואיכות הסביבה לא מנטרים בחופים מזהמים כימיים (כספית, עופרת, קדמיום ואחרים). ניר פפאי, רכז חופים בחברה להגנת הטבע: "אפילו הבדיקות המועטות כיום הן פועל יוצא של המלצות, ולא עניין מחייב".

     

    מה זה עושה לבריאות שלנו?

    פרופ' לב פישלזון, ביולוג ימי מאוניברסיטת תל אביב: "מכיוון שלא בודקים את החופים, אין לדעת מה ההשפעה הבריאותית

    על הרוחצים. לעומת זאת, אנחנו יודעים מה הייתה ההשפעה על בעלי החיים".

     

    יחד עם עמיתיו בדק פרופ' פישלזון את מצב בעלי החיים בחופי הרחצה בצפון הארץ ובאשדוד. "מצאנו בדמם ריכוזים של מתכות כבדות", הוא אומר, "ומבנה התאים שלהם סבל מפגיעה ביוכימית עמוקה - מה שמצביע על הימצאות חומרים מסרטנים. החומרים שפגעו בהם מסוכנים בעיקר בבליעה, ותינוקות רכים שבולעים לעתים קרובות מי ים נמצאים בסכנה בריאותית ממשית. זה גם אחד הגורמים לריבוי מחלות מעיים אצל ילדים בקיץ".

     

    מה אומר הממסד? בשנת 2000 החליט סוף סוף משרד הבריאות כי המצב "מחייב בדיקת נוכחות של מזהמים כימיים בחופי הרחצה המועדים לפורענות". ביקשנו לברר כמה פעמים נערכו בדיקות מאז שנת 2000, ומה היו הממצאים. שאלנו גם מדוע אין חוק המחייב ניטור אלא רק "המלצה". התשובות טרם התקבלו.

     

    על התהייה מדוע נמנע משרד הבריאות מפרסום נתונים (שיש לו!) שיאפשרו השוואה בין החופים, ענה דובר המשרד רובי שטיינברג כי "אין בידי הציבור הכלים הדרושים להבנת איכותם של מי הים".

     

    מה הממסד יכול לעשות?

    בחו"ל, שם יש לאזרחים "הכלים הדרושים להבנת איכות מי הים", נע דירוג חופים בין "טוב מאוד" - "טוב" - "מותר לרחצה" - ועד "אסור לרחצה" (כולל רמות הקוליפורמים במים), אבל מעבר לשאלת השקיפות, המדינה חייבת לנטר מזהמים כימיים בים. פרופ' נח גליל, מומחה להנדסת סביבה מהפקולטה להנדסה אזרחית בטכניון: "המשרד לאיכות הסביבה מחפש מטבע מתחת לפנס. היום אפשר שייווצר מצב פרדוקסלי: רמת הרעלים גבוהה כל כך, עד שאפילו חיידקים לא יוכלו לחיות במים, ותימצא רמה נמוכה שלהם".

     

    פרופ' פישלזון: "תדירות הבדיקות חשובה. לבדיקה כימית אחת לשנה, למשל, אין משמעות".

     

    מה אנחנו יכולים לעשות?

    לדרוש ממשרד הבריאות לעדכן תקנים ולבדוק את המים, ואה, כן, שיפרסם דוח מפורט על איכות החופים. אנחנו כבר נבין.

     

     

     

    חזור למעלה
    מי הברז ותינוקות

     

    מי הברז טובים לתינוק?

     

    על פי המלצות משרד הבריאות, מי הברז טובים לתינוקות שלכם יותר ממים מינרליים, וצריך רק להרתיחם. האומנם? שמעון צוק, הידרולוג: "בהנחיות אחרות של המשרד, שהועברו לדיאטניות, מוצאים אזהרה מפני שימוש במים המכילים 'חנקות בריכוז של יותר

     

    מ-10 ‘ppm רוב מי השתייה שלנו נשאבים ממי התהום, שרמת החנקות בהם עומדת לרוב על 50-70 ‘ppm במילים אחרות - משרד הבריאות ממליץ על שימוש במים שהוא יודע שאינם מתאימים, מכיוון שהחנקות אינן מתפרקות בהרתחה".

     

    ממשרד הבריאות, נמסר בתגובה: "מי הברז מפוקחים וצריך רק להרתיחם כשמדובר בתינוקות רכים".

     

    חזור למעלה
    תגובות לממצאי הכתבה

     

    משרד הבריאות הזמין עובדים של חברת מקורות, ספקית המים העיקרית בישראל, לשבת ואף לעמוד בראש ועדת תקינה שהמליצה על תדירות הבדיקות במי השתייה. "מקורות" היא שתשלם עבור רוב הבדיקות שעליהן החליטה הוועדה.

     

    טובה אליסון, דוברת משרד הפנים (האחראי על איגוד ספקי המים): "אין יסוד לטענה שתדירות הבדיקות נקבעת על ידי ספקי המים. משרד הבריאות הוא שקובע את התדירות".

     

    מירב רודב, דוברת חברת מקורות: "ההחלטות מתקבלות על בסיס מקצועי ואינן מושפעות משיקולים כספיים. השתתפות מומחי מקורות היא לבקשת משרד הבריאות".

     

    דובר משרד הבריאות: "זאת טענה שאין לה רגליים. ועדה זו עצמה החליטה להגדיל את תדירות הבדיקות - פי שלושה".

     

    שמעון צוק, אדם, טבע ודין: "דובר משרד הבריאות כבר הודה בעבר כי 'המשרד מעוניין שייערכו בדיקות בתדירות גבוהה יותר'. אז מדוע לא הוחלט על כך?"

     

    חזור למעלה
    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: יונתן בלום
    מי שתיה. למה לא בודקים הימצאות חומרי הדברה?
    צילום: יונתן בלום
    שלום דוקטור
    מחשבוני בריאות
    פורומים רפואיים
    מומלצים