הצבועים והמצורעים
הצדק הבינלאומי יחסי מאוד וצפוי מאוד. השאלה היא האם ישראל נוהגת בחוכמה בעניין גדר ההפרדה
נשיא בית הדין הבינלאומי בהאג, כבוד השופט שי ג'יונג, בא מסין העממית. מדינתו כבשה בכוח את שכנתה שוחרת השלום טיבט, ומושיבה בשטח הכבוש גדודים של מתנחלים סינים, תוך צפצוף ארוך על החוק הבינלאומי ועל דעת הקהל בעולם.
מבחינה מוסרית, אין לשופט ג'יונג שום זכות לגנות את ישראל. לא הוא ולא עמיתיו לכס המשפט, ולא נציגי מוסדות בינלאומיים אחרים. כולם צבועים. מה שהם דורשים מישראל הם לא ידרשו לעולם מארה"ב, סין, רוסיה ועשרות מדינות אחרות, פורעות חוק.
הייתי בהאג בסוף פברואר, כשבית הדין פתח את דיוניו בארמון השלום. בצהרים הכריז הנשיא על הפסקה. זה היה, אם אני זוכר נכון, לאחר שהנציג של מדינת החוק סעודיה סיים להטיף לנו מוסר. אחד השופטים, ממדינה אפריקנית, חצה בדרך למסעדה את עדרי המפגינים, בעד ישראל ונגדה. "למה הם מתאמצים כל-כך", אמר לעיתונאי. "הרי כולם יודעים מה תהיה ההחלטה".
כן, הצדק הבינלאומי יחסי מאוד וצפוי מאוד. זה טיבו של העולם. השאלה היא האם ישראל נוהגת בחוכמה, כשהיא מתהלכת בו כמו פיל בחנות חרסינה.
קחו את ברטעה, למשל. ברטעה הוא כפר בפתח ואדי ערה שעד 1967 נחצה לשניים: ברטעה הירדנית וברטעה הישראלית. הכיבוש יצר תהליך של פלסטיניזיצה בצד הישראלי. כאשר דנו במערכת הביטחון בתוואי הגדר התלבטו: האם לחצות את הכפר מחדש או להכניס את הפלסטינים לצד הישראלי של הגדר. יצר הכיבוש גבר: הגדר מספחת היום את ברטעה הפלסטינית על אלפי תושביה. סיפוח דומה רצתה מערכת הביטחון לעשות בבקה אל-שרקייה, ובכפרים נוספים.
הגדר הייתה נחוצה כאוויר לנשימה לביטחונה של ישראל כולה, וקודם כל לביטחונם של מאות אלפי ישראלים שחיים סמוך לקו התפר. התוואי שלה היה צריך לדבוק בקו הירוק, בלי סטיות ובלי התחכמויות. כך אפשר היה לבנות אותה במהירות, בלי עיכובים משפטיים ונזקים מדיניים. גדר ביטחונית: לא קו גבול. זה מה שנכתב ונאמר על-ידי כל מי שעיניו בראשו לפני האג ואחרי האג, אבל קובעי התוואי, מראש הממשלה ומטה, העדיפו להתחכם. במקום להתרכז בביטחון הם שיחקו בפוליטיקה.
בקטעים שבהם נבנתה, ובזמן הקצר שבו היא פועלת, הגדר היא סיפור הצלחה: אין חדירות. אבל לא לעולם חוסן. על-פי נתוני המשטרה (לצה"ל יש נתונים קצת שונים) הניסיונות לחצות את הגדר מתרבים. בהדרגה היא תהפוך ליעד לפיגועים. לאחר ההחלטה בהאג תהיה לכל פגיעה בגדר תעודת הכשר בינלאומית. יש כאן בלא ספק הצלחה פלסטינית מרשימה, אולי ההצלחה הגדולה ביותר שלהם מאז החלטת עצרת האו"ם ב-1975, שמגדירה את הציונות כגזענות.
הפסיקה של בית הדין בהאג היא בגדר המלצה בלבד. אין לה שיניים. גם להחלטה של העצרת הכללית של האו"ם, שתאמץ בהתלהבות את הפסיקה, אין שיניים. בטווח הקצר יש בכך נחמה. יותר משההחלטה מדאיגה, מדאיג התהליך.
37 שנים לאחר הכיבוש, ישראל הופכת בעיני חלק גדול מהעולם למדינה מצורעת. עוד לא דרום-אפריקה של האפרטהייד, אבל בהחלט מאותה משפחה. התמיכה האמריקנית החד-משמעית מצילה אותנו, בינתיים, מסנקציות, אבל גם היא כרוכה במחיר: השנאה לישראל והשנאה לאמריקה מלבות זו את זו.
רוב הישראלים חשים שהם קורבן. הם מצפים שהעולם יזדהה איתם ויילחם לצידם נגד הטרור. אבל העולם, לפחות החלק שלו שנציגיו יושבים על כס המשפט בהאג, מעדיף להתמקד בהתנחלויות, לא בטרור. ובנושא ההתנחלויות אין לישראל תשובה טובה. ולכן אין לה גם תשובה טובה בנושא הגדר.
בג"ץ נתן לשרון סולם נוח לירידה מתוואי הגדר. במקום להיכנע לתכתיב האג, הוא יכול להיכנע לתכתיב מירושלים. ויפה שעה אחת קודם.
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
