חזון הסיליקון: דותן, יונה ומרום
מה מכינה לנו אינטל בשלוש השנים הקרובות? דותן, שיגדיל את הביצועים ללא הגדלת צריכת האנרגיה, יונה - שייצור מהפכה בשוק המחשבים הניידים, פנטיום 5 ועוד. כתבה שנייה בסדרה
לכתבה הראשונה בסדרה: חזון הסיליקון: מפת הדרכים של המעבדים.
במקביל למסלול של פנטיום-4 תמשיך אינטל להתקדם עם פנטיום-M במסלול אגרסיבי במיוחד. החודש יצא לשוק "דותן", הדור השני של הארכיטקטורה ממרכז הפיתוח של אינטל בחיפה.
השבב החדש מיוצר בטכנולוגית 90 ננו-מטר, שמאפשרת הכפלת המטמון L2 ל-2 מגהבייט בלי הגדלת השבב ולהעלות את המהירות ל-2 גיגהרץ ויותר בלי להגדיל את צריכת החשמל ופיזור החום ביחס למעטפת הביצועים של הבניאס.
המהדורה הרגילה של דותן צורכת פחות מ-25 וואט, בערך רבע מצריכת ההספק של Prescott. למרות מהירות השעון הנמוכה וצריכת ההספק הצנועה, דותן יתחרה במעבדי Prescott שמהירותם גבוהה יותר ב-80-60 אחוז, למעט ביישומי מולטימדיה, בהם היתרון של ארכיטקטורת NetBurst באה לביטוי אופטימלי.
דותן הוא אבולוציה של "בניאס" והוא ישתמש ברכיבי מערכת דומים. מהדורות חדשות של ערכות השבבים "אודם" ושל Montara GM (הכוללת מאיץ גרפי משופר) וערכת WiFi משופרת ממשפחת Calexico, יספקו לדותן את תנאי הסביבה למחשב נייד ואלחוטי. בין השאר, ערכות השבבים המעודכנות יתמכו בזיכרון DDR333 וערכות תקשורת בתקן IEEE802.11g. מבחינת המשתמש לא מדובר במהפכה.
למה לא שני דותנים?
בתחילת 2005, תעבור פלטפורמת סנטרינו שידרוג נוסף, תחת השם Sonoma, שיכלול שיפורים בערכת השבבים Alviso. הערכה תתמוך בזיכרון DDR533, באפיק הרחבה מסוג PCI Express ובממשק טורי לכונני Serial ATA. אינטל מפרידה בין שידרוג המעבד לשידרוג ערכת השבבים, במטרה להקטין סיכונים טכנולוגיים. בכל מקרה, ההחלטה לגבי תאריך ההשקה טקטית בעיקרה.
בניגוד לזה, ההחלטה למזג את מסלולי פנטיום-4 ופנטיום-M בשנת 2006 אסטרטגית, ונובעת מפער הביצועים ביניהן. מנקודת השקפה אסטרטגית רואים שני קווי מוצרים עם רמת ביצועים דומה ועלויות יצור דומות - ופער עצום מבחינת צריכת ההספק.
מקובל להתייחס לצריכת ההספק כבעיה של מחשבים ניידים, אך היא מתחילה להיות אבן הנגף העיקרית גם בהגדלת הביצועים במחשבים שולחניים ושרתים. לא עדיף לצייד מחשבים בזוג מעבדי פנטיום-M, רצוי שני דותנים? בהחלט כן.
הלב הכפול של השבבים האופנתיים
לכן ברור מדוע אינטל החליטה להוציא כבר ב-2005 את הדור השלישי של פנטיום-M עם שני מנועים על שבב אחד. קוראים למעבד "יונה" והוא כולל שני מעבדי דותן עם מטמון L2 משותף, או "דו ליבתית", Dual Core.
המעבד הזה, שיכול ליצור מהפכה במושגים על העוצמה של מחשבים ניידים, מתעכב. לפי משקיפים, יונה לא יוצא לשוק משום שהוא מתוכנן מראש ליצור בתהליך 65 ננו-מטר, שיבשיל רק באמצע 2005. הם מוסיפים שתפקידו יונה לספק מעבר בטוח יחסית ליצור ב-65 ננו-מטר והמהפך האמיתי יתרחש רק ב-2006 עם הדור הרביעי של פנטיום-M, שמוכר בשמות הקוד Merom (מרום) ו-Gilo (גילה).
לא הרבה ידוע על "מרום" אבל השמועות כבר נפוצו, ונראה שמדובר במעבד עם שתי ליבות, כמו יונה, שמיוצר בטכנולוגית 65 ננומטר, אבל עם מטמון L2 בגודל 4 מגהבייט.
יהיה לו אפיק מערכת FSB של 800 מגהרץ, כמו פנטיום-4, תמיכה בזיכרון DDR2-800, ובאפיק Serial ATA מהיר (300 מגהבייט לשנייה). בשלב הזה צפוי שארכיטקטורת פנטיום-M תאמץ את כל שכלולי ארכיטקטורת פנטיום-4 - כמו HyperThreading, פקודות SSE3, הרחבות 64 ביט, טכנולוגית האבטחה LaGrande וטכנולוגית הווירטואליזציה Vanderpool (שתומכת בהרצת מספר מערכות הפעלה שונות על מעבד אחד בו זמנית).
המהלך המתבקש מכך הוא לפתח גירסה "שולחנית" של מרום, עם מהירות שעון מוגברת וצריכת הספק מוגדלת, שתתן ביצועים טובים יותר מכל מעבד IA-32 אחר בלי לעבור את הסף של 90-100 וואט.
למה מרום לא יכול להיות הבסיס לפנטיום-5
לגירסה הזו ניתן שם קוד Conroe. לוח הזמנים המשוער (בחצי השני של 2006) מציב אותו אחרי פנטיום-5 (פרוייקט Nehalem), שיצא לשוק בטכנולוגית 90 ננו-מטר. פנטיום-5 היה אמור לעבור לטכנולוגית יצור של 65 ננו-מטר ב-2006, אבל זה כבר לא בטוח.
ועוד יותר לא בטוח שכדאי לאינטל להשקיע בארכיטקטורת פנטיום-5 "שולחנית", כאשר זו נלחצת בתנועת מלקחיים על ידי פנטיום-M, מצד אחד ועל ידי מעבדי 64 ביט "אמיתיים" ממשפחת איטניום, מצד שני. גם המעבד לשרתים מרובי מעבדים Xeon MP, שעתיד לעבור רענון רק במחצית 2005, יהיה מבוסס על מנוע פנטיום-4.
פרוייקט זה ידוע בשם הקוד Potomac והכוונה היא לייצר את השבב ב-90 ננו-מטר עם מטמון L3 מוגדל. המהדורה הנוכחית של Xeon MP (שם הקוד Gallatine-4M) כוללת מטמון 4MB כך שאפשר לצפות ממעבדי פוטומק להציע בין 6 ל-9 מגהבייט, כמו המטמון של הדור השני של איטניום-2, ותאימות מארז וערכת שבבים לאיטניום-2.
הצעד הבא ההגיוני הוא לבסס את Xeon MP על 2 או 4 מנועי "מרום" (או Conroe) ולספק את הפלטפורמה החזקה ביותר ליישומי שרתים במעטפת תרמית מושכת. בסופו של דבר, שרתים לא זקוקים ליכולות מולטימדיה. מצד שני, כולם רוצים לצופף אותם במארזי 1U שטוחים או Blade Servers, כך שהתרמודינמיקה חשובה לא פחות מהביצועים.
אם אינטל אכן תעשה את המהלך וב-2006 ארכיטקטורת פנטיום-M תספק את הבסיס לכל משפחת מעבדי IA-32, ייווצר לקראת סוף 2005 "חור" במקום שבו Nehalem צריך להופיע. את החור יסתום מעבד Cedarmill, שילווה את המעבר למרום/Conroe עד להתבססות האסטרטגיה החדשה בשנת 2007.
אסטרטגיה זו תאופיין בכך שכל קווי המוצרים בארכיטקטורת IA-32 יתבססו על צאצאי הבניאס ודותן, ומצד שני חיים חדשים יוזרמו לארכיטקטורת איטניום, שתעבור לדור השלישי בשנת 2005.
השיוט המתסכל של ספינת הדגל
לא צריך להיות ציני כמו סקוט מקנילי כדי לקרוא לאיטניום Itanic. למרות שצעד אחר צעד אינטל בונה נוכחות ממשית בקצה העליון של עולם השרתים, איש לא ציפה לההתקדמות כזו איטית. קרייג בארט, מנכ"ל אינטל, שבע רצון מכך שהחברה סיפקה בשנה האחרונה יותר מ-100,000 מעבדי איטניום-2 בשתי מהדורות: Madison, עם מטמון L3 בגודל 2 עד 6 מגהבייט, ו-Deerfield עם מטמון 1.5 מגהבייט.
יחסית למספר הפנטיומים (בערך פי אלף), המספר קטן באופן מביך. ביחס למתחרים אחרים, כמו SPARC של סקוט מקנילי, זה כבר לא מביך. בכל מקרה ברור, שבמישור העיסקי, איטניום הביא עד כה רק תסכולים. אחרי שהמעבד נמצא למעלה מעשור בפיתוח, אפשר היה לצפות שהוא יעשה רושם חזק יותר על השוק.
תוכנית העבודה של איטניום ספגה לאחרונה עוד מהלומה, כשאינטל דחתה את השקת מהדורת Madison 9M (עם מטמון 9 מגהבייט ומהירות שעון מוגברת ל-1.7 גיגהרץ) מקיץ 2004 לחורף 2005. גם מהדורת Fanwood, שמצוידת במטמון 3 מגהבייט ומהירותה 1.6 גיגהרץ, תתעכב.
אחת הסיבות לעיכוב היא ההחלטה להגדיל את רוחב הפס של ערוץ המעבד, מ-400 מגהרץ ל-667 מגהרץ. למרות שבאיטניום-2 רוחב הערוץ הוגדל ל-128 ביט, יכולת שינוע הנתונים שלו לא עולה על זו של פנטיום-4 חדיש (עם ערוץ 64 ביט, 800 מגהרץ).
שינוי ברוחב הפס של אפיק המעבד דורש שינוי מקביל בערכת השבבים, שמביא אותנו לרצונה של אינטל לאחד את ערכות השבבים עבור פנטיום/Xeon ועבור איטניום. זהו המהלך המתוכנן לשנת 2005. בכל מקרה, רק לקראת אמצע 2005 אפשר לצפות להופעת הדור השלישי, בשתי גירסאות:
- Montecito - יכלול ליבה כפולה (Dual Core) ומטמון L3 ענק, 24 מגהבייט. הוא ייבנה בטכנולוגית 90 ננו-מטר, על שבב ענק (כארבעה סמ"ר) עם יותר ממיליארד טרנזיסטורים (רובם המכריע במסגרת המטמון). נתונים אלה מכתיבים מעטפת תרמית של כ-150 וואט ב-2 גיגהרץ ורמת ביצועים כפולה לפחות משל Madison.
- Millington - מעבד איטניום-3 בעל ליבה אחת, מטמון 6 מגהבייט, ומנגנון סינכרון לשני מעבדים על לוח אם אחד (מיועד לשרתים ולתחנות עבודה בתצורת Dual Processor). יחליף את Fanwood וישמור על סף כניסה נמוך (מבחינת מחיר) לעולם של IA-64.
בשנת 2006 שני המעבדים יוחלפו על ידי Tukwila, המעבד הראשון עם ארבע ליבות על שבב אחד, מהדורה חדשה של Millington ומעבד חדש שנקרא בשם הקוד "דימונה" (Dimona). ההרגשה היא שהנהלת אינטל מנסה להכניס רוח חיים חדשה לצוות כדי לנטרל את ההרגשה, שאיטניום פיספס את חלון הזמן שהוקצה לו.
התואר Itanic אולי אינו מוצדק טכנית, אבל בעולם הדימויים הוא כבר נקבע ועכשיו אינטל צריכה לעשות משהו דרמטי כדי להתחיל את ההמראה על מסלול חדש.
הכפלת ביצועים בלי הגדלת האנרגיה
צילום: פי סי מגזין
Prescott. שבב לוהט
צילום: פי סי מגזין
מומלצים
