עובדים בלי שכר: מהן התשובות של הפוליטיקאים?

המצב הזה נמשך ונמשך - ומדינה שלמה מתעלמת. אלפי עובדי רשויות מקומיות בכל רחבי הארץ הגיעו למצב של עוני והשפלה, לא משום שהם מסרבים לעבוד - הם עובדים, אבל המשכורות לא משולמות.

לעובדים האלה, גברים ונשים בעלי משפחות וילדים, לא ממש אכפת אם הסיבה היא שר האוצר נתניהו, שר הפנים פורז, או ראש הרשות המקומית שלהם שהחליט לצאת לחו"ל. השורה התחתונה היא המקרר הריק, העיניים של הילדים, והאיומים מהבנק שמתחילים להצטבר.

אז מה עונים להם הפוליטיקאים, בני עירם, שרואים את המצוקה הזו נגררת חודש אחרי חודש? ynet מביא לכם רק כמה סיפורים בתוך ים המצוקה המתמשך הזה - וגם את תשובותיהם של הפוליטיקאים בני המקום. האם התשובות האלו מספקות? 

קריית גת: "מתבייש להסתכל על הילדים"

23 שנים עובד אבי חזן בעיריית קרית גת. היום הוא עובד בכיר באגף החינוך, אבל רק על הנייר. כבר חצי שנה שהוא אינו מקבל את משכורתו במלואה.

"המכה שלי קשה שבעתיים", מספר חזן ל-ynet, "אני גרוש, וצריך לשלם מזונות ומשכנתא ולא נעים לי להגיד שבגיל 50 אני נתמך על-ידי אמי, שמקבלת קצבת זיקנה מהביטוח הלאומי. זה פשוט בושה בשבילי, ושערורייה למערכת".

חזן מספר כי הוא משתכר משכורת של 7,500 שקלים בחודש, משכורת ממוצעת לכל דבר, אולם עד כה, מחודש ינואר, העירייה שילמה לעובדים את שכר המינימום - כך שהיא נותרה חייבת לו 20 אלף שקלים.

"סיימתי כבר את כל מסלולי ההלוואות האפשריים מבחינתי. זה מעליב אותי שאני נזקק להלוואות מאנשים שמקבלים קצבאות מהמדינה. זה מצב לא קל, ונדמה שלאף אחד לא איכפת". חזן אומר כי מעולם לא נקלע למצוקה כמו זו שבחצי השנה האחרונה. "אני מתבייש להסתכל לילדים שלי בעיניים", הוא מסכם.

הפוליטיקאי מגיב. סגן השר זאב בוים (ליכוד) שכיהן כראש עיריית קרית גת, מתנדב להרים את הכפפה: "זה לא תקין שבמדינה עובדים לא מקבלים שכר, ובמקרה הזה מדובר במגה הלנת שכר. אני לא זוכר מצב כזה, בו רשות לא ממלאת את חובתה הראשונה כלפי עובדיה. כשאני הייתי ראש עיר היו מצבים קשים שהתבטאו בפיגור של שבועיים של תשלום שכר, אבל לא יותר. 

"אולי הפיתרון הוא שהביטוח הלאומי הוא זה שייכנס לתמונה במצב כזה, שצריך להגדיר בחוק מהו. אם נניח חודשיים לא מקבל אדם משכורת, ייכנס הביטוח הלאומי וישלם את המשכורת. אני לוקח את הרעיון מסיטואציה של תשלומי מזונות- כשהגבר לא משלם מזונות הביטוח הלאומי עושה זאת, ולאחר מכן המערכת המשפטית מטפלת בו.

"הממשלה עשתה טעות, כשהטילה קיצוץ דרסטי מדי במענקי האיזון. בנוסף, בתקציב 2004 לא היתה מידתיות בקיצוץ. כשמקצצים בבת אחת 50% במענקים, מיד קורסות המערכות. אפשר היה ליצור מצב קשה, אבל בלי לגרום לקריסה. אני זוקף את העניין לחובתו של שר האוצר ובמיוחד של שר הפנים, שנתן את הסכמתו למהלך, אולי בשל חוסר ניסיונו. אבל באופן עקרוני עמדת הממשלה היא נכונה, ביחס לדרישה מהרשויות לנהל תוכניות הבראה. יותר מדי ראשי רשויות הרשו לעצמם לנהל אותן באופן שגוי".

שפיר: "5 פעמים נותקו החשמל והמים"

רוני רחמים, נהג אוטובוס ילדים במועצה אזורית שפיר מזה 20 שנה, לא קיבל את שכר חודש יוני, שמשולם בחודש יולי, והמשכורת בחודש שעבר התקבלה אף היא באיחור של חודש. לדבריו, הפיגורים במשכורות הפכו לתופעה קבועה בשנתיים האחרונות. רחמים הוא אב לחמישה ילדים, וגר במושב רווחה. "כל עשירי בחודש כשאני הולך לבנק בשנתיים האחרונות, טורקים לי את הדלת בפנים, לא מדברים אתי, והכל בגלל שהמשכורת לא נכנסת בזמן. לפחות חמש פעמים ניתקו לי בבית את החשמל, את הטלפון ואת המים. זו ממש בושה".

לדבריו, בזמן הנהיגה ראשו טרוד בשאלה האם יקבל החודש את המשכורת בזמן. "אני חושב שזו ממש סכנה שנהגי אוטובוס צריכים לחשוב בכל חודש האם יקבלו את שכרם בזמן, במקום שכל ראשם יהיה בנהיגה כדי להביא את הילדים בבטחה לבתיהם. הראש שלי כבר לא עובד".

רחמים מוסיף כי אשתו עובדת בעבודות מזדמנות של משק בית, ובשקלים שהיא משתכרת היא מצליחה לתת מקדמות לבעל המכולת שבמושב. "אני כבר שנה וחצי לא יכול להסתכל לו בעיניים, כי אין לי משכורת לתת לו בזמן את הכסף שמגיע לו. הבן שלי, החייל, צריך לשאול אותי כל הזמן אם קיבלתי משכורת כדי שאוסיף לו על המשכורת הצבאית, שיקנה לו פחית קולה".

המועצה האזורית שפיר, בה עובד רחמים, פיטרה כבר כ-50 עובדים, אולם בשל עתירת ועד העובדים לבית הדין לעבודה על אי-הסכמה של 26 מן המפוטרים, פיטורים אלו טרם יצאו לפועל. בוועד טוענים כי המועצה מקבלת תקציבים ממשרד הפנים, אולם מסיבה שאינה ברורה להם, הכספים לא מועברים בזמן לעובדים.

הפוליטיקאי משיב. יו"ר סיעת ש"ס בכנסת, ח"כ יאיר פרץ, תושב המועצה המקומית שפיר, אומר כי הוא מודע לכך שעובדי המועצה בה הוא מתגורר לא קיבלו שכר מזה כמה חודשים. לדבריו, "מדובר בפשע, שהממשלה הזו ממשיכה לכהן יום נוסף. היא מלינה את שכר עובדיה, כאשר מדובר בשכר מינימום. איבדנו את כל הנורמות הערכיות והמוסריות, אין פוצה פה ואנשים הגיעו לפת לחם".

לשאלה מה עשה אישית עד כה כדי לפתור את המשבר, השיב פרץ: "סיעת ש"ס הגישה כבר ארבע הצעות אי אמון בממשלה בנושא זה, ש"ס גרמה לכך שראש הממשלה התחייב מעל הדוכן במליאת הכנסת לפתור את המשבר". ח"כ פרץ גם מציין כי כינס את כל ראשי המועצות בוועדת הפנים, וכי הוא ממשיך לפעול בכוחו הדל על-מנת לנסות ולהביא לפתרון הסוגייה הכואבת.  

כפר כנא: שנה שלמה ללא שכר

תושב כפר כנא, אבו אל לטיף מקוטרן, עובד במחלקת הגבייה של המועצה – לא קיבל משכורת 12 חודשים. שנה תמימה.

מוקטרן, העובד במחלקת הגבייה של המועצה עשרות שנים, מתקשה לקיים את עצמו ואת בני משפחתו. "אני אב לארבעה ילדים. אמנם רק אחד מהם לומד בבית הספר. שלושת האחרים נשואים, אך עדיין המצב קשה. אין לנו כסף לקנות אוכל וכשהאישה מבקשת שאביא כסף הביתה, אני עונה לה: את רוצה שאלך לגנוב?"

מוקטרן אומר כי התחושה של חיים בחוב קשה. "אני אדם של כבוד. אני חייב לכולם למעלה מ-40 אלף שקל ואין לי מושג איך אוכל אי פעם להחזיר להם את זה". לדבריו, ראש המועצה הבטיח כבר בחודש מאי כי העובדים יקבלו את המשכורות, אך מאז, מדי שבוע, הוא שב ומבטיח - ודבר לא קורה. "אני פונה לממשלה ומבקש שינסו לסייע, שיבינו שאנחנו בני אדם שרוצים לעבוד ולהתפרנס בכבוד ונמאס לנו מן המצב הזה".

הפוליטיקאי משיב. ח"כ עבד אל מאלכ דהאמשה, המתגורר ביישוב, מספר: עד לא מזמן היה מאהל מחאה בצומת גולני, בשיתוף המועצה האזורית עמק הירדן, והמועצה האזורית גליל תחתון. ביקרתי אותם באוהל. בכנסת נאמתי בעניין במליאה לפחות שלוש פעמים. בשיחה שקיימתי עם שר הפנים פורז, הוא טען שזוהי ממשלת ליכוד וזוהי המדיניות".

דהאמשה משוכנע: "האוצר זה נתניהו, הוא שיושב על הברז ומחליט לאן יילך הכסף. כאופוזיציה אני לא יכול לעשות הרבה, וכערבי עוד פחות מזה. במישור הביצועי אני לא יכול לעשות הרבה, חוץ מלהתריע בעניין". 

נצרת: "כמה אפשר ללוות?"

"עוברת עלינו תקופה קשה ביותר. המצב פשוט קשה. אני לא זוכר תקופה כל כך קשה, שבה כל כך הרבה אנשים סבלו ממצוקה מתמשכת, ולאף אחד לא היה אכפת. אנשים נכנסו לחובות עצומים על כל דבר, החל מחוב במכולת ועד משכנתא שחזרה, ואיומים לפנות אנשים מהבית. זו תקופה ממש שחורה".

כך תיאר השבוע נאדר עאבד, חבר ועד העובדים בעיריית נצרת, את חמשת החודשים האחרונים בהם לא קיבלו הוא וחבריו שכר. עובדי המתנ"סים בעיר, שמסגרת תוכנית ההבראה יסופחו מעתה מבחינה כלכלית לעירייה, לא קיבלו שכר תקופה ארוכה אף יותר.

"יש לנו שבע משפחות שבהן שני בני הזוג עובדים בעירייה. למענן נלחמנו במיוחד, שלפחות אחד מבני הזוג יקבל משהו כל חודש. אבל מה עם משפחות של עובדי עירייה שרק בן זוג אחד מפרנס? הגענו למצב שאנשים כבר לא יכלו להגיע יותר לעבוד. איך אתה יכול לבוא לעבוד בלי לקבל שכר, כשבבית מחכים לך הילדים שלא יכולת לשלוח לקייטנה?", שואל עאבד.

"אנשים הילוו קצת מהאמא, קצת מהאח, מחברים, אבל כמה אפשר לבקש מאחרים? ומה עם אנשים שלא יכולים היו ללוות מאחרים, שלא היה להם ממי. אני מאוד מקווה שבימים הקרובים נקבל את המשכורות שמגיעות לנו, כי אני לא יודע איך נוכל להמשיך לחיות במצב הזה", הוא אומר.

הפוליטיקאי משיב. ח"כ עזמי בשארה, שהתגורר בנצרת, אומר כי התופעה כולה רק מדגישה את התרחבות הפער החברתי. "בעבר הייתה בישראל מודעות לכך שבמקרים רבים ישנה חפיפה בין הפער החברתי לפער בין היישובים, יישנם יישובים עניים וישנם יישובים עשירים. גביית ארנונה איננה תלויה רק במנהל נכון, אלא גם במצב הכלכלי-חברתי של התושבים ובהימצאות אזורי תעשייה ועסקים וכו'.

על חלק מהפער גישרו בעבר במענקי איזון ותקציבי פיתוח. היום מגשרים בדיבורים והטפות על מנהל תקין. בוודאי שישנו צורך במנהל תקין וצורך להילחם בפרוטקציה ומינויים פוליטיים. צריך למצוא דרכים למניעת שימוש במשאבי המועצה לקניית קולות לבחירות הבאות, אבל צריך גם להבין שתרבות פוליטית וניהולית תלויה גם היא במצב הסוציו-אקונומי, והיא לא עניין שנפתר בהטפה של שר הפנים.

לרשות המקומית יש תפקיד, והאוטונומיה שלה היא לא רק כלי ניהול יעיל, היא גם ערך דמוקרטי שבבסיסו חשיבה שתהליכי ביזור וניהול עצמי של קהילות היא דבר טוב. אם היא לא דבר טוב צריכה המדינה לנהל ישירות את הקהילות ושתספק את השירותים בלי התיווך של בחירות מקומיות ומועצה מקומית על כל המשתמע מכך: עסקות, מינויים פוליטיים, קואליציות הבנויות על אינטרסים. דברים אלה מתקיימים גם בשלטון המרכזי, רק בגדול, בשלטון המקומי קיימים תחלואים אלה בקטן וככל שהעוגה קטנה יותר הם נראים מכוערים יותר.

בקיצור, ממשלת ישראל איננה יכולה להתנער מאחריותה ולהבין שקיים פער חברתי כלכלי שיש לו מחיר, למחיר קוראים בשם תקציבי פיתוח ומענקי איזון. בעל הבית בסוף הוא הממשלה, והיא לא יכולה לעמוד מן הצד ולהסתכל מן הצד אם אנשים לא מקבלים משכורות במשך חודשים רבים עד שנה".