זה לילה קרבי
גולשי ynet שלחו את מאיה בוסקילה להופיע בפני חיילי "עורב גבעתי". כתבתנו נשלחה לוודא שכולם נהנים, בפקודה!
איזה כיף להיות מאיה בוסקילה. ואם זה לא מתאפשר, כדאי לפחות להיות חייל במופע של מאיה בוסקילה, כמו אלה של "גבעתי-עורב" בערב הפלוגה אמש (ב') שנועד לשפר את מצב רוחם של הבחורים שלכם בעזה. ערב שנולד במבצע הקיץ של ynet, לאחר שהגולשים נתבקשו לבחור מבין 12 פניות שנשלחו לאתר - איפה תופיע בוסיקלה - ובחרו בחיילים המשרתים בלב האיזור הקרבי.
"מה, אנחנו רק בנות היום?", שאלה הבחורה עם הכינור בלב, כשמתברר שרק שתי רקדניות מתוך ההרכב המלא מצטרפות אליה למופע, "איזה יופי, החיילים נורא יהנו". ואנחנו הגענו בשביל להבטיח לכם שיש אמת בפרסום, והחיילים אכן נורא נהנו.
זה היה ערב של נדיבות, כולל מחשופים, קונספט שהולם את בוסקילה ביג טיים. למרות התדמית של הזמרת שרק צריכה לבוא ולשיר בזמן שרוברטו מסדר, היא מגלה הרבה עניין בפרטים שמסביב למופע. היא מוודאת עם כרמל, הסאונדמן הצמוד, שהצלילים באולם ישמעו היטב. הוא מבטיח לה שלא תהיה בעיה, שהרי הקהל באולם קטן יחסית וזו הופעה אינטימית. "בנאדם אחד שלא שומע טוב", היא משוררת, "זה בשבילי עולם ומלואו".
עם המיקרופון. בוסיקלה (צילום: סמדר שילוני)
והיחסים האלה הדדיים. בוסקילה מכוונת רחב, היא אוהבת את העם והעם אוהב אותה. איך שהצוות מגיע ומחפש את חדר האיפור תופס את בוסקילה מפקד גבוה בחיל האוויר – הבת שלו רוצה תמונה עם מאיה. אחר כך הוא יחזור עם מצלמת וידאו ויבקש מבוסקילה לברך את אחד מהקולגות שלו לכבוד מינוי חדש. פער הדורות בוטל.
על רקע שאגות רובאי כלשהו באולם ליד, מתרפק הצוות בחדר האיפור על הווי-פלוגתי משלו וכרמל נזכר בהופעה במועדון נידח בטבריה ש"מאיה לקחה אותנו אליה". בוסקילה לא שוכחת לרגע מאיפה היא באה ולאן היא הולכת. "זה הקהל שלי, האנשים החמים, הפשוטים, שגרים בטבריה", היא מתעקשת. "ואלה ההופעות שאני הכי נהנית בהן. הופעתי בקיסריה מול 5,000 איש, לא שמעתי אותם שרים. בטבריה האנשים בקהל ידעו את כל המילים, גם של השירים שלא יצאו בסינגלים. הקהל של צפון תל אביב הוא אשליה", היא מטיחה בכרמל, "ואם אני אשכח את זה אני אפול. אני דואגת להישאר עם הרגליים על הקרקע".
מהקהל הצפון תל–אביבי עוברת השיחה בחדר ההלבשה לביצוע של טל פרידמן ב"איפה אתה חי" של ארז טל, ביצוע סולו גיטרה הזוי ל"לילה סתווי". במקביל מצטברות בחמ"ל הנייד של בוסקילה דיווחים ראשונים על חיקוי שעושה נינט לבוסקילה ב"השיר שלנו". כשמאיה שומעת על החיקוי מתעננות הפנים שלה לרגע, אבל הרי החיקוי של נינט לא נועד להגחיך את בוסקילה, והיא נרגעת בחזרה. בחורה מקסימה נינט, אומר רוברטו, בחורה מקסימה, מסכימה בוסקילה.
החיילים נהנים (צילום: סמדר שילוני)
בינתיים עוברת שורת קודקודים על דוכן הנאומים בפני החיילים, ואל חלל האולם הדומם נזרקים משפטים כמו "להגן על המדינה מפני רצועת עזה", "אני לא יודע מה צופן לנו העתיד", וגם המילים "חומת מגן" ו"פיגוע באשדוד". החיילים שותקים כמו דגים מהורהרים. דקה אחרי זה יזרק השם "מאיה בוסקילה" לאותו אולם, וזה יהיה האות למאיה לעלות לבמה - והאות לקהל להתפרק בתשואות כאילו היא מינימום הבקיעה גול.
בוסקילה, חמה ובלתי אמצעית כמו גחל לוהט ביד חשופה, לוקחת מקרופון ליד ותוך רגע מתרחש הקסם, ולכיס הקטן של בוסקילה נכנסות כל הפקידות הפלוגתיות של "עורב גבעתי" לדורותיהן. "איזה צבא, יא אללה", היא מחייכת לחיילים, "שלום לכולכם, אני שמחה שנבחרתם, אני כל כך שמחה להיות כאן אתכם 'עורב גבעתי'!" הקהל משתולל.
בוסקילה איז שייקינג איט לפה, שייקינג איט לשם והקהל יוצא מדעתו. היא מסובבת את המקרופון לכיוון חיילי צבא-ההגנה, הם מכירים כל מילה. בוסקילה חובשת כומתה סגולה לאות הזדהות. "תרשמי שהיא מבצעת שבעה שירים במקום שניים", מקדם רוברטו את בת טיפוחיו. "וגם הרקדניות הגיעו בהתנדבות".
שבעה שירים חולפים ביעף. "אני אוהבת את כולכם", היא מלהיבה אותם, ורואים שהיא באמת מתכוונת לזה, "תודה שהזמנתם אותי". אחר כך היא תתמוגג ותצהיר ש"חיילים הם הקהל הכי טוב". ובאמת, חיילים הם קהל מצוין למאיה בוסקילה, וגם מאיה בוסקילה מצויינת לחיילים.
אין הדרן. בחוץ עוד נפרדים החיילים מהצוות בברכת "תמסרו לה תודה רבה בשמנו, אין לכם מושג מה זה עשה לנו שהיא באה". רוברט מדרבן את הבנות לצאת "כמו שהן" כדי שהצוות יוכל לנוע לכיוון המרכז. כולם מעמיסים את עצמם על הוואן וחוזרים לדבר על ניתוחים פלסטיים. רוברטו מתיישב באמצע. עוד הופעה נגמרה, בוסקילה ממשיכה מפה למסיבת יומולדת בצפון תל אביב, ואנחנו נשארים לספור את קולות החיילים.
