הלחץ של טומי לפיד
בשינוי יודעים כי השבועות הקרובים יקבעו את גורל המפלגה לעתיד הרחוק. מצד אחד, מנסים שם ללחוץ להקמת מפלגת אחדות חילונית, באמצעות שחקני חיזוק כמו יאיר לפיד, בנו של היו"ר. מצד שני, מתחילים להעלות אופציות לגבי ישיבה עם המפלגות החרדיות, כי האופציה היא הפיכה לאפיזודה פוליטית חולפת
כל מי שראה אתמול (יום ד') את שר המשפטים, יוסף לפיד, סועד במזנון הח"כים בכנסת - נבהל. לפיד היה חיוור, לבן כסיד ממש, ונדמה היה שהוא שקוע בהרהורים ובמחשבות אינספור. חיוך כמעט ולא נראה על פניו העייפות. במזנון הכנסת, ובו עשרות עיניים הבולשות אחר תנועותיו של כל אחד כמעט, שינוי כזה בחיצוניותו של אדם לא עובר ללא אבחנה.
חיש מהר החלו הספקולציות והלחשושים סביב בריאותו ומצב רוחו של יו"ר שינוי להעסיק חלק מהנוכחים. התיאוריה הניצחת בקרב המלחששים היתה שטומי לפיד נמצא ב"לחץ אטומי" בגלל המשא ומתן הקואליציוני להקמת ממשלת האחדות, והלחץ הזה משפיע על בריאותו. השבועות האחרונים, של חוסר ודאות פוליטית ושל שמועות על הפרדות אפשרית מהקואליציה - לא עושים לו טוב. דוברו הנאמן של שר המשפטים, צחי משה, מיהר להכחיש. "אין שום שינוי אצל טומי", אמר משה למתעניינים. "לטומי היו מאבקים קשים יותר בחיים, כולל בפוליטיקה".
אבל למרות ההרגעות האלה, תקופה לא פשוטה עוברת על שינוי כולה, ועל לפיד בפרט, מי שנושא על גבו את הצלחתה של שינוי עד כה, אבל גם את אפשרות כשלונה העתידי. לראשונה מאז קיבלה 15 מנדטים בבחירות האחרונות, מוטלת לפתחה של המפלגה השלישית
בגודלה בישראל, אחת ההחלטות הקשות והמורכבות ביותר בהיסטוריה שלה, החלטה שיכולה להשפיע על עתידה, ואפילו על עצם קיומה כפי שאנו מכירים אותה כיום. עד כדי כך קריטית ההחלטה הזו, שהיא יכולה, מצד אחד, להעלות בבחירות הבאות את שינוי על דרך המלך ולהפוך אותה למפלגה השנייה בגודלה בישראל, אולם מצד שני, יכולה גם להפוך אותה לאפיזודה חולפת בהיסטוריה הפוליטית של המדינה.
מדובר, כמובן, בהחלטה שצריכה שינוי לקבל בכל הקשור לישיבה בממשלה עם המפלגות החרדיות, עקב השינויים הקואליציוניים שמבקש ראש הממשלה, אריאל שרון לבצע, על מנת לקדם את תוכנית ההתנתקות. לו היה מדובר בנושא אחר, מדיני אולי, או כלכלי, ספק אם היתה הדילמה של אנשי שינוי כה גדולה כמו זו המטרידה את מנוחתם בימים אלה. אלא שעניין הישיבה בממשלה עם החרדים הוא עניין מרכזי בשינוי, שנחרט עמוק על דגלה, ותרם לא מעט להצלחתה בקרב המצביעים ממעמד הביניים.
"אנחנו לא בלחץ, אבל יש בעיה"
הנושא הזה גם העלה את אנשי שינוי על עץ גבוה, שכל מבט כלפי מטה ממנו יכול לגרום לסחרחורות. "אנחנו לא בלחץ", אומר גורם בכיר בשינוי, "אבל אנחנו במצב לא פשוט. מצד אחד, אנחנו נמצאים בממשלה שמתפקדת לא רע להערכתנו, ורוצים להישאר בה כדי להשפיע, אולם מצד שני, הקואליציה הולכת ומתפוררת. בהנהגה הבכירה לא נשמעים קולות הקוראים לשבת עם יהדות התורה, אבל הרוח הכללית היא שצריך כנראה לבלוע את זה. אבל גם עם זה יש בעיה, כי אם בולעים את יהדות התורה, אז למה לא לעשות את אותו הדבר עם ש"ס? מיד עולה כאן הבעיה של הספרדים והאשכנזים".
מי ששוחח עם לפיד בימים האחרונים מתקשה להתרשם שהוא מתכוון לשנות את עמדתו בנושא החרדים, ולבוא לקראת ראש הממשלה, המנסה להרכיב קואליציה חדשה שתכלול גם את מפלגת העבודה הכה שנואה בליכוד. בסוף שיחה עם לפיד, התחושה היא שהוא איתן בדעתו להלחם עד הרגע האחרון על אופיה החילוני של הממשלה, ולא לוותר ליהדות התורה. "נתנו הבטחות למצביעים שלנו", אומר בכיר בשינוי המקורב ללפיד, "ואנחנו מתכוונים לעמוד בכל אחת ואחת מהן".
בשל כך, עושה יו"ר שינוי בשבועות האחרונים מאמצים רבים כדי לשכנע את אנשי מפלגת העבודה להתנות את כניסתה לממשלה, בהישארותה של שינוי בתוכה, ובמקביל – מציע לראש הממשלה לעכב את המשא ומתן הקואליציוני עד סוף הפגרה. לפיד סבור כי הליכוד נמצא בסחרור פנימי, שעלול להוביל להחלטות מסוכנות מבחינתה של שינוי. לכן, מבחינתו, צריך כעת להמתין להבשלת התנאים שתאפשר הקמת ממשלת אחדות חילונית. בלי חרדים, ובלי יהדות התורה. רק עבודה-ליכוד-שינוי.
במאמצי השכנוע מול העבודה, הכוללים שיחות טלפון בין לפיד ואברהם פורז ובכירי העבודה ומפגשים אינטימיים עימם, מעורב כל מי שרק יכול לעזור, כולל בנו של לפיד, יאיר. הרעיון הוא להפעיל מכבש לחצים על אותם בכירים בעבודה שעוד מאמינים כי למפלגתם יש עתיד, גם אחרי שפרס יחליט לנוח על זרי הדפנה. "יש כמה ח"כים אצלנו שבאמת מאמינים שיש גם תקופה פוסט-פרסית", אומר בכיר בעבודה. "לכן, אנחנו לא נמהר לתת יד להקמת ממשלה עם החרדים ובלי שינוי. ממשלה כזו תחסל אותנו לחלוטין, שכן אם שינוי תהיה באופוזיציה, ואנחנו בקואליציה – לא יהיה לנו שום סיכוי להצליח בבחירות".
מקורביו של שרון מניחים, עם זאת, כי בסופו של דבר, לפיד יתגמש. אין ברירה אחרת, הם אומרים. זה או זה, או בחירות. חייבים את יהדות התורה, כדי להכניס את העבודה. בלי העבודה בתוך הממשלה, תוך זמן קצר הולכים לבחירות.
הדבר המעניין הוא בכל הסערה הפוליטית הזו, שבכל שלוש המפלגות – הליכוד, העבודה ושינוי – מקווים שמישהו אחר ירבע את המעגל בשבילם. מצד אחד, בליכוד לא רוצים שהעבודה תכנס, אבל גם בקרב אותם חברי כנסת שהשתתפו ביום ראשון בכנס של שר החוץ, סילבן שלום והשר עוזי לנדאו נגד ממשלת האחדות השמאלנית, יש מי שמסתכל בחרדה לעבר האפשרות שהקריירה הפוליטית שלו תסתיים מוקדם מהמצופה. ועל זה בדיוק בונים גם בשינוי, גם בעבודה וגם בסביבתו של ראש הממשלה: על חששם של חברי כנסת מהספסלים האחוריים לאבד את מקום עבודתם.
מצד שני, בשינוי לא רוצים לשבת עם יהדות התורה, אבל יש מי שמקווה שהם יוותרו על הדרישות הכלכליות שלהם, ואז יהיה יותר קל לתרץ ישיבה עימם בממשלה. "אנחנו בדילמה רצינית", אומרים בשינוי. "אם יהדות התורה לא תקבל שם תפקיד בממשלה, לא שר, לא סגן שר ולא כלום, ורק נצטרך לאשר העברת כמה מיליונים אליהם – זה בעייתי. לא ברור מה נעשה".
כדאי לשים לב...
לשר החוץ סילבן שלום. ביום ראשון הוא כינס מאות רבות של תומכים בתל אביב, כדי למחות על הכוונה של שרון להכניס את מפלגת העבודה לממשלה. מקורביו של שרון לגלגו על המהלך, והחלו מפיצים שמועות על כך שעם פרס או בלעדיו, סילבן שלום יכול להתחיל להפרד לשלום ממשרד החוץ.
המתח בין שתי הלשכות, של ראש הממשלה ושר החוץ, נמצא בתקופה זו בשיא. לאור זאת, לא מובנת כל כך התנהלותו של שר החוץ. נכון שמקורביו הודו ביום ראשון בערב כי "הוא הבין שהתיקרה הולכת ליפול עליו, אז הוא החליט לא לחכות בשקט", אך האם ההתנהלות הכוחנית של סילבן שלום, וכינוסם של מאות פעילים היא הדבר הנכון מבחינתו בעת הזו? ומצד שני, האם יכול להיות שדווקא סילבן שלום קרא נכון את שרון, והבין כי אצל ראש הממשלה, מה שלא הולך בכוח - הולך בהרבה יותר כוח?
