הדרך מהאינטרנט לווילה
"אקזיט" היא רעש לבן של סמול טוק ודחקות, מנחי "הבלוג" מדברים על "מה בראש שלהם" ובפרויקט Y2 מראים הכל. ההתקרבות בין הטלוויזיה והאינטרנט בימים אלה היא חיובית, לכאורה, אך לאן כל זה מוביל? התשובות ברשת
לכאורה, ההתקרבות בין הטלוויזיה והאינטרנט בימים אלה היא חיובית מאוד. תוכניות טלוויזיה כמו "אקזיט" (ערוץ 10), "הבלוג" (YES Y) ופרויקט Y2 (גם ב-Yes Y) מוכיחות שכל אחד ואחת יכולים להופיע בטלוויזיה, כל עוד יש להם את המראה המתאים לליהוק ובתנאי שחולצות בטן הולמות אותן.
כאילו, מה?
התוכנית "אקזיט" כוללת, אמנם, פינות וסדר יום מתוכנן מראש, אך דומה כי הכל בה מתמזג לרעש לבן של סמול טוק. אתר התוכנית נאמן לקו הזה: הרבה צבע, מעט תוכן. האתר מגלה לנו שהפדיחה הכי גדולה של יעל גולדמן הייתה כשהיא "הפליצה באוטו עם הרבה חברים", ואילו למלי לוי גרשון נשבר העקב בתצוגת אופנה. הכיתוב מתחת לאחת התמונות של גולדמן הנאה מחדד את המסר: "כאילו, מה?". אין, כמובן, פסול באמירות הכנות האלה אך ספק אם הן שונות מביטויי שפר דומים, שאפשר לדפדף בכל פורום מקוון של מעריצי התוכנית.
מגמת הטשטוש בין המשדרים לצופים בולטת עוד יותר אצל מנחי תוכנית "הבלוג" ליאור "המסניף" דיין, אביב "החתן" גפן, פיראס חורי מפרויקט Y ואחרים, המשדרים מבתיהם ומדברים על "מה בראש שלהם". כאן מדובר ממש בתוכנית שנולדה באינטרנט. באתר האינטרנט הרשמי מתחלפות הצהרות מתחלפות בפלאש: "יש לי אג'נדה והיא תנצח" (אביב גפן), "גם אני מחפש גומל" (ליאור דיין) ו"רק פיראס יעשה שלום", לשון קופירייטרית מחויכת, של "סתאאם".
הקלף המנצח: מין
בעוד "אקזיט" מתמקדת בהבלים ו"הבלוג" מתרכזת בגימיקים, הקלף המנצח של תוכניות ה"סבבהבכיף" הוא המין, שבא לידי ביטוי בתוכנית הנועזת יותר מבין השלושה, פרויקט Y2, שמשתתפיה מנסים נואשות להגדיל את העניין בהם באמצעות מזמוזים וציצים (וזו רק ההתחלה, אפשר להיות בטוחים). למעט כמה דרישות סף כמו מראה חטוב (בכל זאת, מדובר בטלוויזיה), הווילה של פרויקט Y2 אינה שונה בהרבה מבלוגTV, איזור הווידאו באתר תפוז, בו כל גולש וגולשת יכולים לשדר את גופם בווידאו לכל מי שמעוניין לצפות.
"יש לך מצלמת רשת ומיקרופון? רוצה תוכנית ריאלטי משלך?", זו לשון השאלה המוצגת בדף הבית של בלוגTV, וניכר שמנסח המשפט לא היה מודע לאירוניה שבדבריו. שידורי העירום בבלוגTV מוגבלים, אמנם, לשעות הלילה, אך בכל שעות היום עיני הגולשים יכולות לשזוף חולצות בטן עם מעט חולצה והרבה בטן (לעיתים יותר מדי בטן, בכל זאת, מדובר באינטרנט) ומצלמות המתמקדות יתר על המידה על אזור החזייה. גם כאן הגולשות (רוב המשדרים הם גולשות או בני זוג, אלא מה) מונעות משיקולי רייטינג. מי שיצבור הכי הרבה נקודות יזכה בפרס - בעבר היה זה כרטיס טיסה להוואי, עכשיו סוף שבוע באמסטרדם אם "תראו מה שיש לכם".
הרייטינג של החיים
גם משתתפי תוכניות הטלוויזיה שהוזכרו כאן יקבלו פרסים אם "יראו מה שיש להם" (רייטינג גבוה יזכה אותם בשכר גבוה יותר או מענקים חומריים), וההבדל היחיד בינם לבין הגולשים המשדרים באינטרנט טמון בעיקר בישבן (פלוצים, כבר אמרנו?).
אלה וגם אלה מבטאים אמירה אופנתית בנוסח "אני משדר, משמע אני קיים", כאשר פעולת השידור (המראה של המשדרים ומוטב עם כמה שפחות בגדים) הופכת לעיקר והמהות (התכנים שלהם) אינה חשובה עוד. תפישת "השידור כחזות הכל" עוברת כחוט השני בין תוכניות הריאליטי בטלוויזיה, ותעיד על כך התרעומת של אריק ורחלי מהתוכנית "רצים לדירה", על כך שחתונתם לא סוקרה בתקשורת.
הזרז של תהליך המדרוג של החיים, שהופך את הטלוויזיה לקולוסאום של שלהוב יצרים, הוא האינטרנט. בשלב זה, הטלוויזיה היא עדיין מחוז חפץ נחשק יותר מהאינטרנט, ותעיד על כך ההסתערות על המבחנים לתוכניות הריאליטי או אתר האינטרנט של "הבלוג", שמבליט את מנחי תוכניות הטלוויזיה, בעוד הגולשים המפעילים מצלמות רשת זוכים להפניה כללית לאיזור הווידאו צ'ט. עם זאת, דומה כי זו רק שאלה של זמן עד שיצמחו סלבריטאים אינסטנט מהאינטרנט, כפי שצמחו כאלה בטלוויזיה - שירי מימון ופיראס חורי, למשל.
אם תרצו לדעת כיצד תראה הטלוויזיה מחר, מומלץ לכם להציץ על האינטרנט היום. ולאן כל זה מוביל? בבלוגTV, למשל, בני זוג שמקיימים יחסי מין זוכים לציונים של הגולשים, והזוג המאושר יטוס לאמסטרדם. היום השכנים שלכם מזווגים באינטרנט - מחר בערוץ 2. נראה את צביקה הדר מנחה את זה.
