ספאם? זה בסדר גמור מבחינתי
אז נכון שאני לא מת על דואר פרסומי, לא אציע לאף אחד מלקוחותיי או מכרי לשלוח דואר לנמענים שלא הסכימו, אבל מן הצד השני, אני לא חושב שצריך לצאת למלחמת חורמה במפיצי הדואר הפרסומי, רובם עוסקים זעירים אשר נאבקים על קיומם. הושיטו יד לזבלן
על פי כמות הפרסומים, הידיעות והמאמרים על הדואר הפרסומי שמציף אותנו, נוצר הרושם שכל הבעיות הקיומיות שלנו נפתרו. המשק יצא מהמיתון, אחרון המובטלים מצא עבודה, הוויינשטנים יצאו לסוף שבוע בעזה, ובתאונת הדרכים הנוראית שקרתה היום בתל אביב, שני רכבים נשרטו קלות. כעת רק נותר לטפל באויבי האומה האחרונים – הספאמרים.
אז מה זה בעצם ספאם? מדובר בסך הכל בדואר פרסומי שנשלח למאות אלפי ואפילו מיליוני כתובות דואר אלקטרוני. כמובן שזה קצת מעצבן. הרי אנחנו לא ביקשנו את זה, לא אישרנו לאף אחד לשלוח לנו דואר פרסומי ובטח לא ציפינו שכ-65% עד 75% מהדואר שאנחנו מקבלים יכלול הצעות מפתות מסוגים שונים.
מרגיז אבל לא נורא
אז כן, זה מרגיז, אבל זה לא כזה אסון. כל מי שהשתמש בדואר אלקטרוני במשך שבוע, למד לזהות במהירות דואר מחבר לעומת ספאם. לעיתים נדירות ביותר עולה סימן שאלה, אם אנחנו באמת מכירים את רוויטל והאם היא באמת מחכה רק לנו באיזה אתר סקס נידח.
אני מעוניין להוציא מהדיון את הווירוסים, הסוסים הטרויאנים ושאר מיני תוכנות הריגול המעצבנות שנשלחות אלינו. נבלות יש בכל מקום, והרבה מהן הצטברו באינטרנט ומאיימות על שלוות המחשב שלנו. אולי עדיף לגרור את אלה לפינה חשוכה ולבוא עימן חשבון. ברשימה זו אני מעוניין להתייחס לדואר פרסומי בלבד.
עוסקים זעירים מזבלים
אם אנסה לנתח את הספאם הישראלי שקיבלתי בשבוע האחרון (וקיבלתי הרבה וכמה פעמים מכל אחד) הרי שמצאתי הצעות לרכישת מחשבים או ציוד היקפי, כמה הצעות תיור, מוצרים במבצע, סדנאות למודעות עצמית, שירות למנהלים, רכישת תוכנות, הזמנה לחפש עבודה, הזמנה לרכישת סורגים, מתקן מטהר מים, הצעה לטיפולי פנים וקוסמטיקה, כמה וכמה הזדמנויות לעבוד מהבית וגם כמובן הזמנה סקסית מאוד מרוויטל, אותה החבאתי מיד מעיניה של אישתי. סך הכל 40, 50 חברות קטנות, עסקים קטנטנים ישראלים המפלסים את דרכם בחיים ורוצים להגיע לתפוצה גדולה.
כמובן שביד מהירה מחקתי אותם ועברתי לדואר הרלוונטי שלי, אבל אני גם לא כועס עליהם. אין שום סיבה. האם אתם יודעים כמה עולה באנר פרסומי באחד הפורטלים/אתרים גדולים בישראל? האם ביררתם את עלותה של מודעת חצי עמוד מסחרית בעיתון יומי נפוץ? וכמה עולה להפיק ולשדר פרסומת קצרה בערוץ מסחרי? רוב הסיכויים שעלות הפרסום הזו תגיע להיקף הכנסותיו החצי שנתי (לפני מס) של עסק קטנטן שנפתח בחודש/חודשיים אחרונים. של אותו אדם שעמל וטרח וחשב להקים חנות קטנה ברשת בכדי למכור כמה מחשבים ולהתפרנס.
אני לא יודע כמה זמן הוא מובטל, אני גם לא יודע מה היקף יתרת החובה שלו בבנק, אבל אני משוכנע שאם היה בעל חברה גדולה ורווחית או שכיר בכיר, נניח מנהל באיזו חברה לשיחות בינלאומיות, מן הסתם היה שוקל אמצעי פרסום "לגיטימיים יותר".
פרסומות יש בכל מקום
רוב הסיכויים ששולח הדואר הפרסומי הוא עסק זעיר, כמעט קיקיוני, של אדם אחד אשר שישב וחיפש ומצא כי אמצעי הפרסום האפקטיבי ביותר והזול ביותר עבורו הוא משלוח דואר פרסומי לכל כתובות האמייל האפשריות בישראל. אתם לבטח אומרים לעצמכם, מה אכפת לי מהצרות שלו? שיניח לי לנפשי ושלא יחדור לתיבת הדואר הפרטית שלי.
האם אמרתם לעצמכם את אותו דבר כאשר רגע לפני שהגיבור התעמת עם הפושע פתאום הציעו לכם לשתות משקה חדש, לקנות רכב זה או אחר או לפתוח עתיד חדש באיזה בנק? האם חשבתם את אותו הדבר כאשר נסעתם בכביש והנוף הוא של קופסאות מילקי חלב או סתם פרסום חוצות לא ברור, או כאשר חיפשתם את האיקס לשכבה הפרסומית שצצה פתאום כאשר קראתם כתבה בעיתון רשת? האם אתם מתעצבנים כל כך כשרצף המוסיקה או המלל ברדיו נקטע בגלל הפרסום?
מן הסתם התרגלתם. אולי המודעות נעשו שקופות לכם, אולי זה כבר הפך להיות שגרת חיים ולבטח אתם מבינים אותם: המפרסמים רוצים להציע את מרכולתם לציבור, בעלי אמצעי התקשורת רוצים להרוויח ואתם מדלגים הלאה.
לא כל אחד יכול להרשות לעצמו פרסום לגיטימי
הבעיה היא שלא לכל אחד יש תקציב פרסום בהיקף של כמה מיליוני שקלים בשנה. לא כל אחד יכול להרשות לעצמו לרכוש דאבל ספרד במוסף סוף שבוע של עיתון יומי נפוץ מאוד. לא כל אחד יכול להפיק לעצמו מודעה מפתה שתופיע בעמוד הראשי של איזה פורטל או עיתון רשת פופולרי מאוד בסכום שיכול לפרנס כמה משפחות רעבות, אבל כל עסק קטנטן הרוצה להתפרנס ולנסות בכל זאת להצליח במשהו, יכול לשלם כמה מאות שקלים כדי לנסות ולהטריד אתכם בדואר האלקטרוני.
האינטרנט המהיר הוא בדרך כלל מהיר מאוד. הורדת המיילים אורכת כמה שניות. גם מחיקת הדואר הפרסומי אורכת כמה רגעים ספורים, נפח תיבות הדואר האלקטרוני גדל בצורה משמעותית ושום נזק אמיתי לא נגרם מחשיפה לעוד שניים שלושה מסרים פרסומיים לא מתאימים.
רק הספקיות סובלות באמת מספאם
לאמיתו של דבר, מי שבאמת סובל מן הספאם הן ספקיות האינטרנט שמצד אחד רוצות להגדיל את השירותים בתשלום למנוייהם ולהציע להם פילטרים לספאם (וזה יקר) ומצד שני, מתרגזות ששולחים דרכם דואר פרסומי מבלי לשלם להן. חוצפה שכזאת. אם ספאם אז תשלמו מס לבעלי צינור, ואם לא, "אז רק לנו, מותר להציע למנויים שלנו ולאחרים דילים משתלמים".
אז נכון שאני לא מת על דואר פרסומי, לא אציע לאף אחד מלקוחותיי או מכרי לשלוח דואר לנמענים שלא הסכימו, אבל מן הצד השני, אני לא חושב שצריך לצאת למלחמת חורמה במפיצי הדואר הפרסומי. כמו כן גם הייתי מעדיף שהחברות הגדולות, מוכרי המים, האובייקטיבים ואנשי הדיוטי פרי יניחו את הערוץ הזה למי שידו אינה משגת לפתות אותנו בטלוויזיה, ברדיו ובעיתונות.
ולסיום עצה קטנה לפרסומאים החובבים שממלאים לי את תיבות הדואר האלקטרוני. תנו טיפונת ערך מוסף. אולי תתנו קצת עובדות, אולי קצת בדיחות, תוסיפו לאימייל הפרסומי שלכם עוד משהו קטן שיהיה לנו שווה גם להציץ בדואר הפרסומי שלכם. בלאו הכי הוא מגיע.
הכותב, איש יחסי ציבור, מצהיר כי מעולם לא הפיץ ספאם, באופן ישיר או עקיף
תחשבו קצת גם על הספמארים
צילום: פי סי מגזין
מומלצים
