אגדות שהיו באמת. גיבורי האולימפיאדות
ברגע העלייה אל הפודיום נוגעים המדליסטים האולימפיים בשמיים, מרגישים מקרוב את הזהב וזוכים לתהילת עולם. חלק מהם נצרב בדברי הימים של הספורט העולמי, אחרים חוזרים אל האלמוניות האפורה. ynet מגיש את רשימת השמות הגדולים של כל הזמנים - חלק ראשון
אבל לחלק קטן יותר שמור מקום של כבוד בהסטוריה. אלו שהתעלו באמת ולא רק ניצחו בתחרות זו או אחרת, אלא עשו זאת בצורה יוצאת דופן - דרך סיפור בלתי שגרתי, בנסיבות נצחונם או אישיותם. מדובר באלו שהתגברו על מכשולים בצורה מזהירה וחרטו לעד את שמם בדפי ההסטוריה.
בניגוד לאלופים השגרתים הם הפכו למיתוס ששמם מוזכר שוב ושוב בכל פעם שהלפיד מודלק והדגל עם חמש הטבעות עולה לראש התורן, גם אם חלקם כבר אינם בין החיים. הנה סיפורם של הספורטאים הגדולים באמת. אלו שלא יישכחו לעולם.
ג'סי אואנס. בנו של קוטף הכותנה השחור מאלבאמה נחשב עד היום לאחד האתלטים הגדולים בכל הזמנים. באולימפיאדת ברלין 1936 הוא קבע הישג חסר תקדים עד אז, כאשר זכה בארבע מדליות זהב בריצות ל-100 מטר, 200 מטר, מירוץ שליחים 4 כפול 100 מטר ובקפיצה למרחק.
אואנס עושה לגרמנים בית ספר (צילום - איי פי)
אואנס זכור לא רק בגלל הישגו הנפלא, אלא גם בגלל שלעג באותו מעמד לתורת הגזע של הצורר הנאצי אדולף היטלר, אשר טען לעליונות של הגזע הארי. הוא ניצח בתחרות הגמר לקפיצה למרחק את הגרמני לוץ לונג, הפייבוריט של היטלר, ועד היום הוא נחשב לדמות אגדית בעולם האתלטיקה, בעיקר בקרב השחורים בארצות הברית.
בוב בימון. אולימפיאדת מכסיקו 68' זכורה בעיקר בגלל אותה קפיצה מדהימה בה קבע האתלט האמריקני שיא עולם מדהים בקפיצה למרחק – 8.90 מטרים, וזכה כמובן במדליית הזהב. השיא הזה, שהיווה שיפור של כחצי מטר לשיא הקודם, הותיר את העולם כולו פעור פה במשך 23 שנים, עד אשר נשבר סוף סוף על ידי מייק פאואל באליפות העולם באתלטיקה בטוקיו 1991 (8.95 מטר).
רבים דיברו על האוויר הדליל של מכסיקו סיטי ועל כך שכוח המשיכה של כדור הארץ אינו פועל שם באותו אופן כמו בשאר העולם, אולם מי שביקר באותו אצטדיון אולימפי יודע שהכל הבל הבלים. בימון לעג באותו יום לכוח המשיכה של כדור הארץ, אבל לאחר אותו הישג נפלא נעלם והקריירה שלו דעכה.
מארק ספיץ. אולימפיאדת מינכן 1972 נחשבת לאולימפיאדה השחורה עבור העם היהודי. מי שסיפק את נקודת האור היחידה היה השחיין היהודי-אמריקני הנפלא, אשר זכה בהישג מדהים של שבע מדליות זהב. חבר הסגל האולימפי האמריקני הנוכחי, מייקל פלפס, טוען שהוא ינסה לשבור את ההישג הזה באתונה. אין ספק שיהיה לו קשה מאד ואם הוא יצליח לעשות זאת יהיה הדבר בבחינת התעלות כל הזמנים בבריכה.
אולגה קורבוט. הילדה הרוסיה בעלת הצמות היתה הדמות הבולטת בתחרויות ההתעמלות במינכן 1972, כאשר זכתה בשתי מדליות זהב. עם גיזרתה הדקיקה (40 ק"ג) וקומתה הנמוכה העלתה קורבוט את יוקרתו של ענף ההתעמלות באולימפיאדות.
נדיה קומנצ'י. קורבוט אולי העלתה את היוקרה של ענף ההתעמלות, אבל מי שהיתה הגדולה באמת בכל הזמנים בענף זה היתה הילדה הרומניה בת ה-14, אשר במשחקי מונטריאול 1976 נכנסה להסטוריה כאשר היתה הראשונה אי פעם שקיבלה ציון מושלם 10 בתחרויות על המקבילים המדורגים והקורה. קומנצ'י נחשבת עד היום למודל לחיקוי עבור כל ילדה העושה את צעדיה הראשונים בענף. בסך הכל היא זכתה במונטריאול בשלוש מדליות זהב, אחת מכסף ואחת מארד, ובשבעה ציוני 10.
נדיה קומאנצ'י. ילדה גדולה (צילום - איי פי)
פאבו נורמי. הפיני ששלט בריצות למרחקים בינוניים וארוכים זכה בסך הכל בתשע מדליות זהב בשתי האולימפיאדות בהן השתתף ב-1920 ו-1924. בשל כך הוא הפך לדמות אגדית וזכה לכינוי 'הפיני המעופף'. נורמי העלה את שמה של ארצו לגבהים חדשים והיה החוליה הראשונה בשרשרת של רצים מצויינים שבאו ממדינה זו.
אמיל זאטופק. 'הקטר הצ'כי' זכה בשתי מדליות זהב (ריצות ל-5000 ו-10 אלפים מטר) בלונדון 1948 ובשלוש מדליות זהב במשחקי הלסינקי 1952, כאשר סיים ראשון בריצות ל-5000 מטר, 10000 מטר ומרתון. התפרסם גם בשל הצילום הנודע בו העניק נשיקה לרעייתו דנה, אשר זכתה בתחרות בהטלת כידון.
צ'יק-צ'יק-צ'ק, הקטר שרק. זאטופק (צילום - אולספורט)
ג'ים ת'ורפ. האיש שזכור בעיקר בגלל הטרגדיות שמילאו את חייו. באולימפיאדת שטוקהולם 1912 הוא זכה במדליות זהב בתחרויות לקרב חמישה וקרב עשרה ונחשב ל'מלך האתלטים'. אלא שלאחר מכן נקלע האתלט מאוקלהומה לתסבוכת מביכה, כאשר הישגו נפסל בגלל סכומי כסף מעטים שקיבל כהחזר הוצאות עבור פעילותו כשחקן פוטבול אמריקני. המדליות בהן זכה נשללו ממנו, ובארצות הברית פרצה שערוריה כאשר נרמז שהרקע לפסילתו היה גזעני, בשל מוצאו אינדיאני. ת'ורפ מת מסרטן כשהוא חי בעוני רב את ימיו האחרונים, ולאחר מותו קיבלו יורשיו בחזרה את המדליות שלו.
ג'וני וייסמילר. האיש שזכור בעיקר כמי שגילם את דמותו של 'טרזן' על מסכי הקולנוע יותר מאשר בזכות חמש מדליות הזהב בהן זכה בתחרויות השחיה באולימפיאדות של פאריז 1924 ואמסטרדם 1928. וייסמילר היה השחיין הראשון בהסטוריה ששחה 100 מטר חופשי בפחות מדקה ונפטר ב-1983.
באסטר קראב. עוד ספורטאי שכיכב גם על מסכי הקולנוע, כמגלם דמותם של פלאש גורדון ובאק רוג'רס, והוא עשה זאת לאחר שזכה במדליית זהב במשחה ל-400 מטר חופשי באולימפיאדת לוס אנג'לס 1932.
קסיוס קליי. "מהיר כפרפר ועוקץ כדבורה", כך נכתב בשיר אודות המתאגרף הגדול בכל הזמנים, ששינה מאוחר יותר את שמו למוחמד עלי ואשר כיום נאבק במחלת הפרקינסון הקשה. באולימפיאדת רומא 1960, בהיותו בן 18, זכה במדלית זהב במשקל חצי כבד ולאחר שהפך למתאגרף מקצועני זכה שלוש פעמים באליפות העולם במשקל כבד. עלי נחשב לבעל הפה הגדול ביותר בהסטוריה של הענף וזכור גם כמי שנלחם את מלחמת האפלייה של השחורים בארצלות הברית, כולל השלכת המדליה בה זכה ברומא אל מימי הנהר כאת מחאה.
מוחמד עלי בזמן אמת. האחד והיחיד (איי פי)
תיאופיליו סטיבנסון. אחרי קסיוס קליי, נחשב הקובני ללא ספק למתאגרף הגדול בתולדות האולימפיאדות לאחר שזכה שלוש פעמים במדלית זהב במשקל כבד – מינכן 1972, מונטריאול 1976 ומוסקבה 1980. הפיספוס הגדול מבחינתו היה הכסף הגדול שלא הרוויח, וזאת בגלל שלא פתח בקריירה מקצוענית בשל התנגדותו של שליט קובה, פידל קסטרו.
פאני בלנקרס-קון. "ההולנדית המעופפת" שיחזרה את ההישג של ג'סי אואנס בתחרויות הנשים, כאשר זכתה בארבע מדליות זהב בלונדון 1948 – 100 מטר, 80 מטר משוכות, 200 מטר ומירוץ שליחות 4 כפול 100 מטר.
אבבה ביקילה. האתיופי הצנום הדהים את העולם עם זכייתו במדליית הזהב בריצת המרתון ברומא 1960, תוך שהוא רץ יחף. כעבור ארבע שנים, לאחר שעבר ניתוח תוספתן, שיחזר את הישגו בטוקיו 64', הפעם כאשר נעל נעליים לרגליו. בשנות ה-70 הוא נפצע בתאונת דרכים וחי את שנות חייו האחרונות בכיסא גלגלים. נחשב לאיש שהציב את הרצים האפריקנים על המפה.
אל אורטר. הבנקאי החסון שכונה 'האיש עם דיסקוס הזהב' זכה בארבע מדליות זהב בזריקת דיסקוס בארבע אולימפיאדות רצופות (56', 60', 64' ו-68') – הישג ששום אתלט לא הישווה מעולם. היה לאיש הראשון שזרק דיסקוס למרחק גדול יותר מ-60 מטר.
אנטון היזינק. כאשר תחרויות הג'ודו נכנסו לאג'נדה האולימפית בטוקיו 64', אף אחד לא האמין שמישהו ייקח מדליית זהב מהיפנים. מי שעשה זאת היה ההולנדי שניצח במשקל הפתוח.
ואסילי אלכסייב. "האיש החזק בעולם" היה מרים המשקולות הראשון בהסטוריה אשר הרים מעל לראשו יותר ממאה קילוגרמים. הוא שלט משך כעשור בענף במהלך שנות ה-80 והמדליות בהן זכה רק היוו את ההוכחה הרשמית לעליונותו הרבה.
