זאבי: "אני בהחלט חושב על האולימפיאדה הבאה"
במהלך חגיגות הזכייה במדליית הארד, התפנה הג'ודוקא הישראלי לחשוב על בייג'ינג 2008, אך הדגיש כי "אם לא ארגיש שאני בשיא הכושר והיכולת, לא אהיה שם". על עשרות הישראלים שעודדו אותו באולם ביוון: "בחיים לא התחריתי מול קהל כל כך אוהד. הם השאירו את כל הצופים האחרים מאחור"
תחושת מערבולת המהולה באכזבה, שמחה ופורקן גדול, זה מה שעבר על אריק זאבי, בדקות הראשונות שלאחר הזכייה במדליית הארד בתחרות הג'ודו (עד 100 ק"ג) באתונה. זאבי חגג את הזכייה במדליה האולימפית הראשונה שלו בקריירה, אבל לא היה יכול שלא לדבר על מדליית הזהב שנראתה בהישג יד, בעיקר נוכח הדחתו המוקדמת של אלוף העולם היפני, קוסאי אינוי.
"באתי לכאן כדי להביא מדליה, לא משנה איזו - זהב, כסף או ארד - ועמדתי במטרה", אמר המדליסט הטרי. "למרות זאת, כשהסתכלתי על היריבים שעלו לגמר הייתה תחושה של פספוס. הפסדתי לקוריאני בגלל טעות שנבעה מעייפות וחוסר ריכוז".
זאבי זכה לעידוד מאסיבי מעשרות ישראלים ביציע, מצויידים בדגלים, זמבורות ורפטואר שירים ממגרשי הכדורגל. "אני מודה שזה היה היום הכי קשה שהיה לי בחיים. הזהב היה בהישג יד אבל לא הייתי מרוכז לקראת סיום הקרב ברבע הגמר. לא הייתי ביכולת האמיתית שלי, לא הייתי מהיר ומרוכז מספיק, אבל הצלחתי בזכות הקהל המדהים שבא לעודד אותי פה".
זאבי המשיך להתפעל מאוהדיו: "לא ציפיתי שייגיעו כל כך הרבה אנשים מישראל כדי לתמוך בי. בחיים לא התחרתי לעיני קהל כל כך אוהד וזה נראה כמו מגרש כדורסל. האוהדים הישראלים השאירו את היפנים והצרפתים מאחור. השתדלתי לא לחפש את החברים וההורים, אלא להתרכז בקרב".
"היה לי בראש את התקווה שמתנגנת וכל הקהל שר איתי, אבל במקום השלישי לא מנגנים את ההמנון. כולם השתדלו להוריד ממני את הלחץ, הטלפון כל הזמן טירטר, וידעתי שיירדו עלי אם לא אעמוד בציפיות. הוסרה מליבי אבן ענקית ובדרך כלל כאשר אני מסיים שלישי אני מרגיש קצת מבואס, אבל היום זו שמחה אחת גדולה".
זאבי הסביר כי למרות התחבושות הרבות שעיטרו את פניו במהלך הקרבות, הרי ש"הפציעות שהיו לי הם חלק אינטרגרלי מהעניין. בסך הכל אני מאד מרוצה ומאושר מהארד. הייתי בלחץ אדיר בזמן האחרון, לא הייתי בפורמה בגלל כל הרעש שהיה מסביב. זו אחת המשימות הכי קשות שהיו לי בחיים ואני שמח שהצלחתי לעמוד בה בהצלחה".
מדליית הארד, הדגיש זאבי, אינה סוף פסוק בקריירה האולימפית שלו: "אחרי הלחץ הגדול שהיה עלי לקראת אתונה, אני עדיין לא יודע מה יהיה בעתיד, אבל אני בהחלט חושב להמשיך גם לבייג'ינג 2008. המטרה שלי היא להגיע לשם, אבל אם לא ארגיש שאני בשיא הכושר וביכולת הגבוהה ביותר שלי, זה לא יקרה".
מאמנו של זאבי, אלכס אשכנזי: "היה קשה מאד. אריק הגיע לפה אחרי פציעות ומחלות, שהמשיכו גם כאן. בשקילה התברר שהוא שוקל רק 99 ק"ג, דבר שבדרך כלל לא קורה".
