שוק סוסים

"אקזיט סיטי", ערוץ 10, שבת 21:40

יש איזו נטיה תקשורתית נעימה לפטור את עצמנו כליל מיירוטם של אנשי "אקזיט" על מוחם המסננתי ותוכניתם הזולה, בנימוק: אנחנו זקנים, הצעירים ממילא יהיו צעירים, רק שחלילה לא יתפסו מאיתנו עבשים.

בסדר. רק קחו בחשבון שב"אקזיט סיטי" של אמש, במסגרת פינה בשם "מיט מארקט", סייע עופר שכטר לבן 18 מזדמן, שעיניו מכוסות, לסנן בחורות. בשלב הראשון התבקש האיש (שביקש להכיר מישהי "עם תחת מדהים") למשש לשורה של נערות שהתייצבו על הבמה את הפנים, ולדחוף לאחור בגסות את מי שלא נראית לו. בשלב השני התבקש למשש את גופן "ולהרגיש את החבר שלך ככה מתחיל לפמפם", כמאמר הגזר הגמדי שכטר. גם כאן – נדרש האיש לדחוף לאחור את מי שלא נראו לו. בשלב השלישי, התבקש לנשק עמוקות את הנותרות ("עם הרבה רוק!" האיץ שכטר), ולהישאר עם זוכה אחת. כך היה.

מעולם, נדמה לי, לא שידרה הטלוויזיה כאן שוק סוסים וולגרי ודוחה יותר (שכטר אפילו הציע: "תבדוק להן את השיניים") – שאין בו מסר אחד שאינו משפיל, דה-הומאני ושוביניסטי במפגיע. קיראו לי קרקר יבש בן אלפיים, אני עדיין סבור כי מפיקי "אקזיט" ומגישיה ייראו טוב יותר – וגם ירגישו יותר בנוח – באזור מגודר, עם מעט מספוא, בספארי. על הרשות השניה אתם יכולים לסמוך, כרגיל, שלא תשטר במקומות הנמוכים, החשוכים והמשפילים באמת שהטלוויזיה המסחרית כאן מגיעה אליהם. בחלק הגרוע של העיר תמיד נטוש.

קבלו ארבעה דברים מרגיזים בגמר "סוף הדרך":

1. המשימה האחרונה לא היתה, כמו שקיוויתי, להגיע לכפר המוסיקה בניצנים ולתת על הבמה בלדה קורעת לב (רק דמיינו את הדואט! חצב: "ופתאום, כשלא באת". אריאל: "אני רציתי כל כך").

2. נעמה נטיב לא הגיעה לגמר. חבל, יכלה לשבור ציפורן בטעות ולצרוח על חיים כאילו הכניס אותה להריון עם שמיניה.

3. הבנות הנואשות רננה ואורית אמורות היו לנצח. הן הפסידו.

4. למישהו יש מושג על מה אני מדבר?

בעוונותיי, חיבבתי את "סוף הדרך". משהו בהעדר הנפיחות שבה, לצד משהו שהזכיר לי טיולים משפחתיים נושנים – פה ושם בארץ ישראל מנקודת מבטו הנלהבת של ילד הנתקל לראשונה באופציית הטיפוס על סולם חבלים. עד סופה, נותרה "סוף הדרך" נאמנה לערכי צו-הפיוס שלה – שעומדים בסתירה גמורה לאתוס הסכין-בגב שבבסיס ז'אנר המציאות. הנה, אפילו בתום היום האחרון – יום שלאורכו הובילו הבנות בהתמדה והסתיים, למרות הכל, בהפסדן – נפלו המנצחים והמנוצחות זה בזרועות זו, ושוררו: אריאל: "זו ההוכחה שיש אלוהים" (בתרגום: "אלוהים הוא ג'יפ ארבע-על-ארבע!"). חצב: "חבל על הזמן" (בתרגום: "יום יבוא ואחשוב מחשבה"). רננה: "לא נורא. אני אישית קיבלתי מהיום הזה דברים מדהימים" (תרגום: "אני אישית מגה-חנאנה").

כאילו, עצור, אתה הומו? אתם בתוכנית מציאות או בתוך ראשה המצויץ של מיכל זוארץ? הבנות רשאיות היו לזעום: משימת סולם החבלים נתנה יתרון מובהק ולא הוגן לבנים (גובה פיזי ושרירי זרוע מפותחים היו כל הדרוש), וההפסד הסופי התרחש רק משום שבמשימה האחרונה – פיענוח קלטת וידאו – הבנים השיגו יתרון. תוכנית הגמר הזו הדגימה את חולשתו הבסיסית של הפורמט: למצוינות מצטברת אין כל משמעות. אבל הבנות נותרו מפויסות כחתלתולות. ככה לא בונים תוכנית מציאות נושכת.

"סוף הדרך" נותרה, אם כן, נאמנה לערכיה הפשוטים, המעט מיושנים. בתור גיוון, זה בהחלט היה גיוון. לא ניפגש ברייטינג; ניפגש במכרז לערוץ 2. הם ימותו על זה.

• לשלי יחימוביץ': "כוכב נולד" הסתיימה. אין כרגע צורך ביחסי ציבור נוספים. תודה.

• לפרשני ערוץ 1 באולפן: אם תכבו את הסלולרי לפני השידור, סביר שהוא לא יצלצל במהלכו.