מוזיאון חדש למדע בדיוני בסיאטל
בין יתר המוצגים: כלי לוחמה עתידיים, מפלצות, תחנות חלל, גזעים ותרבויות אחרות וגם - הכיסא המקורי של קפטן קירק והמדים של צוות ה"וויאג'ר"
לפני כשבועיים נתקלתי במאמר על המוזיאון החדש למדע בדיוני שנפתח בעיר סיאטל בארה"ב. חיפוש מהיר באינטרנט הוביל אותי למאמרים נוספים ורבים בעיתונות האמריקאית שדיווחו על הפתיחה החגיגית, הציגו את בניין המוזיאון המפואר ומנו את חבריו המפורסמים של הוועד המייעץ שלו. אף אחד מהמאמרים לא שכח לציין כי כיסאו המקורי של קפטן קירק (מ"מסע בין כוכבים", למי שאינו מכיר) נמצא בתצוגה (למתעניינים: לא – אי אפשר לשבת עליו). בסופו של דבר גלשתי לאתר המוזיאון עצמו ובהיתי שעה ארוכה בתמונות המרשימות של אולמות התצוגה.
אני חייב להתוודות כי תגובתי הראשונה והטבעית, כחובב מד"ב ותיק, היתה רצון עז לחפש טיסה לסיאטל. אך בעוד אני מדמיין את עצמי פוסע במסדרונות המוזיאון, המעוצבים כמעברים בספינת חלל, ובוחן את מבחר אקדחי החלל העתידניים בתצוגה, עלתה במוחי מחשבה מטרידה. הרי את רוב הפריטים במוזיאון אני מכיר מהספרים, הסרטים או סדרות הטלוויזיה בהם הופיעו לראשונה. יתרה מזאת, מדע בדיוני, שהוא תחום האמון על טכנולוגיה ותקשורת, שחלק ניכר מהפעילות בו מתרחש כיום באינטרנט וכל גולש יכול להגיע לכל נושא שמעניין אותו, דווקא בתחום זה ודווקא כעת בדורנו הדיגיטלי - כעת מקימים עבורו מוזיאון מהסוג הישן? אבל, למרות הרהורי הנוגים, המשכתי לחוש רצון לבקר במוזיאון המד"ב החדש. על כן אביא בפניכם את מיטב התיאורים שפורסמו על אודות המוזיאון ואת הנקודות המעניינות הקשורות בו ובתצוגותיו ואחר-כך גם אוסיף מלה או שתיים על העובדה שמדובר, בסופו של דבר, במוסד די מוזר שעצם הקמתו מעלה כמה תהיות.
מבנה עתידני
שמו המלא של המוזיאון הוא Science Fiction Museum and Hall of Fame. הוא ממוקם, כאמור, בעיר סיאטל שבמדינת וושינגטון, בצפון מערב ארה"ב, והוא נפתח רשמית לקהל ב-18 ליוני. המוזיאון שוכן בבניין עתידני ויפהפה שתיכנן הארכיטקט הנודע פרנק גרי, מי שאחראי לעיצובו של מוזיאון גוגנהיים בבילבאו שבספרד, הנחשב לאחד הבניינים המרשימים בעולם. כמו המוזיאון בבילבאו מעטרת את בניין מוזיאון המד"ב תכסית מתכתית בוהקת המשווה לו מראה זורם ודינאמי השונה מאד מסביבתו.
הבניין מאכלס גם את מוזיאון "חוויית המוסיקה" (Experience Music Project) המתעד את ההיסטוריה של המוסיקה ומאפשר למבקרים לחוות מוסיקה אינטראקטיבית באמצעים מתקדמים. שני המוזיאונים נבנו באמצעות כספי תרומה של המיליונר פול אלן, חברו של ביל גייטס ומי שהיה אחד המקימים של חברת מיקרוסופט. לטובת מוזיאון המד"ב תרם אלן, שמעיד על עצמו כחובב מדע בדיוני מגיל צעיר, כעשרים מיליון דולר.
כמו כן תרם אלן למוזיאון פריטים רבים מהאוסף הפרטי שלו וביניהם הוצאות ראשונות של ספרי מד"ב ידועים ואביזרי תפאורה מסרטים וסדרות שונות (כולל הכיסא של קירק). בניין המוזיאון ממוקם למרגלות המגדל הגבוה והמיוחד של סיאטל, ה-Space Needle, ומגיעה אליו רכבת המונורייל ה"רוכבת" על פס אחד. המכלול כולו נראה כאילו נלקח הוא עצמו מסרט מד"ב והוא בהחלט מסייע לעיצוב האווירה עבור באי המוזיאון.
בתוך המוזיאון מחכים למבקרים כ-1,200 מטרים רבועים של אולמות תצוגה בשני מפלסים המחולקים לארבע תצוגות עיקריות. בכניסה עומד מיצג ענק בצורת כדור עליו מוקרנים צילומים מהתצוגות השונות. תצוגת הכדור פועלת בשיטת הקרנה מיוחדת שפותחה על ידי הרשות לחקר האוקיינוסים והאטמוספרה בארה"ב (NOAA) כדי לאפשר הצגת תווי שטח של כוכבי לכת על פני גוף כדורי והיא הושאלה למוזיאון באדיבות הממשל. שיתוף הפעולה של גופים ממשלתיים כמו NOAA ונאס"א חשוב למוזיאון לאור אחת ממטרותיו המוצהרות: לקרב בני נוער למדע וללימודים אקדמאים דרך המד"ב. מנהלת המוזיאון, דונה שירלי, יכולה בוודאי לסייע לכך. היא מנהלת לשעבר במרכז JPL של נאס"א ולקחה חלק בתכנון וניהול משימות מחקר שונות בתחום חקר החלל.
עוד יכולים לסייע למוזיאון, בדרכים שונות, חלק מחברי "חבר הנאמנים המייעץ" הכולל את החשובים שבסופרי המד"ב לצד אנשי מדע, מפיקים, במאים ומול"ים. להלן רשימה חלקית: ארתור סי קלארק, ריי בראדבורי, ג'ורג' לוקאס, סטיבן שפילברג, אורסון סקוט קארד (Card), פרימן דייסון (Dyson), גרג בר (Bear), דייויד ברין (Brin) וג'יימס קמרון (Cameron) - שהשאיל למוזיאון את הדגם הענק (מעל ל-6 מטרים לגובה) של המפלצת מהסרט "הנוסע השמיני".
התצוגות המרכזיות – מסע אל המדע הבדיוני
שמותיהן של ארבע התצוגות המרכזיות מתחברות לרצף המתאר מסע – הבית, הדרך, עולמות חדשים ותרבויות זרות - המסע אליו לוקחות אותנו רוב יצירות המד"ב. שמה של כל תצוגה מייצג שלב במסע וכל אחד מהשמות בנפרד לקוח מיצירת מד"ב מפורסמת. התצוגה הראשונה, Homeworld, על שמו של ספר מאת הארי האריסון, מציג את נקודת ההתחלה במסע, ואת היסוד עליו ניצב תחום המד"ב. התצוגה כוללת, בין היתר, את ה-Hall of Fame ובו מונצחים סופרים ואמנים שהיו ועודם גדולי התחום. ציר זמן ארוך מציג את התפתחות הז'אנר ואת היצירות שהיוו אבני דרך בהתפתחותו. אזור מיוחד מוקדש לרעיונות מד"ב שהפכו לנחלת המדע כמו לוויני התקשורת שחזה ארתור קלארק וההנדסה הגנטית שנחזתה על ידי האקסלי ואחרים.
בתצוגת Fantastic Voyages, על שם ספרו של אסימוב, מוצגים פריטים הקשורים לשלב המסע עצמו - הדרך. בתצוגה דגמים של חלליות, חליפות חלל, כלי נשק עתידניים (כולל תצוגה מרשימה של כלי נשק קלינגוניים ממסע בין כוכבים וחרב האור, ה"לייטסייבר", של לוק סקייווקר) ומגוון אמצעים טכנולוגיים בדויים כמו "מחוללי חורי-תולעת" ו"מעוותי חלל-זמן". גולת הכותרת של התצוגה הוא אולם ה- Space Station, סימולציה ממוחשבת של תחנת חלל בה צופה המבקר דרך ה"חלונות" הענקיים של התחנה בחלליות מסרטי מד"ב שונים כאשר הן חולפות לידה.
התצוגה השלישית, Brave New Worlds, על שם ספרו המפורסם של אלדוס האקסלי, מציגה את העולמות האחרים והחדשים אליהם מוביל אותנו המסע, במיטב המסורת ועל פי דמיונותיהם הפורים של יוצרי המד"ב. עולמות מושלמים ואוטופיות, חברות אנושיות במשבר ולאחר האפוקליפסה, עולמות מתוכננים ועולמות שאיבדו כיוון. בין היוצרים והיצירות להם מוקדשת התצוגה: "מטרופוליס" של פריץ לאנג, "בלייד ראנר" של פיליפ ק. דיק וה"ג'טסטונס" (Jetsons) סדרת ההנפשה שהייתה לאחת מאושיות תרבות הפופ האמריקאית.
התצוגה האחרונה, Them, על שמו של סרט הפולחן משנות החמישים, מסמנת את סופו של המסע במפגש עם גזעים אחרים ותרבויות זרות. בתצוגה מאות דגמים, תמונות ואיורים מקוריים של חוצנים למיניהם, רובוטים, מפלצות ומוטציות. כאן מוצבים הטרמינייטור לצד היצור מ"הנוסע השמיני", יודה מ"מלחמת הכוכבים" (בגודל מלא) לצד דמויות מ"כוכב הקופים" ולוחם קלינגוני כעוס מציג את כלי הנשק שלו לעוברים ושבים. בבית הקפה שבמוזיאון, אגב, אפשר להיתקל בחוצנים שונים ומשונים ואף לחלוק עמם משקה.
יותר ממוזיאון
שאיפתם של מנהלי המוזיאון היא להפוך אותו ליותר ממוזיאון. על פי תוכניתם הוא יהווה, מעבר להיותו מקום המספק חוויה לחובבי מד"ב ואורחים אחרים, גם מרכז לפעילות יצירתית בתחום המד"ב, מוקד לעידוד אוריינות מדעית וכללית בקרב בני נוער ומרכז ספרותי המעודד תרבות קריאה ויצירה ספרותית. המוזיאון אמור להתחיל בקרוב להפעיל באינטרנט מוקד הסברה וסדרה של ביקורים מודרכים למורים בהם יודגשו הדרכים בהם ניתן להשתמש במד"ב כדי לעודד ילדים ובני נוער להתעניין בתחומים שונים כגון: היסטוריה, טכנולוגיה, אקולוגיה, פילוסופיה וסוציולוגיה. המוזיאון גם יארח כנסי מד"ב ומפגשים רב תחומיים של יוצרים מתחומים שונים במד"ב: סופרים, מאיירים, מעצבי תפאורה, עורכים וכו'.
לפי התחזיות אמורים לפקוד את המוזיאון כמאה אלף מבקרים בשנה הראשונה. קרוב לוודאי שהוא יניב רווחים סבירים ובשלב מסוים יחזיר את ההשקעה שהושקעה בו. גם להוליווד כדאי לתרום להצלחתו של המוזיאון (על ידי תרומות של פריטים או שיתופי פעולה), משום שהצלחתו מעודדת עניין ביצירות מד"ב ומסייעת למכור כרטיסים לסרטים של הז'אנר. אך מעבר לשיקולים הכלכליים ניכר כי מנהלי המוזיאון והמשתתפים המכובדים שבוועד המייעץ שואפים ליותר מהצלחה כלכלית. נדמה כי הם מאמינים כי המד"ב, כתחום יצירה בוגר ובעל השפעה חברתית, זקוק למרכז פעילות, אתר מרכזי ומוקד משותף של "עלייה לרגל". מקום בו יוכלו יוצרים להיפגש, לקיים כנסים ולערוך סדנאות עם הקהל הרחב בכלל ונוער בפרט.
מוזיאון בעידן הדיגיטלי
שאלה שמותר לשאול בקשר למוזיאון המד"ב ובעצם, גם בקשר למוזיאונים בכלל, היא: האם יש עדיין צורך בהם בתקופתנו? בעידן הטלוויזיה והאינטרנט ניתן הרי לצפות בהעתקים של כל יצירות האמנות או פריטי התצוגה בבית. ניתן לחפש נתונים והסברים ולרדת לעומקה של יצירה או להבין היסטוריה של כל פריט מבלי לזוז מהכיסא בסלון. במאות הקודמות היה המוזיאון המקום היחיד בו ניתן היה לראות את היצירות המופלאות וללמוד אותן – היום אפשר לקנות קלטת וידאו המכילה סיורים מודרכים במיטב הגלריות בעולם ואף לבחון יצירות מאוספים פרטיים שאינם נגישים לציבור הרחב. אפשר לגלוש באינטרנט ולבקר אתרים המתעמקים בכל יצירה ויוצר. בהקשר של מוזיאון המד"ב אף מתחדדת הנקודה, שכן את כל היצירות והפריטים ניתן לראות במקור על ידי צפייה בסרט או קריאה של היצירה בה הופיעו לראשונה.
הטיעון שכנגד גורס כי עצם החוויה של הביקור במוזיאון, העובדה שהמבקר מפנה זמן, הולך במיוחד למקום בו מוצגות היצירות וממקם את עצמו בחלל המוזיאון, היא זו ההופכת את הביקור לחשוב ומובחן מצפייה בפריטים באמצעי דיגיטלי כלשהו. יש בהחלט מי שיטען בכנות כי הקירבה הפיזית לכיסאו של קירק היתה מבחינתו חוויה משמעותית. את ערכה של החוויה הפיזית שמאפשר המוזיאון לחוות, מול ההבנה וההתעמקות שאפשרית היום בגלישה מהבית, אכן קשה לאמוד באופן אובייקטיבי.
באשר לשאיפה להפוך את המוזיאון למרכז לקהילת המד"ב ולאתר המקרב נוער ללימוד ולספרות ובכן, כאן קשה יותר לראות כיצד מבנה אחד בסיאטל יוכל למלא תפקיד מרכזי עבור קהילה ענקית בה מתקיימים קשרים ענפים ומורכבים דרך אלפי פורומים, רשימות תפוצה, מגזינים, כתבי עת אינטרנטיים וכו'. גם אם כנסים הם אכן אירוע המאפשר מפגש פיזי בין יוצרים, היכולות הדיגיטליות כיום מאפשרות לאותם יוצרים סוגים שונים ומגוונים של דרכים לשיתוף פעולה ולא קל לראות כיצד ניתן להוסיף לכושר היצירה באופן משמעותי על ידי בניית מרכז. קהילת המד"ב היא בין המתוקשבות ביותר והמבנה הטבעי שלה הוא של רשת מבוזרת. קיומו של אתר פיזי מרכזי אינו משתלב במבנה כזה. כך גם לעניין היוזמות החינוכיות של המוזיאון: הרי בסדנאות שיתקיימו בו יזכו להשתתף רק ילדי סיאטל והסביבה, שאר הפעילויות החינוכיות יבוצעו בכל מקרה באינטרנט... נראה אם כן כי מעבר לאתר כנסים מכובד לא יהפוך המוזיאון, בהכרח, למרכז הפעילות של קהילת המד"ב כפי שמקווים חלק ממקימיו.
אכן, מוזיאון המד"ב נפתח בתקופה בה חלק גדול מיתרונותיו כמרכז לעשייה בתחום זה נופלים בצילן של יכולות התקשורת הדיגיטלית. עם כל זאת, כשאזדמן לחוף המערבי לא אוותר על ההזדמנות לקפוץ לביקור.
לפנייה לכתב/ת 
