חוליה חלשה מאוד

תשמעו בדיחת ערוץ 10 קלאסית: כמה איומה היתה "החוליה החלשה"? איומה מספיק כדי להחזיר אותה לשידור! אבל הנה מאותתים לי מחדר הבקרה שסרט הטבע שלפנינו מוכן לשידור, אז בואו נעבור מיד לפרק נוסף בסידרה "סודות (ודודות) היקום", והפעם: חנה לסלאו.

שלום. החנה לסלאו (חנלסלאו, בפי החוקרים) היא חיית-סלבריטאות ממשפחת היונקים-זמן-מסך-נצחיים, עליה נמנים גם צביקה פיק וננסי ברנדס, להלן מי שאינם יורדים גם בכביסה בהרתחה. בשנות ינקותה, ניזונה החנלסלאו על בידור קל, בעלים בעייתיים וספירת קלוריות בפומבי. בשנות בגרותה היא ניזונה 

 מעלים, כתבות-שער ותוסף מיוחד בשם "קאלט". כך למשל, היא עושה תפקיד "קאלט" בסידרת "קאלט" דוגמת "השיר שלנו", ואף מקבלת הנחיית "קאלט" של שעשועון "קאלט" דוגמת "החוליה החלשה".

החנלסלאו מסוגלת לשרוד גם בתנאים קיצוניים. קחו, לדוגמה, את תנועתה המיומנת במדבריות השחונות – בהן כמעט אף יצור חי אינו שורד – של ערוץ 10. בסיוע מבטאים, ז'קטים ושפת-גוף שאינה נלמדת בברליץ, מסוגלת החנלסלאו להיטמע כמעט בכל תפקיד – אפילו זה של מנחת שעשועון. וכמנחה הטריה של "החוליה החלשה" – תוכנית שלקרוא לה "שעשועון" יהיה כמו לקרוא לחנוך דאום (למה שמישהו יעשה את זה?) – לסלאו עושה עבודה בכלל לא רעה. היא מתאמצת, ולפעמים מצליחה, להיחלץ מהמסגרת הנוקשה שהפורמט כופה, ובתוכנית הפתיחה אפילו הספיקה לומר למתמודדים "אני לא יודעת מה איתכם, אבל אני הגעתי לתוכנית הזו הרבה יותר צעירה". גנבה לי את הפתיח!

לסלאו עושה כמיטב יכולתה עם "החוליה החלשה" – כל מה שלפנינה דבורין לא היה מושג שאפשר – אבל "החוליה החלשה" היא טוסט טלוויזיוני כה יבש (אלוהים, כמה סיבובי טריוויה אפשר לסבול, ועוד עם מתמודדים שלא יצלחו גם לתפקיד נעל?), עד שגם ממרח לסלאו אינו מסוגל להציל אותו. "החוליה" מאפשרת ללסלאו לעשות פולניה ומרוקאית, אבל לא להיפטר מהחידון הטרנסילבני עצמו. חבל. פינת הליטוף וההאכלה של לסלאו תישאר, מבחינת מעריציה, "השיר שלנו" (או בשמה הנוכחי, בית חנה). את "החוליה החלשה" מוטב לקצר בחצי, לרוקן ממתמודדים סתומים, לחסל את האולפן החשוך מדי ובאופן כללי – להחזיר לבי.בי.סי בצירוף החשבונית. סחורה פגומה מאוד.

יאסו נאנוס: דיווחים מהאולימפיאדה, ערוץ 2

מוכרחים לומר שיחסית למי שהגיע לאתונה על תקן מלקט השאריות של הערוץ הראשון, עושה ציון נאנוס עבודה ראויה. בשישי, כשביומן בערוץ 10 שידרו את הווידאו המשפחתי המטושטש וחסר הערך של משפחת זאבי, הביא נאנוס את אותם צילומים, אבל עם צוות מקצועי ועבודה עיתונאית, כולל שיחות עם בני המשפחה והזאבי עצמו.

גם בכל הקשור למסעו המרעיש של גל פרידמן לפיסגה, נאנוס מלווה את האיש מקרוב, ומתעד ספורטאי שראשו ולבו במקום הנכון, הוא מכיר ביכולותיו ויודע כי הוא שם כדי להגיע לפיסגה, שום דבר פחות מזה לא יהיה מושלם.

מעניין לראות את הגישה של פרידמן, שהיא כמעט ההיפך המוחלט מזו של אריק זאבי. פרידמן מתייצב לתחרות מתוך ביטחון עצמי ניכר לצד זהירות ראויה ושאיפות כיבוש גדולות. זאבי, כזכור, מתרגם את המתח כמעט מיד ברמה הגופנית, ונוטה לרגשנות ולבכי, כמעט תבוסתנות. לכן היה משהו משעשע בשורה האגבית שנתן אמש פרידמן לנאנוס, לאמור: "ראית מדליסט אולימפי בוכה?" האמת, שכן. והוא אפילו משלנו. וזה קרה השבוע. ברביעי זה בטוח לא יקרה.

צריך להגיד: