ניצחון הרוח. על המשחקים הפראלימפיים ביוון

אחרי שהסתיימה ההתרגשות מאולימפיאדת אתונה, מתפנה הבמה ביוון למשחקים הפראלימפיים לנכים. במשחקים, אשר מתקיימים בפעם ה-12 ויימשכו מה-17 בספטמבר עד ה-28 בחודש, ייטלו חלק כ-4,000 ספורטאים בסך הכל - משותקים, קטועי גפיים ועיוורים - שיתחרו ב-19 ענפי ספורט המותאמים למגבלותיהם.

כבר ביום חמישי ניתן האות הראשון לאירוע הגדול והחשוב. הלפיד הודלק ובימים הקרובים יעבור באמצעות מאות רצים על פני 410 קילומטרים סביב אתונה, עד שיגיע לאיצטדיון המרכזי לטקס הפתיחה, שם תוצת אש המשחקים. ראש ממשלת יוון, קוסטאס קראמנאליס, אמר בטקס שנערך למרגלות האקרופוליס: "המשחקים הפראלימפיים הם הזדמנות מצויינת להוקיר את המאמץ הבלתי נגמר של הספורטאים, שמתאמנים קשה ושומרים על העיקרון לפיו חשוב קודם כל להשתתף בתחרויות".

הפילוסופיה הכללית של המשחקים הפראלימפיים היא למלא ככל הניתן אחר חוקי המשחקים האולימפיים. רמז לגישה זו ניתן להבין משם האירוע: המונח "פראלימפי" (Paralympic) מורכב מהמילה אולימפי (Olympic) וסיומת של המילה היוונית Para, הבאה לתאר מצב "בסמוך ל.." (כלומר, "המשחקים הסמוכים למשחקים האולימפיים").

בשנת 1948 נערכו משחקי הספורט הראשונים לספורטאים נכים בסטוק מנדיוויל (Stoke Mandeville) שבאנגליה. משחקים אלו היו הגשמת חזונו של רופא אנגלי בשם ד"ר לוודויג גוטמן, שהאמין בהקמת מערך ספורט תחרותי, כחלק מתהליך שיקום לחיילים פגועי עמוד שידרה, אשר נפגעו במלחמת העולם השנייה.

המשחקים הפראלימפיים הינם אירוע ספורטיבי הישגי ממדרגה ראשונה, הן בהיבט הארגוני והן ברמה התחרותית. הם מהווים השראה לכל האתלטים הנכים בנסותם להגיע לקצה גבול היכולת, תוך התגברות על כל מכשול בדרך להשגת המטרה. התחרויות יתקיימו באתונה, באותם מתקנים בהם התקיימו המשחקים האולימפיים. מתקנים אלו מצויידים בכל הציוד הדרוש לספורטאים ולצופים. בנוסף, בכל הערים מתבצעות עבודות לשיפור רמת התשתית ולהבטיח נגישות המתקנים. אגב, הוועדה המארגנת באתונה היא הראשונה אשר פועלת תחת מבנה ניהולי אחיד, האחראי הן על ארגון המשחקים האולימפיים והן המשחקים הפראלימפיים.

במשחקים מתחרים ספורטאים בעלי סוגי נכות שונים ורמות נכות שונות. על מנת שבסיס התחרות יהיה שווה לכולם, עוברים הספורטאים תהליך של "קלסיפיקציה" - חלוקה לדרגות שונות, על-פי רמת המוגבלות או לחילופין טווח ויכולת ביצוע המשימה. מומחים לנושא מתחום הרפואה ואנשי מקצוע טכניים, המכונים "קלאסיפיקטורים", מבצעים הערכה לגבי הדרגה אליו שייך הספורטאי. ההערכה מתבצעת על-פי מספר תהליכי בדיקה ומבחנים, בהתבסס על יכולתם הגופנית ויכולתם לבצע מיומנויות הקשורות לספורט. כך מובטח כי לספורטאים המתחרים באותו קלאס יהיו תנאים שווים והגורם הקובע את הצלחת ביצועיהם יהיה מיומנות ואימון, ולא רמת המוגבלות.

ישראל במשחקים הפראלימפים

בתחילת הדרך הייתה ישראל בין המדינות המובילות בספורט הנכים. המודעות לחשיבותו של הספורט לאוכלוסיות עם נכויות והיחס המיוחד שזוכים לו נכי צה"ל בארץ, הפכו את ישראל למעצמה בספורט הנכים. בשנות ה-70 וה-80 זכתה ישראל באולימפיאדות ובאליפויות עולם בכדורסל וכדורעף, ובין ספורטאי ישראל ישנם תמיד אלופים פראלימפיים רבים בעלי הישגים מרשימים במרבית הענפים.

מאזנה של ישראל ב-12 האולימפיאדות בהן השתתפה נשמע כמו מדע בדיוני, אם חושבים על הזהב ההיסטורי הבודד בו זכה פרידמן: 83 מדליות מזהב, 92 מכסף ו-86 מארד.

למרות הנתונים המרשימים, חלה בשנים האחרונות נסיגה בהישגי הספורטאים הנכים הישראלים, וזאת מכמה סיבות: ראשית, היתרון היחסי של ישראל כאחת המדינות החלוצות בספורט הנכים נעלם עם השנים, בעקבות כניסתן של מדינות רבות נוספות הרואות בספורט ההישגי של הנכים תחום חשוב וראוי להשקעה.

בנוסף, נשענת ישראל עד היום בעיקר על ספורטאים נכי צה"ל (כשבעים מהסגל האולימפי לסידני היה נכי צה"ל, רובם ספורטאים מבוגרים והיום כחמישים אחוזים מחברי הסגל הנוכחי מורכב מנכי צה"ל). רוב הספורטאים ברמה העולמית הגבוהה החלו להתאמן בגיל צעיר כמו בספורט הרגיל ואילו בארץ רק בשנתיים האחרונות הציבה ההתאחדות כמטרה הקמת מערך איתור כישרונות צעירים בספורט וטיפוחם.

סיבה נוספת לנסיגה היחסית ביכולת - השקעת משאבי המדינה בספורט ההישגי של הנכים קטנה משמעותית, בהשוואה למשאבים שמשקיעות מדינות מובילות בעולם בתחום זה. עם זאת, בשנים האחרונות חל שינוי בגישת משרד הספורט בהשפעתו של שר הספורט היוצא, מתן וילנאי, שהורה להקצות כספים לתהליך ההכנה למשחקים הפראלימפיים.

• בשבוע הבא - היכרות עם הסגל הישראלי למשחקים.