סקר: העולים רוצים להתגייר, אך התהליך מסובך

כ-300 אלף עולים חדשים שאינם יהודים מתגוררים בישראל וזכו לאזרחות על-פי חוק השבות. רובם חשים זיקה רבה למדינת ישראל ולתרבותה, וכן חשים זיקה ליהדות, אף על פי שאינם מוגדרים כיהודים. רובם היו רוצים גם להצטרף באופן רשמי לעם היהודי ולהתגייר, לו היה תהליך הגיור בכללותו פשוט יותר ומסביר פנים. כך עולה מנתונים שהוצגו היום (יום ג') בכנס שערך המשרד לקליטה ועלייה בנושא גיור עולים.

מסקר שערך מכון דחף בקרב עולים שאינם יהודים עולה כי 94 אחוזים מהנשאלים הביעו רצון להיות חלק בלתי-נפרד מן העם היהודי ומן ההוויה הישראלית. כ-28 אחוזים בלבד אמרו כי הם חשים כך בפועל. עוד הודו 59 אחוזים מן העולים כי רמת ידיעתם בנושאי יהדות נמוכה ביותר, וכי היו רוצים לשנות את המצב.

כ- 54 אחוזים אמרו כי היו רוצים ללמוד את מורשת ישראל ואת תרבותה, ו-34 אחוזים הביעו רצון להשתלב בפועל במסגרת לימודית שיטתית בתחום זה. יותר מחצי מהנשאלים אמרו כי היו רוצים שגם ילדיהם יקבלו חינוך יהודי ומורשת. בקרב העולים שאינם יהודים גם בולטת תופעת ההתנדבות ליחידות הקרביות בצבא ו-25 אחוזים מהעולים הלוחמים אינם יהודים.

את הסקר הזמין פרופסור בני איש-שלום, העומד בראש המכון ללימודי יהדות של הסוכנות היהודית. כיום, זהו המוסד החינוכי המרכזי העוסק בלימוד יהדות, כחלק מתהליך הגיור. בשנתיים האחרונות למדו במכון מעט יותר מ-9,000 איש, אשר נרשמו ללימודים לקראת גיורם. אולם בפועל פחות מ-200 מהם הצליחו בסיום לעבור את תהליך הגיור בהצלחה. מאז תחילת גל העלייה הגדול בראשית שנות ה-90, רק 4,450 עולים גויירו בהצלחה.

המספרים הנמוכים האלה גרמו, בין היתר, לראש הממשלה, אריאל שרון, להחליט כי נושא גיורם של יהודי ברית המועצות לשעבר הוא בגדר "משימה לאומית". לשם כך, העביר שרון את נושא הטיפול בגיור למשרד ראש הממשלה ובנה מערך גיור שבראשו עומד הרב חיים דרוקמן ובו מעורבים בתי הדין הרבניים, הרבנות הצבאית, משרד הקליטה והמכון ללימודי יהדות של הסוכנות.

בין תוכניות הפעולה גם מסע פרסום שיוזם משרד הקליטה ומטרתו לעודד עולים חדשים שאינם יהודים להצטרף לתוכנית הגיור של המשרד.

איש-שלום סבור שאין להתעלם מהנתונים שהוצגו היום על הפער בין רצון העולים לבין המצב בשטח. "הנתונים מוכיחים כי קיים פער עצום בין רצונם של העולים להשתייך ולהזדהות כיהודים וישראלים לבין תחושתם בפועל. רבים מאוד מקרב האנשים אשר נחשבו ליהודים בברית המועצות הצליחו לשמור על זהותם היהודית ולו באופן חלקי ובחרו לעלות לישראל. הם יכלו לבחור במקומות אחרים, כמו גרמניה למשל, אשר מציעה סל קליטה מוצלח יותר מישראל, ואכן משכה אליה יהודים רבים. אבל רבים בחרו להגיע לכאן, כי הם מרגישים יהודים", הוא אמר.

מגלגלים את האחריות

אז מי האשם בפער הזה שבין רצון העולים להשתלב בעם היהודי ובין התוצאות בפועל? איש-שלום מפנה אצבע מאשימה לאנשי הרבנות האורתודוקסית, המציגים את הגיור כהליך דתי. "כאשר מציגים את הגיור לא כהליך הצטרפות לעם אלא כהצטרפות לדת זה מרתיע מאוד, כי אנשים אלו מגיעים ברובם עם עמדות מאוד ברורות כנגד דת ופולחן דתי", הוא מסביר, "חשוב מאוד להבהיר במהלך פנייתנו לעולים כי היהדות אינה רק דת, אלא מכלול שלם של זהויות וערכים".

גם שרת הקליטה, ציפי לבני, קראה לפרש את חוק השבות בצורה מרחיבה. "יש לתת לכל מי שרוצה להיות חלק מן העם היהודי את האפשרות להיות חלק בו, כך יוכל לקחת חלק גם בהוויה היהודית ולא רק בהוויה הישראלית", אמרה.

הרב דרוקמן סבור שאת המסר צריכים לקלוט בעיקר אנשי משרד הקליטה והציבור הישראלי. "יש צורך להסביר לעולים החדשים שהגיעו שהשער ליהדות פתוח, ומי שרוצה להצטרף מוזמן", הוא אמר ל-ynet. "עד היום היה חשש גדול ופחד של העולים מפני הליך הגיור. פחד זה נבע מבורות ומחוסר יכולת שלנו להסביר להם שהם רצויים. כל עובדי משרד הקליטה וכל העוסקים בגיור צריכים לדעת כיצד לשוחח עם העולים ולהבהיר להם שהם מוזמנים, וכי יתקבלו בסבר פנים יפות", הוסיף.

מנכ"לית המשרד, מירלה גל, מעבירה את הכדור דווקא למגרשם של בתי הדין הרבניים והגופים העוסקים בגיור. "זוהי משימתנו היום-יומית – לפתוח את הדלת בפני העולים שאינם יהודים ולהציג בפניהם את האפשרויות השונות העומדות בפניהם כדי לתת להם תחושה כי הם רצויים בעם היהודי", אמרה.

לדברי גל, "אנו יכולים לעשות הכל מבחינתנו על-מנת להציג לעולים את המידע, אבל אנחנו לא הגורם שמגייר", אמרה. "מטרתנו כאן, בסופו של דבר, היא להקל עד כמה שניתן בכל אותם חסמים שאינם הלכתיים, המעכבים את העולים להתחיל בתהליך הגיור".