אריה מינטקביץ': הצלחתי, למרות הכל
"בילדותי גרנו בירושלים בבית עלוב בשכונת סוכת שלום בשוק מחנה יהודה. הייתי הילד האשכנזי היחיד בשכונה, ובהחלט סבלתי. העיפו אותי מחמישה בתי-ספר, לא סיימתי בגרות - אבל ידעתי שאני יכול להצליח, בניגוד לכל הציפיות"
"יש הרבה אירועים שהשפיעו על חיי, אבל אם אני צריך לבחור באירוע אחד, אני בוחר במינוי שלי לתפקיד יור רשות ניירות ערך. בשנת 1987, אחרי עשר שנים בתפקיד היועץ המשפטי של משרד האוצר, ביקשתי ממשה נסים, שר האוצר, לקבל את התפקיד של יו"ר רשות ניירות ערך. 'התפקיד כבר הובטח למאיר גבאי', הוא ענה לי. קשה לתאר את האכזבה שחשתי באותו רגע.
"הכרתי את הרשות מתקופת כהונתי כיועץ משפטי באוצר: היא היתה אז מוסד חלש, בלתי משפיע וחסר חשיבות במשק הישראלי. ידעתי שאפשר לשנות זאת ולהפוך אותה לגורם מרכזי בעיצוב שוק ההון, בדומה למקבילה האמריקאית, והתשובה של נסים גרמה לי לתחושות אכזבה והחמצה קשות.
"לא חלף חודש ממינויו של גבאי ונקראתי בדחיפות לשר. נסים שאל אותי ללא הקדמות אם אני מוכן לקבל את תפקיד יו"ר הרשות, כי גבאי ביקש להשתחרר מהתפקיד. רציתי לומר כן, אבל שאלתי את נסים כמה זמן יש לי להשיב והוא ענה 'עד מחר בבוקר'. אחרי שעתיים הודעתי לו שאני מעוניין".
חששת לקחת על עצמך את התפקיד?
"לא. הרגשתי שמסלול חיי הכין אותי לתפקיד, להצליח בניגוד לכל הציפיות במשימה שאחרים סירבו לקבל.זו היתה ההיסטוריה שלי. זה סיפור חיי".
מה דוחף אותך להצליח בניגוד לכל הציפיות?
"הגעתי לישראל כאחד מילדי טהרן, בגיל שישה חודשים. אחרי כמה חודשים במחנה המעצר בעתלית עברתי עם אמי לירושלים. אבי הצטרף כשנה לאחר מכן. גרנו בירושלים בבית מט ליפול בשכונת סוכת שלום בשוק מחנה יהודה. הייתי הילד האשכנזי היחיד בשכונה, ונאלצתי להתמודד עם מלחמת קיום. חוץ מהעוני, שהיה משותף לכולם, אנחנו היינו חריגים, ולהיות שונה זה קשה. בהחלט אפשר לומר שסבלתי בגלל השונות שלי.
"הייתי בן משפחת פליטים מהשואה, והורי דיברו רק פולנית. על רקע הבוכרית של הסביבה, את יכולה להבין את הניגודים. לזה תוסיפי את העובדה שהלכתי ללמוד בבית חינוך - ולא, אני לא סוציאליסט, אבל לאבא שלי היה פנקס אדום - בעוד שרוב ילדי השכונה למדו במוסדות של החינוך הדתי.
"העיפו אותי מחמישה בתי-ספר. בתקופת התיכון, שאותו לא סיימתי, עבדתי במגוון עבודות, בהן מפעיל פטיש אוויר בקק"ל ופועל בניין. בלי תעודת בגרות השלמתי שני תארים, במדעי המדינה ובמשפטים. השנים ההן עיצבו את אישיותי. האמונה שבנחישות, אומץ, יושר ניתן להצליח בכל המשימות, אפילו בניגוד לציפיות, הפכה להיות חלק ממני. כשנכנסתי להיות יו"ר רשות ניירות ערך, ידעתי שהצלחה במשימה הזו כבר לא תישאר ביני לביני, אלא תהיה נחלת הכלל ותשנה את חיי. לפני כל פעולה שעשיתי ברשות הרגשתי שזה רגע מהותי".
מה הדבר הראשון שעשית כשנכנסת לתפקיד?
"לא תאמיני. רכשתי מכשיר פקסימיליה לרשות. זו דוגמא לעליבות ולעבודה היסודית שנדרשה שם, החל מפיתוח בסיסי ועד קביעת אסטרטגיה. בעשר שנות עבודתי ברשות התעקשתי על נורמות של תקינות ויושר, דבר שגרם לעימותים רבים. חלק מהאנשים נוטרים לי עד היום, אבל זה מחיר שאני מוכן לשלם.
"התקופה ההיא השפיעה עלי מאוד. זכיתי בה להכרה ציבורית, ואחרי שהרשות הפכה לגורם מרכזי חיפשתי אתגר חדש. התפקיד ברשות נתן לי כלים לתפקידים הבאים. רציתי להיות היועץ המשפטי לממשלה, אך בינתיים הוצע לי לשמש יור בנק דיסקונט. חברים הזהירו אותי שזה תפקיד בלתי אפשרי, אבל האתגר שבשיקום הבנק קסם לי. העבר שלי הכשיר אותי למלא את תפקידי הנוכחי, שהוא פסגת הקריירה שלי. יותר מזה: התקופה בה הייתי יור רשות ניירות ערך חידדה את התפיסה הערכית שלי - לאן אדם הולך, לאן ארגון הולך. אתה כל הזמן חייב להילחם על מה שנראה לך צודק".
אתה מרבה לדבר על תפיסה ערכית.
"מדינת ישראל היא לא דבר שצריך לקחת כמובן מאליו. כדי להבין את המטען הערכי שיש לי למדינת ישראל צריך לחזור לשם, למחוזות הילדות של הורי, שברחו מהגטו והגיעו חסרי כל לישראל. השתתפתי בקרב על כיבוש ירושלים בשנת 1967 במסגרת גדוד חי"ר 163 ואיבדתי בו 17 חברים טובים, כולל המג"ד. בשבילי, ילד ירושלמי, להילחם על שחרור ירושלים העתיקה זו הפסגה. אני בן הדור שעדיין זוכר במעומעם את מלחמת השחרור".
אם היו אומרים לך בצעירותך שתהיה יו"ר רשות ניירות ערך, מה היית אומר?
"זה היה אז גוף לא רלבנטי.
אריה מינטקביץ', בן 62, נשוי פלוס 4, הוא בעל תואר ראשון במדע המדינה ומשפטים מהאוניברסיטה העברית.בשנים 77-'72' עבד באגף מטח במשרד האוצר, ובתפקידו האחרון שם היה סגן היועץ המשפטי של האגף. ב-79-'78' היה סגן היועץ המשפטי של משרד האוצר, וב-87-'79' היה היועץ המשפטי של המשרד. במקביל כיהן בשנים 87-'83' כיור פז השקעות. ב-97-'87' היה יו"ר רשות ניירות ערך, ומנובמבר 97' הוא יו"ר בנק דיסקונט.
לפנייה לכתב/ת 
