מישהו שומע אתכם - התוצאות

פרולוג מאת עומר שוורץ 

זה לא מקרי כי בחלק גדול משמות השירים שנשלחו לפרויקט מופיעה המילה "חלום" בשלל וריאציות: "חולם מרחוק", "אל תפסיק לחלום", "לחלום איתי". לכולם מסתבר יש את אותו החלום - להוציא דיסק, להיכנס לפליי-ליסט של גלגלצ, להופיע מול 500 איש בבארבי בתל אביב, לחלק חתימות למעריצים אחרי ההופעה והדבר הכי חשוב - להפוך את התחביב לעיסוק המרכזי.

בעידן הטכנולוגי הכל נראה נגיש יותר, במחיר של שתי משכורות חודשיות ניתן לקנות אולפן ביתי סביר ולהתחיל להקליט. בימינו הוצאת דיסק ביתי הפכה לעסק פשוט יחסית שגם אמנים מוכרים חוטאים בו על מנת לחסוך בהוצאות, או מכיוון שחברות התקליטים לא מוכנות לתמוך בהם. מבחינה מסוימת הדבר מגדיל את אפשרותם של המוזיקאים האלמוניים שרוצים לפרוץ לתודעה, אך מצד שני מקשה על איתור הלהקה הנכונה שיכולה להביא איתה את הערך המוסף ולסחוף את ההמון.

הדרישה למוזיקה ישראלית היא גדולה מאוד. הקהל נמצא שם ובינתיים אנו נאלצים להסתפק פעם אחר פעם באיחודים למיניהם. בשנים האחרונות ניתן לספור על יד את כמות האמנים החדשים ברוק הישראלי שהצליחו "לעשות את זה" , לדעתי הביקוש הגדול לאיחודים הוא בגלל החסך הזה ולמאות בני הנוער שהגיעו לראות לאחרונה את הקספרים אין כמעט אלטרנטיבה מוזיקלית חדשה ורעננה.

זה נשמע נדוש אבל הבחירה היתה קשה, מתוך 17 שירים שקיבלתי נשארתי עם שמונה שכולם טובים. קשה לפי שיר אחד לקבוע מי לכאן ומי לכאן ואני בטוח שלרוב האמנים האלמונים ששלחו את השירים, יש שירים יותר טובים אך הזיקה הרגשית לשיר והראייה הסובייקטיבית של הכותב כלפי השיר שלו גורמים פעמים רבות לבחירת שירים שהיא יותר אמוציונלית.

• שיר מספר 1: דונה פלסטיק - "אין לאן"

דונה פלסטיק הוקמה לפני כשלוש שנים ובתחילת דרכה הלהקה ביצעה בעיקר קאברים. לפני יותר משנה החליטו חברי הלהקה (רותי מאירי – שירה, דרור ארביב ואליעד בראל – גיטרות, כפיר ארביב – תופים ואבי אריאל - באס) להתמקד בחומר מקורי – רוק בעברית.

"עוד סיפור על קרב / בזכותו אתה חי עכשיו / תם הטקס נעבור לפרסומות"

"שאין לי לאן אין עוד מקום בשבילי בעולם".

התאכזבתי לגלות כי רק שתי בחורות מבצעות בין השירים שקיבלתי לידי, אך שמחתי לשמוע את רותי מאירי כסולנית להקת דונה פלסטיק.

השיר "אין לאן" (מילים ולחן: דרור ארביב) מדבר על מדינת ישראל כמקום היחיד בשבילנו ולמרות איכות החיים הרעה, זהו המצב הטוב ביותר בשבילנו.

הטקסט גורם לך לחשוב ולהזדהות עם הכותב, המילים נוגעות בעיקר בכך שאזרחי המדינה לוקחים אותה כמובן מאליו ולא מבינים איזה אוצר מתחבא להם מתחת לאף. פיגועים? לבנון? מלחמות? תאונות דרכים? אנחנו ננצח כי אין מקום אחר.

השיר נפתח עם סולו באס תופים קלאסי, אחריו נכנסת החשמלית הרוכבת על התבנית הנמשכת לאורך השיר.

ההשוואה המיידית שעלתה לי בראש היא להקת ה"יהודים", גם בגלל הסגנון הכבד, הגיטרה הדומיננטית מלאת הדיסטורשן ובעיקר בזכות קולה של רותי, המגיע לעיתים לעוצמות מרשימות. 

לדונה פלסטיק יש נקודת התחלה מצויינת לפגישה עם מפיק נכון שיצליח לנווט בדרך הנכונה. יהיה מאוד מעניין לשמוע את השיר הזה לאחר שיעבור הפקה מקצועית ולא תזיק גם הכוונה ווקאלית לזמרת רותי, שתעניק לה דחיפה גדולה קדימה. המפיק המוזיקלי המתאים יצבע את הסאונד של הגיטרה בגוון אחר תוך כדי שילוב נגיעות וסימפולים ורק אז נוכל לדעת האם יש עתיד לשיר הסטנדרטי.

מסקרן לדעת האם לדונה פלסטיק ישנם שירים טובים נוספים שיצליחו לתת טאץ' ייחודי שיבליט את הלהקה מבין כל הלהקות הקיימות בז'אנר. אם לדונה פלסטיק יש יכולתית בימתית גבוהה, היא תהיה מסוגלת להרים את הקהל לשמיים. (עומר שוורץ)