דבר המבקר

קטע נבחר מתוך הבלוג של אבי בוחבוט. (התפרסם בתאריך 29.1.2004)

"אנחנו בתקופת רנסאנס מוסיקאלית" אמר לפני שבועיים גלעד כהנא בפורום מוסיקה ישראלית בואיינט, ואני כל כך רוצה להאמין שהוא צודק. מתנפחת לה פה לאט, בשנתיים האחרונות, בועה צבעונית ומגוונת של מוסיקאים עצמאים ישראלים, שמפציצים ללא רחמים במוסיקה צעירה, תוססת ונהדרת. הבועה הזו, או שתתפוצץ בקול ענות חלושה בשנים הקרובות, או שתפוצץ את כל שגרת ההתנהלות של המוסיקה הישראלית, כפי שאנו מכירים אותה היום.

רשימת ה"דיסקים שצריך לקנות" שלי, לא נראתה כל כך ארוכה ומתפתלת כבר שנים. אפעם לא הייתי נתקל בדילמות כל-כך לא הגיוניות כמו הדילמות בהן אני נתקל היום בחנויות הדיסקים (איזבו או האסטרוגליידס? ורגע, מה עם אהוד החדש וכפיר שתיווי ועמיר לב ואורן להב ועוד). אנחנו בתקופת רנסאנס מוסיקאלית, אני אומר לכם. עוד עשר שנים נוכל להתגאות שהיינו חלק מהתקופה הזו. נוכל סוף-סוף למלא את החסך העצום ואת תחושת הפספוס שלא עוזבת אותנו, על כך שפספסנו בשנים ספורות את פרץ הרוקנ'רול הישראלי של תחילת התשעים. תסמנו לעצמכם טוב-טוב ביומנים. השנה היא שנת 2004, ואתם חלק מהמהפכה.  

והמהפכה לא תשודר בטלוויזיה, אמרו רבים וגדולים לפני. המהפכה גם לא תשודר בגלגל"צ. או ב- 106FM. או בג'הפאן. כן, כן, אני חוזר. המהפכה לא תתרחש בג'הפאן. היא אולי תתחיל בג'הפאן. או בבארבי. או בפטיפון. אבל מתישהו, אם המהפכה תרצה למלא את הפוטנציאל העצום שטמון בה, היא תהיה מוכרחה לצאת מתחומי גוש דן. כי מליון SMSים זו לא מאסה שאפשר לבטל בהינף יד.

אם לא פורשים לך שטיח אדום בדלת הראשית, אתה יכול לחזור הביתה בראש מורכן, ואתה יכול להביא אותה בכניסה המפתיעה דרך הדלת האחורית. דרך ה- Bבאר בשדרות למשל. או האנשו-פאב בקרית שמונה. או הגוס-פאב בעין-שמר. או המתנ"ס הקהילתי בגוש-עציון. כי אני אומר לכם, זה עוול כל כך מצער שקהל פוטנציאלי כל כך עצום ותאב-איכות בכלל לא מסוגל להיות מודע לתסיסה הזו, שמתרחשת מתחת לפני השטח בשנתיים האחרונות.

והקהל הזה, שמתוסכל מכל הזבל שהוא אוכל בגלגל"צ, מקיא את כל התסכולים שלו ב- SMSים לנינטייב. ילדה בת 20 שהקשר בינה לבין אמנות, או לחילופין - איכות, מקרי ברמות שקשה לתאר.

קחו אותי כדוגמה. כולה בן 21, חי בראש פינה, בצפון הרחוק. לכאורה, אם לא הייתי מחובר פורומי המוסיקה הישראלית באינטרנט כמו אינפוזיה לוריד, הסיכויים שהייתי שומע את השם איזבו היו קלושים. ואתם יודעים מה, אפילו אם שמעתי את השם הזה, איזבו בפורומים. מה זה בעצם נותן לי, חוץ מזה שאני יודע שהם "אדירים, מהפכניים, מוצלחים ומדהימים"? האם אני יכול לשמוע את המוסיקה של איזבו?

בהנחה שאין להם אתר אינטרנט, שלא ישדרו אותם בתחנות רדיו שאני קולט כאן בצפון, שלא משדרים אותם כמעט במוסיקה24, ושלא יכתבו עליהם בעיתונים שאני קורא כאן בצפון - הסיכוי שאני איחשף למוסיקה שלהם, אפילו אם ממש אתאמץ, הוא מאוד קלוש. האם אני יכול לראות הופעות של איזבו? בהנחה שלא אשלם 43 שקלים (לכל כיוון) על כרטיס נסיעה באוטובוס לתל-אביב (בלי לגעת כמובן בסידורי לינה וכו') - אין סיכוי כזה.

אם החלטתי בסופו של עניין, שדי, אני לא עומד יותר בסופרלטיבים שאני קורא על איזבו בפורומים ושאני חייב להזמין את הדיסק שלהם, גם בלי ששמעתי שום רצועה ממנו.

הדרך היחידה שאני אוכל לעשות את זה תהיה דרך אתר אינטרנט של חנות תקליטים איזוטרית בתל-אביב, שסביר להניח שהישות הממוצעת שלא חיה בתל-אביב מעולם לא שמעה על קיומה. וכל זה כמובן נכתב בהנחה שאני גולש קבוע בכל אותם פורומים נהדרים, וניזון מכל פיסת חדשות אזוטרית על מוסיקת "השוליים" הישראלית.

ועכשיו ילדים, קחו מחשבון, ותחשבו לי מה ההסתברות שהשכן שלי, להלן - עמית ירדני, ישמע בחייו שקיים הרכב ישראלי בשם איזבו, והפלא ופלא, הוא אפילו ממש, אבל ממש מוצלח. אני חושב שהבנתם לאיפה אני חותר. וחשוב לי לכתוב את זה דוקא כאן, כי אני באמת ובתמים מאמין שאנחנו לוקחים חלק בתקופה שהיא רנסאנס מוסיקאלי. חשוב לי לנדנד בנושא הזה, מהסיבה היחידה שממש איכפת לי. איכפת לי שלהקה מופלאה ואיכותית כמו איזבו לא תגווע לאיטה על דרך האספלט המפויחת שבין הג'הפאן לבארבי.

אומרים על המוסיקה של איזבו שהיא לא נופלת במיל מהמוסיקה הצעירה והתוססת שעושים באי הבריטי ואחרי שבוע עם ה- Fun Makers (החדש של איזבו) בריפיט אני לא יכול שלא להסכים עם האמירה הזו. אבל תהיו ריאלים, ותגידו לי שאתם באמת מאמינים שחברת תקליטים אנגלית מכובדת תהא מוכנה לשים את הכסף שלה על הסוסים של איזבו, שבקושי מוכרים 300 עותקים במדינה ממנה הם באים (בהנחה שהם ימשיכו להתנהל בדרך הגאוותנית והמטופשת הזו בה הם מתנהלים היום).

כל כך עצוב לי להגיד מילים כל כך קשות על מוסיקה שאני כל כך אוהב, אבל תאמינו לי שהמילים הללו באות ממקום של אהבה ואכפתיות. אני מקשיב לאיזבו, והם לוקחים אותי למסעות כל-כך מרתקים, שלרגע אני לא מאמין שהבחורצ'יק ששר שם ברקע הוא לא רוברט סמית' מהקיור, או שהמוסיקה שאני שומע היא לא מאיזה אלבום גנוז של החברים מסופרגראס. לא פחות.

"אנחנו בתקופת רנסאנס מוסיקאלית" אמר לפני שבועיים גלעד כהנא בפורום מוסיקה ישראלית בואיינט, ואני כל כך רוצה להאמין שהוא צודק. בואו נקווה שאיזבו, שמסתמנים עבורי לפחות כילדים המחוננים של הכיתה, יהיו אלו שיניפו את נס המרד ויסחפו אחריהם סצינה מוסיקלית שלמה שתשנה כאן את חוקי המשחק. כי המהפכה לא תשודר בגלגל"צ, או בג'ה-פאן, או בטור הביקורת של עיתון העיר. ושתהיה לכולנו שנת מהפיכה מרתקת.