עיקרי הקווים המנחים לטיפול במחלה
ישראל היא המדינה השנייה בעולם, אחרי קנדה, שמוציאה קווים מנחים לטיפול בחולי אלצהיימר. עד כה בשום מדינה בעולם לא התאחדו רשויות הבריאות המוסמכות לכדי הסכמה ציבורית וקלינית בדבר הטיפול בחולים.
חולי האלצהיימר בישראל ובעולם היו נתונים לחסדיהם של רשויות הבריאות שהחליטו על פי קריטריונים שרירותיים על מתן שירותים ותרופות. עד כה לכל קופת חולים הייתה הזכות לאסור על חולה לקבל טיפול אם הוא אינו עונה על הקריטריונים שלה.
בעקבות הוצאת הקווים המנחים, פנו מספר מדינות לעמותה הישראלית, בהן דרום אפריקה, יפן וטורקיה, וביקשו לקבל את ההנחיות וליישמן בתחומיהן. הרשויות הישראליות שהתאחדו הן משרד הבריאות, ההסתדרות הרפואית, עמותת האלצהיימר, החברה הנוירולוגית, החברה הפסיכוגריאטרית ואיגוד רופאי המשפחה.
חולי אלצהיימר היו נתונים עד היום במצב בו הם היו קשורים או כלואים – אם בביתם שלהם מחוסר תקציב, ואם במוסד סגור. היו מקרים שבהם גם היה צורך לרתק אותם למיטתם על ידי תרופות נרקוטיות, כל זאת בכדי שלא יזיקו לעצמם. בקודקס המנחה נקבע כי "יש להגביל שימוש באמצעי הגבלה. יש לשקול את היתרונות והחסרונות הכרוכים בשימוש באמצעי הגבלה לחולה שבסביבתו. השימוש באמצעי הגבלה צריך להיות זמני ולעבור הערכה תקופתית ומתועדת".
לראשונה נקבעו במסגרת הקווים המנחים הנחיות ספציפיות כיצד יש להכין את החולה ואת הסובבים אותו ליום בו יאבד צלם אנוש. "בשלבים הראשונים יתכן ויש אפשרות לדון ברצונותיו לעתיד באמצעות "הנחיות מראש". "הנחיה מראש" היא מסמך בעל ערך חוקי המוסר מידע בנוגע לרצונותיו של האדם ביחס לסוג הטיפול שהוא מבקש לקבל במקרה שלא יהיה מסוגל לקבל החלטות בעתיד. יש להכיר בעודה שיגיע הזמן בו יהיה צורך לקבל החלטות ללא תרומתו של האדם החולה.
המלצות מיוחדות הוקדשו לנושא הנהיגה, אך גם בנושא זה האבחנה, הטיפול והמניעה מאדם חולה נעשית בהדרגה. הקווים מבחינים בין ארבעה תהליכים נפרדים הדרגתיים: ישנה הזדקנות פיסיולוגית, פגיעה בכושר הנהיגה בגין ליקוי או מחלה כרונית שאינה שיטיון, פגיעה בכושר הנהיגה בגין הפרעה הקשורה לתופעת לוואי של תרופה או השפעה יומיומית מתמשכת ופגיעה בכושר הנהיגה בגין שיטיון.
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
