תוכנות קוד פתוח: לא על הלינוקס לבדה

בשנים האחרונות עולה נושא הקוד הפתוח לדיון ציבורי בארץ ובעולם. הנושא מצליח לרתק את תשומת ליבם של מפתחים, אנשי עסקים ומשתמשים כאחד, אך מייצג עבורם דברים שונים בתכלית: למפתחים, הקוד הפתוח הוא אידיאולוגיה שיוויונית, ודרך לשיפור התוכנה, אנשי העסקים מרוויחים או מפסידים ממנו, והמשתמשים רק מתחילים לגלותו. 

ההבדל בין קוד מקור לקוד פתוח

תהליך פיתוח תוכנה בנוי מכמה שלבים:

תחילה נכתב קוד המקור. קובצי הקוד משמשים כקובצי קלט לקומפיילר, תוכנה שתפקידה להפוך אותם לתוכנה מתאימה להרצה במערכות הפעלה שונות.

דליפת קוד מקור לרשת, כפי שקרה בעבר למיקרוסופט, נחשב אסון מבחינתן. ראשית, מפני שהדליפה מאפשרת איתור כשלים בתוכנה. שנית, משום שחברות תוכנה מתייחסות לקוד המקור כאל הנכס האינטלקטואלי החשוב ביותר שלהן.

הביטוי קוד פתוח מתייחס למתודולוגיית פיתוח שהתפתחה בשנות השמונים, הגורסת כי אין למנוע מן המשתמש להמשיך ולפתח את המוצר שרכש. עם רכישת התוכנה (או חלוקתה), מקבל המשתמש גם את קוד המקור שלה, כך שהוא יכול לבצע שינויים, שיפורים והתאמות לצרכיו. רשיון התוכנה, הקובע את מעמדה כקוד פתוח, מתנה בדרך כלל מכירה או הפצה במתן נגישות גם לקוד החדש.

רישיונות הקוד הפתוח הנפוצים הם: GPL, BSD ו-Apache. ה-GPL (או General Public License) נחשב למחמיר ביותר: כל מוצר המשתמש בו, חייב להיות בעל רישיון GPL בעצמו, כלומר, המפתח חייב לספק את קוד המקור. האחרים נחשבים סלחניים יותר, ומאפשרים שיווק גם תחת רשיון אחר, קנייני אפילו.

השימוש במתודולוגיית הקוד הפתוח מאפשר התפתחות אבולוציונית של תוכנה, ויוצר שונות. הדוגמה המובהקת ביותר, היא ההפצות השונות של לינוקס. מערכת ההפעלה ניתנת לקנייה והורדה תחת כ-200 הפצות שונות, שכל אחת פותחה לפלטפורמה או צורך שונים.

Suse ו-Mandrake, למשל, הן הפצות פופולריות עבור מחשבים ביתיים ואילו Red Hat ו-Debian נפוצות בשרתים. בנוסף קיימות הפצות עבור פלטפורמות שונות כגון קונסולות משחקים או שרתי פיירוול.

הקוד הפתוח משנה לחלוטין גם את המודל העסקי: בעולם הקוד הפתוח קשה לתמחר את הטכנולוגיה עצמה, כך שברוב המקרים היא עצמה ניתנת בחינם, והחברות ירוויחו מייעוץ, הטמעת הפתרון והתאמתו לצרכי הלקוח.

ההיסטוריה של הקוד הפתוח

ריצ'רד סטולמן הוא האב הקדמון והדובר הדומיננטי ביותר של תנועת הקוד הפתוח. סטולמן הועסק החל מ-1971 במעבדת הבינה המלאכותית של MIT. שם הסתייע בעיקר במה שהוא מכנה "תוכנה חופשית" (free software): מתכנת שכתב תוכנית כלשהי ומצא אותה שימושית, דאג להפיץ אותה ואת קוד המקור שלה.

אבל ככל שגדל הפוטנציאל המסחרי של תעשיית התוכנה, הוגבלו צעדי המפתחים בכל הנוגע להפצת קוד המקור, עד שבתחילת שנות השמונים לא נותרה ולו פיסת תוכנה אחת ב-MIT, שעונה לקריטריונים של תוכנה חופשית. ב-1983 סטולמן שלח לשתי קבוצות דיון תקציר של המניפסט של GNU, בו הודיע כי בכוונתו לפתח תחליף חופשי למערכת ההפעלה Unix.

הסיבה שבחר דווקא במערכת הפעלה, תוכנה גדולה ומורכבת, היא שללא מערכת ההפעלה חופשית לא יוכל המשתמש להפעיל מחשב ללא מחויבות מסחרית. סטולמן התפטר מ-MIT, כדי למנוע מהמוסד לדרוש בעלות על הקוד שהוא ומפתחים נוספים החלו לכתוב.

ב-1986, כשנשאל בראיון למגזין Byte, מתי יתפנה לכתיבת ליבת GNU (רכיב בלב מערכת ההפעלה, שאחראי על ניהול והקצאת משאבים לשאר התכניות הרצות תחתיה), הוא הודיע שבכוונתו לפתח זאת מיד לאחר סיום העבודה על הקומפיילר.

חמש שנים מאוחר יותר, החל סטודנט פיני צעיר בשם לינוס טורבאלדס את העבודה על ליבת מערכת Unix בשם לינוקס. גירסה 1.0 שלה יצאה ב-1994, והשתמשה בתוכנות GNU, וסטולמן נאלץ לראות את GNU הופכת עולמות דווקא תחת השם לינוקס, כשעד היום הוא מתעקש שיש לכנותה GNU/Linux ולא רק לינוקס.

מתודולוגיית הפיתוח של הקוד הפתוח לא נשארה מוגבלת למעבדות מחקר או אוניברסיטאות. ב-1998, בעיצומו של הקרב על שוק הדפדפנים, זכו מאמיני הקוד הפתוח לניצחון משמעותי ראשון: חברת נטסקייפ, ששלטה אז בשוק, הודיעה כי החל מגירסה 5.0 יופץ הדפדפן שלה תחת רשיון פתוח בשם Mozilla.

המונח Open Source אגב, הומצא על ידי יועציה של נטסקייפ, שסייעו לה להפיץ את קוד המקור שלה. וסטולמן, שתמך עדיין במונח Free Software, שוב הפסיד.

חששותיה של מיקרוסופט היו מבוססים

החל מסוף שנות התשעים עומד הקוד הפתוח בחזית המאבק במיקרוסופט. ב-1998 דלף לרשת מסמך פנימי של ענקית התוכנה, הראשון בסדרת מסמכים שנודעו כ-The Halloween Documents, ועסק בסכנות הצפויות לה מצד תוכנות קוד פתוח בכלל ולינוקס בפרט.

המסמך מכיל ציטוטים כמו: "קוד פתוח מהווה סכנה ממשית לרווחים, בעיקר בנוגע לשרתים. בנוסף, מודל מתן הרישיונות המקביל לשל מיקרוסופט, ומעודד תחלופת רעיונות, מהווה סכנה מוחשית...".

החששות הללו לא היו פרנויה. המצב בשוק השרתים מראה כי מיקרוסופט אכן נפגעה מפרויקטי קוד פתוח. שרת האינטרנט העיקרי המתחרה ב-IIS שלה הוא Apache, אחד מפרויקטי הקוד הפתוח הוותיקים והמצליחים ברשת. על פי הסקר השנתי האחרון של Netcraft, למעלה מ-60% מהאתרים מתבססים על שרתי Apache.

המצב דומה בשירותי רשת רבים, ונדמה כי החברה שאינה מפסידה אף פעם, מפסידה שם בגדול. תוכנת BIND הפתוחה, לדוגמה, היא שרת ה-DNS הפופולרי ביותר ברשת, ו-SendMail הפתוחה, משמשת כתוכנה העיקרית לניהול שרתי דואר.

בין אם חשפה זאת בעצמה, בעזרת דליפת מסמכי "Halloween" ובין אם לא, נקודת החולשה שהתגלתה בשריון העסקי הכמעט בלתי חדיר של מיקרוסופט עוררה (ועודנה מעוררת) עניין רב אצל המתחרים. ענקיות תוכנה כמו סאן ו-IBM, שאינן נוטות לפתיחות מחשבתית וגמישות עסקית, מיהרו ותמכו בקוד הפתוח, בתקווה שכך יוכלו לנגח את הענק מרדמונד.

IBM למשל, מנסה להגדיל את פלח השוק שלה בסביבות הפיתוח עם Eсlipse, התומכת במספר שפות תיכנות, כולל С/C++, שעתידה להתחרות ב-Visual Studio של מיקרוסופט. וגם סאן לא שוקטת: בכנס שנערך בסין בתחילת יוני, הודיע מנהל התפעול הראשי בחברה, ג'ונתן שוורץ, על כוונתה לשחרר את קוד המקור של מערכת ההפעלה Solaris (גירסת Unix קניינית), ולהפכה למערכת הפעלה פתוחה.

בנוסף, סאן מעורבת בפרויקטי קוד פתוח רבים, ביניהם מוצר הדגל OpenOffice, חבילת תוכנות משרדיות , הכוללת מעבד תמלילים, תוכנת גיליון אלקטרוני ועוד. החבילה תומכת במספר מערכות הפעלה, כולל Windows, כך שלראשונה מזה כעשור הופיעה אלטרנטיבה אמיתית לאופיס של מיקרוסופט.

הקוד הפתוח בישראל

בשנים האחרונות ניתן לראות את המאבק גם בגירסה העברית שלו, כשהרשות המחוקקת, מיקרוסופט ישראל ואנשי הקוד הפתוח, החלו להיאבק על שליטה בשוק התוכנה הקטן והייחודי של ישראל. במרכז המאבק ניצבו התקציבים הממשלתיים. הדיונים האחרונים בוועדת המשנה האינטרנטית של ועדת המדע והטכנולוגיה של הכנסת עסקו בפתרונות חלופיים ל-Windows השלטת.

איציק כהן, סגן בכיר לחשב הכללי של משרד האוצר, ואחד מאנשי המפתח בכל הנוגע לקוד פתוח במשרדי הממשלה, בחן עם אנשי הוועדה מספר הפצות לינוקס אפשריות. בין השאר נבדקו Debian ו-Mandrake, ובסיכומו של הדיון, הוחלט כי משרד האוצר יספק מסמך עם דרישות מדויקות, שיוגש לחברות.

עמותת המקור, העמותה הישראלית לתוכנה חופשית ולקוד מקור פתוח, מרכזת את הפעילויות של מפתחי הקוד הפתוח בארץ. העמותה היתה מעורבת במספר פרויקטים ממשלתיים (כמו פרויקט תהיל"ה וממשל זמין), ובדיוני חקיקה, ועיקר מאמציהם של אנשיה, היה הבעייתיות שבפורמטים קניניים, כגון doc ו-xls.

כשהממשלה משתמשת בהם, היא מאלצת את המשתמש לנהוג כמותה, ובכך מעודדת פערים בין אלו שיכולים להרשות לעצמם קניית תוכנות, לבין אלו שלא. השימוש בסטנדרטים פתוחים, לעומת זאת, מבטיח שכולם יוכלו לגשת לתכנים הרשמיים.

אורי עידן מהעמותה, מעריך שגודלה של הקהילה בארץ נע סביב כ-100 מפתחים, ומביע אופטימיות לגבי העתיד הכלכלי של התנועה הישראלית: "אנחנו נמצאים כעת בשיא ה-hype, ולכן קשה להעריך את מספר החברות ואת שווי השוק, אבל ישנן כ-15 חברות המתעסקות בלעדית בפיתוח פתרונות קוד פתוח ותמיכה בהם, ועוד עשרות, המשווקות את מוצריהן גם לפלטפורמות קוד פתוח".

"המספרים משתנים, ומדי יום אנחנו שומעים על חברות חדשות. בנוסף, מתחילים להרגיש שינויים גם אצל חברות גדולות יותר", אמר, והוסיף שכרגע, הביקוש גדול מההיצע. "לקוחות דורשים שירות ותמיכה של 24/7 עבור פתרונות הקוד הפתוח שלהם, אבל מחסור בכוח אדם מקשה על החברות לספק זאת".