"הם עוד חייבים לי כסף..."

הדבר הראשון שיש לי להגיד על ה'רוקסן', זה שהם עוד חייבים לי כסף, כך שעם כל הנוסטלגיה והרומנטיקה, הם גמרו את זה בצורה מאוד לא יפה. המקומות שקיימים היום, באופן יחסי ל'רוקסן', מנוהלים טוב והרבה יותר מציאותיים בסדר הגודל שלהם ובזהירות שהם נוקטים בכדי לא להיכנס לבורות שאי אפשר לצאת מהם. ברוק הישראלי, אם אתה מצליח לשרוד זמן ארוך, זה לדעתי, ההישג האמיתי. ב'רוקסן' התנהגו בשיטה של לדפוק קופה וללכת. היו שם הופעות עם המון אנשים בתקופה מסוימת - ויום אחד זה נסגר".

בתקופה הטובה, כשאורי ברק, איש הסאונד של 'מינימל קומפקט' ולירון תאני הפעילו את המועדון, היתה ב'רוקסן' מערכת הגברה טובה וגדולה. המתקן מבחינת מוזיקה היה טוב. אנשים באו כי הם רצו לקבל מוזיקה נטו בלי הקישוטים מסביב. היתה איזו פריחה אז, מבחינה מוזיקלית, אפשר גם לראות את זה בכמות האנשים הגדולה שהוציאה אז תקליטי בכורה ואלבומים שניים. אי אפשר להתכחש לכך שזו היתה תקופה פורחת. יכול להיות שזה קשור גם למצבה של ישראל באותו הזמן, לפני השבר הגדול של רצח רבין, האינתיפאדה השנייה ופיגועי ההתאבדות, וכמובן גם המצב הכלכלי שהיה אז יותר יציב. גם מצב המוזיקה בעולם היה שונה, זו היתה תקופה של להקות גדולות של רוק. אחרי זה, באמצע שנות ה-90 והלאה, זה נעשה מאוד לא אופנתי כל המופעים הגדולים האלה, עכשיו זה קצת חזר. ה'רוקסן' ישב על פינה כזו של זמן וגם של האבולוציה של מה שהיה לפני.