חיים על הקצה
מישל שוב מתפרקת לנו מול העיניים, ונחשפת לציפורניים הארוכות והאכזריות של רוני-לי-אין-פאקים. אבל אל דאגה: זה לא נגמר עד שהגברת השמנה יוצאת מהדיכאון. וגם: למה אנחנו אוהבים את אלון?
עושה רושם שקטייה נוחה יותר עם הגרסה החדשה של "קאטי בואי" המוקצה - להלן "בואי נשכב קצת על המיטה" התמים והמתיילד. "הוא יהיה אבא נהדר", מבטיחה קטייה והמדור מהנהן בהסכמה ומוחה דמעה. מה זה משנה ממי הוא יקבל את האף, או מי יתרום לו את השיער, בואו נקווה רק שהוא יקבל את הזין של קטייה והביצים של אלון.
אמא'לה, רוני!
אוי, רוני רוני. אולי זאת העריכה, אולי זה העדר העריכה, אבל הצדדים מזניקי הסעיף של רוני הולכים ומקצינים. היא יושבת מול מישל טרוטת העין שנמצאת על סף עילפון חושים רק מלהדוף את האנרגיות הרעות שרוני זורקת עליה, ובכוחות האחרונים שלה עוד מצליחה להבין שהגרופית הראשונה של אוהד מתישה אותה כמו שאלף אוהדים לא יתישו אותה לעולם. למרבה המזל מישל לא אוכלת את הבולשיט של רוני. היא שקופה בעיניה. לא שזה עוזר כל כך למישל, שנמלטת ממנה אל תוך הווילה, באופן שגורם למדור לתהות איך בדיוק הגיעו העקבים האלה לקרסוליים שלה למען השם, ועושה את מה ששקול להתאבדות בווילה – היא מסירה את המקרופון.
כמו זקן אסקימוסי על קרחון רגע לפני ההפלגה, מישל מרגישה שהספיק לה, שהיא רוצה לבד. ברגעים האלה הדפיקות של רוני על הדלת הן הדבר הכי אטום בעולם. עזבי אותה כבר, רוני. את לא מבינה שממך היא בורחת?
"לי אין פאקים מהותיים", מבלבלת רוני את המוח; "עד שלא התחרפנת גם לך לא היו פאקים מהותיים", היא שופכת על מישל ממשנתה. מישל מרימה עוגן ועושה "ויברח", נשכבת על הרצפה בחדר האיפור ומסרבת לזוז. מישל אוהבת דרמות, היא אוהבת לגעת בקצה, היא רוצה להרגיש את השפל הזה, להתחכך בו, לנשום אותו כמו חמצן. מזל שיש את הילה וקטייה. זה נשמע כמעט פלילי, העובדה שצריך מגבניקית אחת ובחורה מתירנית כדי להרים את מישל, אבל אחרי שרוני פיזרה חומצה על החתכים, הילה וקטייה הן כמו משחת אלוורה עדינה. מישל מתאפרת ומתאוששת. זה בסדר, היא עוד כאן. בכל מקרה, זה לא נגמר עד שהגברת השמנה יוצאת מהדיכאון.
בפרק הבא: מהו סוד הקסם של אלון וקטייה? מי מהם אינטיליגנטי יותר? מה מחבר ביניהם? האם יש מצב שאלון ינהל רומן עם מישהי אחרת בווילה? עם מי? מי עוד יהיה אבא נהדר? ואיזו מן אמא תהיה מישל? עד כאן, ynet, וילה.
