פתאום מצאתי את עצמי לבד

"היו לי התנסויות עם נשים, אבל יותר מגבר אחד לא היה לי, כי זה לא משהו שאני מתחברת אליו. התנסויות היו דווקא עם נשים סטרייטיות, ולא עם נשים שאוהבות נשים. החוויה לא היתה בשביל לעשות סקס עם מישהי, כמו שאת עושה עם גבר. אלא זה יותר קטע של נתינה. זה לא היה 'בואי נגרום אחת לשנייה לגמור'. זה הליטופים, ה'להתנשק', הקטע הרך. אני מעדיפה גברים, אבל נשים זה לא משהו שמבהיל אותי".

עמנואל הורי (צילום: שמואל יערי)

עמנואל הורי ("משחק החיים") כבר ניסתה הרבה דברים וקשרים, אבל בגלגול הנוכחי היא לבד - ועוד אם חד הורית. לפני שמונה חודשים ילדה את בתה, אודיל ("היא הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים. אני האמא הכי טובה בעולם. אני חיה בשבילה"), אך לאחרונה נפרדה מהאב תומר אלון, אילתי, מפיק מסיבות ובעל דוכנים בשווקים, וחזרה לגור בדירתה הצנועה של אמה בגבעתיים.

"לא קל לי להיות אמא חד הורית כשאני לא משופעת באמצעים, וכשבעצם לא תכננתי להיות כזו", היא מתוודה. "זה גן עדן וגיהנום מעורבבים, כשגן העדן מנצח. כמו כל בחורה צעירה דמיינתי שיהיו לי משפחה שלמה וילדים, ופתאום מצאתי את עצמי לבד. אני מרגישה שנכשלתי קצת, למרות שאני אדם אופטימי מטבעי. אני עדיין מאמינה שמחכה לי אי שם האביר על הסוס הלבן".

הטלטלה שעברה נשמעת בהחלט לא קלה, אבל הורי ממשיכה קדימה, מלאת מרץ ושמחת חיים ומצפה לתפקידים הגדולים שבדרך. בימים אלה היא משתתפת בהצגת הילדים "מוכר החלומות", בתפקיד שוטי הרעה, שמנסה לטרפד לאיציק הליצן את מופע הקסמים שלו, ועובדת על תוכנית אירוח. בקרוב גם נוכל לראות אותה בדרמה הטלוויזיונית "במבי".

אז איך זה להיות לבד?

"זה עניין של תקופות. לפעמים ההרגשה מצוינת, כי כל החיים שלי הייתי עם בני זוג. אף פעם לא הייתי ממש לבד. גם אם הייתי לבד, אז היה כבר גבר שהיה על הכוונת, מחזר פוטנציאלי, או רומן. כרגע הדבר היחיד שאני מרוכזת בו הוא הילדה שלי והקריירה, ואם תהיה אהבה אמיתית זה רק מבורך".

איך בדיוק נוצר המצב הזה?

"נכנסתי להיריון תכף אחרי שהכרנו. אני ותומר חשבנו שהתאהבנו, ויצאנו יחד כמעט שלושה חודשים יום יום. בדיעבד זה לא היה מספיק כדי לדעת אם יש כאן אהבה אמיתית. אחרי שנכנסתי להיריון החלטנו שנתחתן, והוא הבטיח שנעבור לגור יחד. אחרי כמה חודשים ראיתי שזה לא קורה. הוא קיבל רגליים קרות. הוא למעשה רצה לחיות בשני עולמות, ולא ויתר על הרווקות שלו. בהריון הייתי לבד, חייתי אצל אמא שלי בגבעתיים, ולקראת הסוף עברנו לגור יחד באשדוד. זה החזיק מעמד חודשיים, שוב נפרדנו, שוב חזרנו, ואז החלטנו יחד שזה לא זה".

למה?

"אנחנו לא מתאימים. זה לא משהו שאפשר להסביר. אין לנו נושאי שיחה והשקפת עולם משותפים. למשל, הוא לא רוצה שאני אהיה שחקנית. סצינות אהבה כמו שהיו לי ב'משחק החיים' לא היו מקובלות עליו, למרות שהוא הכיר אותי כשחקנית".

קשה לחזור לאמא בגיל כזה?

"בצד העזרה הגדולה שלה והנתינה האינסופית זה קשה, כי אין פרטיות. אני לא יכולה להחליט על מה שאני רוצה, או להזמין חבר'ה בשעה מאוחרת, כי זה הבית של אמא. אני רוצה בית לפי טעמי, שאני אוכל להסתובב בו איך שאני רוצה, ושאוכל לארח את החברות שלי ולא את החברות של אמא שלי".

את מקנאת באחיך, שהוא בעל משפחה?

"כשהייתי בהיריון, גרתי אצל אמא, והיה קטע שהלכנו שתינו לבקר את סמי ואורלי בבית. פתאום ראיתי את הילדה וחדר ילדים המסודר, ואיכשהו זה היכה בי. חשבתי לעצמי, איזה יופי. גם אני הייתי רוצה את המקום שלי. ראיתי את השקט והשלווה שלהם כזוג. הכל היה מסודר ובמקום, כמו שבית ומשפחה צריכים להיראות. זה גרם לי לקנא. בדרך הביתה מצאתי את עצמי בוכה, ואמא שלי הרגיעה אותי ואמרה שהכל יהיה בסדר. התעשתתי".

הורי נולדה בבאר שבע. כשהיתה בת שנה הוריה התגרשו. בכיתה א' למדה בצרפת. "כל חיי חשבתי שמכיוון שאני בת להורים גרושים, לי זה לא יקרה", היא אומרת. "הייתי בטוחה שיבוא יום, ואני אכיר את הבחור שלי, וזה יהיה כמו בספרים. אבל כשאני חושבת על זה, כל חיי עברו עליי לא כמו בספרים. אף פעם לא הלכתי לפי המוסכמות. הייתי ילדה בלגניסטית, שאהבה להתנסות בכל. לא פחדתי מכלום. רציתי לנסות ולעשות הכל. אבל בעניין משפחה חשבתי שזה יהיה אחרת, ודווקא בזה הפתעתי את עצמי. פתאום אני מוצאת את עצמי לבד. לא כמו שחלמתי". מגיל עשר היא חיה בקיבוצים ובפנימיות, ובגיל 14 עברה לגור בדירה שכורה עם גבר מבוגר ממנה בעשר שנים. "זה לא קונבנציונלי", מודה הורי. "כל החיים שלי המשיכו ככה. לא היה משהו שחשבתי שאסור לעשותו או פחדתי ממנו. התנסיתי בכל דבר בחיים, שרק אפשר להעלות על הדעת".

בתור ילדה הורי לא ממש אהבה את המראה שלה. "עד שהגעתי לקיבוץ 'מעיין צבי' הייתי בטוחה שאני ילדה מכוערת ומגעילה", היא מגלה. "כשהגעתי לקיבוץ 'שער הגולן' הרגשתי מפלצת. כל כך בכיתי שם, עד שאני זוכרת שלקחו אותי למטעי הבננות לעבוד, וכשהוצאתי את הענפים של הבננות ונזלו מים מהעץ, הייתי בטוחה שהעץ בוכה, כי אני מכאיבה לו, אז שלחו אותי לפסיכולוג. יצאתי משם לקיבוץ מעיין צבי, שם חשבו שאני מאוד יפה והתחלתי להרגיש שווה. המתנדבים אמרו שאני דומה לאיירין קארה מ'תהילה', ואני לא האמנתי שזה קורה לי".

היו לך חיים לא קלים.

"לא הייתי משנה שום דבר בחיי. אני אוהבת את החיים ואת מה שנעשיתי בזכותם, והיום אני מתה על עצמי. תמיד הרגשתי שאני רק צריכה להתגלות יום אחד".

בצבא היתה פקידה פלוגתית בשריון. לאחר מכן למדה מינהל עסקים ופתחה חנות בגדים בדיזנגוף. היא שינתה את שמה מאפרת לעמנואל, "ובכך גם את הייעוד בחיי לשחקנית". משם עברה לעבוד בצוות בידור באילת, חתכה לניו יורק, למדה משחק בבית הספר של סטלה אדלר, השתתפה בטלנובלה האמריקאית "IN OUR WORLD", ביימה הצגה שרצה בכל רחבי ארה"ב, ואחרי שבע שנים חזרה ארצה. כאן היא שיחקה בדרמות ובהצגות וכמובן בסבונייה "משחק החיים".

"בתחילת הסידרה נעשה לי עוול", טוענת הורי. "האיפור והשיער היו קטסטרופליים. יש לי עיניים ענקיות, שפתיים מלאות ועצמות לחיים בולטות, ולכן צריך ללמוד את הפנים שלי היטב. לקראת אמצע הסידרה זה כבר היה הרבה יותר טוב. אני חושבת שגם ניתוח האף שלי עזר לי עכשיו מאוד".

זה לא הניתוח הראשון שעשית באף.

"עשיתי שלושה ניתוחים. כשגרתי בארה"ב רציתי להצר את האף שלי קצת, למרות שהוא היה מקסים. הלכתי לרופא מומלץ, והוא הרס לי את האף. צד אחד היה פחוס, והצד השני היה מורם כלפי מעלה. הייתי בהלם. ביום שנותחתי, כשאני עדיין מסוחררת, אכלתי עוגיית מזל והיה כתוב בה 'אלוהים נתן לך פנים, ואת הולכת ומשנה אותם?' אז ידעתי שהניתוח לא הצליח. אחרי שבע שנים רעות, שבהן שילמתי את המחיר, עברתי ניתוח חדש בהצלחה".

השתלת סיליקון בשפתיים?

"זה סבבה שהן נראות כאילו כן, אבל הן לא. כל העולם חושב שעשיתי מיליון ניתוחים, אבל בסך הכל זה מסתכם בציצי, אף, ציצי, אף, ציצי, אף".

כמה פעמים אפשר לנתח חזה?

"האמת היא שלא הייתי חושבת על זה אפילו, אם בניו יורק לא הייתי חולקת דירה עם מישהי שעבדה כחשפנית במועדון. כל ערב היו באות מלא בנות מהעבודה שלה, וכל אחת היתה מראה את הציצי שלה, ונכנס לי ג'וק שאני רוצה להגדיל את הציצי. מאז ניתחתי כבר כמה פעמים, אבל רק בפעם האחרונה עשו לי את זה כמו שצריך, ולראשונה החזה נראה כמו שאני רוצה".