עצביו בגדו בו
בקומת הממשלה חזרו ודיברו בתוך ההצבעה על שובו של ביבי הישן, ביבי שאי אפשר לסמוך על המילה שלו
השרים הסוררים הסתגרו אמש בלשכתה הצרה של לימור לבנת, מתחבטים בשאלה איך להצביע. הם פנו אל לשכת ראש הממשלה, ארבעה קירות מהם, וביקשו פגישה.
הם רצו להציע לו לדחות את ההצבעה ביום, ובינתיים להרהר מחדש בהצעה למשאל עם. שרון, שבינתיים עלה למליאה, קיבל הודעה ששריו מבקשים שייצא החוצה. הוא התרווח בכיסאו. ח"כ רוני בר-און, מתומכיו, ניגש אליו. "בשום אופן אל תקום", יעץ. שרון לא התכוון. לאחר שתי דקות קם בכל זאת. בר-און, מוטרד, זינק מכיסאו, אבל שרון ניגש בסך הכל לנשק תומך אחר שלו, אלי אפללו, שהגיע למליאה מבית החולים, רכוב על כיסא גלגלים.
הכרעה היסטורית
הכנסת החליטה: בעד התנתקות
כתבי ynet
אחרי כישלונות צורבים במפלגתו, הצליח שרון להעביר את תוכנית ההתנתקות בכנסת - ברוב של 67 לעומת 45 ו-7 נמנעים. נתניהו, לבנת, כץ ונוה "עשו שריר"; המפד"ל הציבה אולטימטום
אפשר לומר דברים כאלה ואחרים על מלחמותיו של שרון, אבל במלחמות עצבים הוא אשף. בתום ההצבעה הוא יצא מהמליאה כמו חתן, מוקף במחבקים ולוחצי ידיים, מאושר כפי שלא היה ימים רבים. הניצחון על מתנגדי ההתנתקות היה שולי. הוא ניצח את ביבי. בעיניו, ובעיני כל מי שהיה שם אמש, זה היה העיקר.
הוא ראה במסדרון האחורי את שלושת עוזריו, ישראל מימון, אסי שריב וליאור שווינקלשטיין. הוא ניגש, זקר מולם אצבע לאות אזהרה ואמר: "אתם אנשים צעירים. כדאי שתלמדו לקח לכל החיים: אל תיכנעו לעולם לסחטנות ואיומים".
נצחונו היה כל-כך ברור, כל-כך מתוק, שלרגע השכיח את העובדה שצרותיו רק מתחילות. ההתנגדות כלפי תוכניתו, וכלפיו אישית, קשה מאוד. אליה נוספה עכשיו שאיפת הנקם של שרים שהושפלו. תוך שבועיים הוא עשויה להישאר ללא קואליציה, ללא שרים בכירים, ללא מפלגה, או לחילופין להיגרר למשאל עם או לבחירות, ולהפסיד את מכנסיו.
מי שהפסיד את המכנסיים אמש היו יריביו. ארבעה שרים, נתניהו, לבנת, כץ, ונווה, וח"כ אחד, שטייניץ, קשרו קשר להכניע את ראש ממשלתם, ואז נאלצו להשתפן נוכח פני האומה.
כשנפתחה ההצבעה הם נעדרו. קולות שיצאו מהחדר שהסתגרו בו לימדו שהם מתכוונים להצביע נגד או להיעדר – מעשים שלפי איומי שרון היו גוררים פיטורים מיידיים. מכיוון שעל-פי מסמך המפד"ל היא אינה פורשת מהממשלה אלא בעוד 14 יום, הם הגיעו להכרה שאין להם מנוס אלא להצביע בעד.
כאשר נכנסו למליאה כבר נרשמו כנעדרים. עד שאמרו שהם בעד, הספיקו חברי הכנסת הערבים שהתכוונו להצביע נגד להודיע על הימנעות. בכך תרמו מתנגדי שרון להאדרת נצחונו של יריבם: הפער בין הרוב שתמך למיעוט שהתנגד הגיע ל-22 ח"כים. זה קרה שעה לאחר שאנשי שרון, בחששם מתבוסה, שלחו את רמון, איציק ופרס אל הסיעות הערביות בקריאות "הצילו!".
הכל התחיל במנהיג פלג הרוב של המפד"ל, זבולון אורלב. לאחר מאמצים גדולים הוא הוציא אתמול בבוקר מהרבנים מרדכי אליהו ואברהם שפירא הסכמה בחצי-פה למסמך, שמאפשר למפד"ל להישאר בממשלה עד 2006 אם יתקיים משאל עם, יהיו תוצאותיו מה שיהיו. הם לא חתמו על המסמך, אבל נתנו לו את ברכתם.
המחווה שלהם מלמדת עד כמה יודעים הרבנים להגמיש את ההלכה לצרכיהם. רק לפני ימים אחדים הם אמרו שפינוי יישובים כמוהו כאכילת חזיר, ועכשיו השינקן כשר אם עוטפים אותו במשאל עם.
העובדה שלא חתמו על המסמך מלמדת עד היכן מגיע אומץ ליבם. חתמו עליו שמונה רבנים אחרים, מקורבי יש"ע. וחתמו, על דף נפרד, חברי מועצת יש"ע. מבחינת אורלב, זה היה ניצחון גדול של הקו שלו על הקו המיליטנטי של יריבו, אפי איתם.
בלשכת ראש הממשלה לא לקחו את המסמך ברצינות. הם לא מאמינים שם שהמתנחלים יקבלו את דינו של משאל עם שתוצאותיו לא יהיו לרוחם. הם גם לא מאמינים שיניחו לאורלב להישאר. בעיקר הם לעגו לנתניהו, ששיעבד את דעותיו לפסיקותיהם של רבנים.
אף על פי כן, ייתכן שלא תהיה ברירה לשרון אלא להיכנע. ההצעה למשאל עם תובא בתוך שבועיים לסיעת הליכוד ותזכה קרוב לוודאי לרוב. אם שרון יצפצף על החלטת סיעתו הוא יפרוץ את הסכר האחרון לפני פילוג. מצד שני, אם יסכים למשאל עם, סיכוייו לזכות בו לא גדולים. משאל עם שנולד באילוץ מביא אל הקלפי בעיקר את מתנגדיו.
לימור לבנת אומרת שאין ברית של קבע בין ארבעת השרים. לא היה כאן ניסיון לפוטש, היא קובעת. פוטש הוא הדחה של ראש הממשלה. הארבעה רצו בסך הכל להבטיח את שלטונו עד סוף הקדנציה.
כך או כך, ההתנגדות שלהם לא הוכיחה מנהיגות. בקומת הממשלה חזרו ודיברו בתוך ההצבעה על שובו של ביבי הישן, ביבי שקשה לסמוך על מילה שלו. לא שרון בגד בביבי: עצביו בגדו בו. המאוכזבים הראשונים ממנו ומעמיתיו היו אנשי יש"ע. הם טרחו והכינו מסמך שגובל מבחינתם בחילול הקודש. הם שכנעו את קיצוני הרבנים. ואז עלו שרי הליכוד לאולם, והצביעו בעד.
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
