הסטיות של הכבידה

תורת היחסות הכללית – תיאוריית הכבידה של איינשטיין – מתאימה עד כה להפליא לתצפיות. חסרונה העיקרי, כיום, הוא שבכך שתורה זו אינה מתיישבת עם מכאניקת הקוונטים ליצירת תיאוריה מאוחדת. זוהי סיבה מרכזית לכך שסדקים בתורת היחסות יתקבלו בברכה על ידי מדענים רבים.

לפי המטוטלת

בשנת 1954, כלכלן צרפתי בעל תחומי עניין מגוונים בשם מוריס אלֶה (Allais) - אשר עתיד היה, לימים, לזכות בפרס נובל בכלכלה - מדד במשך חודש ימים את תנועתה של מטוטלת. באחד הימים התרחש ליקוי חמה. הוא מצא כי המטוטלת נעה, בזמן ליקוי החמה, מעט מהר יותר מן הרגיל – כביכול משיכת כדור- הארץ התחזקה מעט.

טענה זו, שלא נמצא לה הסבר, מוחזרת לסדר היום על ידי כריס דייף (Duif) מאוניברסיטת דלפט שבהולנד. במאמר שטרם פורסם סוקר דייף שורה של ניסויים שנערכו במהלך ליקויי חמה שבהם נמצאו אנומליות כבידתיות. השינוי בכבידת הארץ נמדד על ידי תדירות תנועתן של מטוטלות מסוגים שונים ובאמצעות גרווימטרים.

אנומליה כבידתית

בניסויים שונים שנערכו מאז שנות החמישים התקבלו תוצאות סותרות שלא ניתן היה להסיק מהן בוודאות אם קיימת אנומליה כבידתית על פני הארץ במהלך ליקויי חמה. הניסויים נערכו במקומות שונים, וגם ליקויי החמה לא היו זהים מבחינת משך הזמן שארכו ומבחינת זווית השמש בשמיים. במאמרו סוקר דייף אותם ניסויים אשר הניבו תוצאות שלכאורה תומכות באנומליה, ומנסה למצוא הסבר לתוצאות אלה.

ליקוי חמה גורם לשורה של תופעות על פני כדור הארץ – החל מהתקררות של פני השטח והאוויר כתוצאה מהצל שמטיל הירח וכלה בהתקהלויות המוניות של בני אדם הצופים בליקוי. דייף מביא חישובים לפיהם אף לא אחת מתופעות אלה אינה מספיקה, כמותית ואיכותית, כדי להסביר את הממצאים שהתקבלו לאורך השנים.

נתונים שקשה להסביר

ההסבר האפשרי יכול להיות שילוב של כמה מהתופעות ביחד עם הקשיים הטכניים של המדידה, אך בחלק מהניסויים התקבלו נתונים בעלי תוקף סטטיסטי, שקשה להסבירם. ייתכן כי ההסבר יימצא רק בתיאוריה כבידתית חדשה, כגון ה-Modified Newtonian Dynamics, שהוצגה ב-1983 ע"י פרופ' מוטי מילגרום ממכון וייצמן למדע; "סיכוך מיורנה" כבידתי, לפיו גופים חוסמים חלקית את ההשפעה הכבידתית של גופים הנמצאים מאחוריהם, או תיאוריות הגורסות כי הכבידה אינה סימטרית לכל כיווני המרחב.