על המדף: 2 דיסקי טראנס חדשים
אוסף איטלקי ביזארי וחביב ואלבום סולידי, שסובל מהפקה בעייתית, מיפן
בין ים האסטריקסים, הררי האינפקטד ושלל אוספי הפול-און, קשה היום למצוא אלטרנטיבה שפויה מתחום הפרוגרסיב. אולי זה נראה קצת עצוב שדווקא בסצינה הישראלית, שידועה כאחת מקובעות הטרנדים הגדולות בסצינת הטראנס העולמית, מתקשים לייצר משהו מתחת לסקאלת ה-145 ביטים לדקה. ואולי דווקא בגלל זה, שני דיסקים חדשים שנחתו אצלנו, אחד מאיטליה ואחד מיפאן, מציעים לנו אלטרנטיבה ללא פול-און ישראלי.
שני האוספים מייצגים שתי קצוות של קשת הפרוגרסיב. מחד, פאבולה מעניקים לנו את הצד האקלקטי, הג'ז של הטראנס, הדיסקו של שנות ה-70 הולך יד ביד עם עכברושי גואה. מצד שני גרוב זון נותנים לנו מיזוג שווה ומאוזן, כמעט זן טראנס, אבל עם הפסיכדליה המספיקה כדי לא לקטלג אותו כעוד אלבום האוס טראנס.
Ultrapop – טראנס אקספרימנטאלי
לופוס אין פאבולה, הרכב הטראנס-האוס האיטלקי, הם גם בעליו של הלייבל פאבולה רקורדס. תחת לייבל זה יצא עד כה רק האלבום של שני הלופוסים, מתאו ויקופו ממילאנו. האלבום מתאפיין באותה אווירה קלילה שבה הגישו השניים את האלבום שלהם, ומזכיר יותר מכל ארוחה איטלקית גדולה ובה קרובי משפחה מהעולם כולו: אוסטרליה, פינלנד, פולין ושבדיה, רוב האמנים פה הם גם שמות מוכחים בסצינת הטראנס.
למרבה הצער, ואולי גם פה מפלתו היחידה של האוסף החביב הזה: חלק מהקטעים נשמעים לא אחידים, מחוץ לפוקוס, אקלקטיים וביזאריים מעבר למידה. כך למשל פרייקוקס (שליש מביגוויגס הפולניים), מנסה בכוח להישמע כמו Weirdo Beardo, ונשמע יותר כמו טרק בשקל תשעים. לעומתו, חברו להרכב, קינו אוקו, מגיש קטע יותר אסרטיבי, עם גרוב, עם קצב ועם כוח דוחף בבס בולט במיוחד. חלק מהקטעים מתפזרים והולכים לאיבוד באמצע הדרך, כמו Offset של Kiwa, וחלקם פשוט נשמעים כמו ממתק טראנס/האוס קטן וחביב (Sienis, עם קטע חמוד ומלודי להפליא).
האוסף עצמו הוא חביב, אך לא יותר מזה. חלק מהקטעים מתאימים יותר לישיבה בבארים מאשר למסיבות טבע, ואיכות הסאונד, אותו עשה סבסטיאן מ-Son Kite, לא מפצה על חוסר האחידות באוסף.
Groovzone
לעומת הגישה הניסיונית והביזארית של מתיאו, גרובזון, הלייבל הבתולי מיפן, מוציא אוסף פרוגרסיב סולידי להפליא, עטוף בצבעי כחול ואפור רגועים, ומוגש בטעם עם גישה מתוחכמת אבל לא מתחכמת. בהשוואה לאוסף של האיטלקים, פה מדובר בארוחה יפנית מאופקת, כבושה, אבל מלאת טעם, מחשבה ודמיון. חלק גדול מן הקטעים עומד במבחן הרחבה, הבית וההאזנה האישית: אנדרומדה המצוין, בקטע חפירות מלודי וחביב, סטלה נוטלה, בשיתוף פעולה עם הרכב בשם כרומוזום, ו-FREq, בשני קטעים מנצחים, הופכים את האוסף לשווה האזנה חוזרת.
ההבדל המשמעותי היחידי בין שני האוספים הוא באיכות הסאונד. בעוד שבפאבולה לקחו את סבסטיאן מסון קייט, אחד מאנשי הסאונד המבוקשים בתחום הטראנס, הרי שבאוסף של היפנים עבודת המאסטרינג הופקדה בידיו חסרות הניסיון יחסית של מטרונום, ילד בן 18, שלמרות כמה שנות ניסיון מאחורי עמדת התקליטן (החל לתקלט בגיל 14), עדיין אינו בשל כמפיק.
