אמנסטי: 80% מפליטי העולם - נשים

40 מיליון בני אדם בעולם הם פליטים ועקורים - 80% מתוכם הן נשים. בקולומביה נהרגת אשה בכל יומיים בממוצע, או נעלמת או מתה מרעב והזנחה. ברואנדה נאנסו 20% מאוכלוסיית הנשים.

הנתונים הקשים הללו נחשפים היום (ד') בדו"ח שמפרסם "אמנסטי אינטרנשיונל" לרגל יום זכויות האדם הבינלאומי שיצויין ב-10 בדצמבר. הדו"ח חושף את מצבן העגום של עשרות אלפי נשים, נערות וילדות החיות באזורי קונפליקט ומלחמה.

כך למשל עולה מהדו"ח כי ב-85% מהסכסוכים בעולם קיימת תופעה של סחר בנשים ובנערות. במהלך המלחמה בקונגו, בין השנים 1996 ל-2004, דווח כ-40 אלף מקרים של פגיעה מינית ואונס. החשש הוא כי ישנם עוד אלפי מקרים נוספים שלא תועדו.

הדו"ח קובע כי בין 20 ל-50 אלף נשים נאנסו במהלך חמישה חודשי לחימה בבוסניה-הרצגובינה, בשנת 1992. ברואנדה, נאנסו במהלך רצח העם ב-1994 בין 250 ל-500 אלף נשים. מדובר בכ-20% מאוכלוסיית הנשים במדינה.

כחלק מהמערכה הבינלאומית של הארגון להפסקת האלימות כלפי נשים, חושף הדו"ח, הקרוי "חיים שנותצו", מקרי ניצול ופגיעה חוזרים ונשנים בסכסוכים אלימים ברחבי העולם. בין הארצות הבולטות שבהן מנוצלות הנשים מצויות קולומביה, עיראק, סודן, צ'צ'ניה, נפאל, קונגו ואפגניסטן. כמו כן מוזכרים עוד כשלושים סכסוכים מתמשכים ברחבי העולם ובכללם הסכסוך הישראלי-פלסטיני, המשפיע על נשים משני עברי המתרס.

הרג, התעללות, אונס המוני ונישואים כפויים

"אני רעבה, אין לי בגדים או סבון. אין לי כסף לתרופות או טיפול רפואי. יהיה טוב יותר אם אמות עם התינוק שברחמי", מספרת ל"אמנסטי" סאנגוינה, אשה שהרתה לאחר שנאנסה פעמיים במהלך הקונפליקט המזויין ברפובליקה של קונגו. בקהילה עשו ממני צחוק עד שנאלצתי לעזוב את הכפר שלי ולחיות ביער", היא מוסיפה.

סיפורה של סאנגוינה אינו בודד. הדו"ח מתאר אלימות קשה המופנית כלי נשים, נערות וילדות. אלימות המוארגנת על ידי מדינות או קבוצות חמושות: הרג, התעללות, פגיעות מיניות ואונס המוני משמשים בחלקים נרחבים של העולם ככלי מלחמה. גם חטיפה, נישואים כפויים ותופעות של סחר בנשים מופיעים באזורי מלחמה.

בין השאר מיועדת הפגיעה בנשים לא רק כדי לפגוע בכבודן שלהן, אלא גם להשפיל את הגברים שעמן, האמורים "לספק הגנה" עבורן. פגיעה בנשים מסמלת את חיסול עתידה של הקבוצה האתנית המותקפת.

"לא סופרים את הנשים"

חלק אחר של הדו"ח מוקדש לעלייה בהפרות זכויות אדם המבוצעות כחלק מ"המלחמה בטרור" בשנים האחרונות. לפי הדו"ח, המרחב הציבורי הופך להיות יותר מיליטריסטי, צבאי ואלים. במצב חברתי כזה, הראשונות להיפגע הן הנשים. כמעט כל מרכיבי המאבק לשוויון נשים בחברה - יציאה לעבודה, השכלה, זכויות פוליטיות, נגישות לשירותי בריאות, שליטה בחייהן הפרטיים ובגופן – כל אלו נפגעים ברוב החברות שנמצאות בקונפליקט. גם תקציבי הביטחון גדלים על חשבון תקציבים שנוגעים בעיקר לנשים - כך לפי אמנסטי.

אמנון וידן, מנכ"ל אמנסטי ישראל מספר ל-ynet כי מדובר בדו"ח גלובלי, שאינו מתייחס ישירות לישראל: "ישנו דו"ח אחר המתייחס ספציפית לישראל והוא יתפרסם בעוד מספר חודשים. אמנסטי חוקר כל הזמן בכ-80 ארצות ובהן ישראל. הדגש הפעם הוא על נשים בקונפליקטים ומלחמות. תמיד כשמדברים על מלחמות סופרים את הגברים שנהרגו או נפצעו במהלך המלחמה, אבל גם נשים סובלות מסוגים אחרים של פגיעות שלא מדווחות או מושתקות".

באשר לישראל, מציין וידן כי סחר, אונס ופגיעה מינית בנשים לא קיימים על רקע הסכסוך הישראלי-פלסטיני. עם זאת, הוא מציין כי "ישנה פגיעה בזכויות אחרות של נשים משני הצדדים. הנשים הפלסטיניות בזכויותיהן הכלכליות והחברתיות. יכולתן של הנשים להתפרנס ולקבל חינוך נפגעת ראשונה בחברה הפלסטינית במקרה של פגיעה כלכלית. גם המעבר ממקום למקום הוא מסוכן יותר מאז תחילת האינתיפאדה ולכן הגברים מעדיפים להשאיר את הנשים בבית. נשים נפגעות גם בזכות לסעד רפואי סביר - בין השאר הן יולדות במחסומים כשאינן מצליחות להגיע אל בתי החולים.

"הנשים הפלסטיניות סובלות במהלך האינתיפאדה פעמיים. גם מהכיבוש הישראלי וגם מהגברים הסובבים אותם - הבעל, ההורים, האחים, בני הדודים. ישנן עדויות ברורות שהיקף האלימות כלפי נשים עלה מאז תחילת האינתיפאדה ובמהלכה. בגלל שמדובר בטאבו בחברה הפלסטינית אין לנו פרטים מדוייקים אולם יש עדויות והתרשמויות של אנשי רווחה המטפלים באותן נשים", מספר וידן.

ישראל: במצב הביטחוני נשים לא מתלוננות

וידן מתייחס גם לנשים הישראליות הנפגעות מהקונפליקט: "קיים קשר בין האלימות המתמשכת ופגיעותן של נשים. הטרור מכה בנשים, גברים וילדים ללא אבחנה אך רוב הנשים ברוב המקומות בישראל לא סובלות מפגיעות יומיומיות באורח חייהן כפי שמתרחש בצד הפלסטיני. עם זאת, הן לא אחת נאלצות להתמודד עם ההשלכות החברתיות של המלחמה בטרור: שינוי סדרי העדיפויות הלאומיים, ריבוי ימי מילואים, חיזוק התפקידים המשפחתיים המסורתיים וכיוצא בזאת. אנחנו לא מתעלמים מהעובדה שהגברים הם אלו שיוצאים למילואים אולם הנשים נשארות בבית עם הרבה חרדות, אחריות ומטלות רבות ונוספות.

"בנוסף ידוע על קשר בין אלימות של נשים בישראל לבין המצב באזור, אולם עדיין אין הוכחות חד משמעיות בנושא. מה שכן ידוע בוודאות הוא שנשים בישראל ממעטות להתלונן על אלימות ואונס בזמן שהמצב הביטחוני הוא קשה. הן נוטות לבטל את מצוקתן האישית לאור המצוקה הלאומית הרחבה יותר. לכן יש מעט תלונות אך לאו דווקא מיעוט באלימות".

נקודה נוספת המועלית בדו"ח היא כי למרות שנשים בכל העולם משלמות את מחיר המלחמה, הן מורחקות מתהליכי קבלת החלטות ומוקדי כוח שעוסקים במדיניות שלום ובטחון. כך גם בקונפליקט הישראלי פלסטיני לפי וידן.