הצצה מבפנים
"הישיבה" שעולה בערוץ 10 מביאה למסך את חייהם של תלמידי ישיבה תיכונית. הבמאי נעם דמסקי: "זו לא סידרה שמתעסקת ב'נר הבדלה'"
הסדרה בוימה ע"י נעם דמסקי, שמאחוריו מספר סרטים דוקומנטריים שעסקו בחברה הדתית וביניהם: "פיאות ירוקות" על הנח"ל החרדי ו"אומן - סיפור מסע" שעוקב אחרי חסידי ברסלב במסעם. "הפעם מדובר במשהו אחר", אומר דמסקי, "זו סדרה תיעודית, אפשר לקרוא לזה 'דוקוסופ', בעצם 'דרמה תיעודית' נשמע הכי יפה. אנחנו מתארים מה קורה בישיבה תיכונית, שזה בעצם תיכון רגיל שמצרפים אליו את חיי הישיבה".
על ההבדלים בין הסידרה לבין סרט רגיל הוא אומר: "בסדרה דוקומנטרית שנמשכת על פני כמה פרקים הרבה יותר קשה לבנות ולערוך, אתה חייב לבנות את הפרק בצורה שיהיה בו קונפליקט מותח, גם מצחיק, וגם יצליח להעביר את הצופים אל הפרק הבא".
דובר הרבה על הבעיות ההלכתיות שהיו בעשיית הסרט "האושפיזין" שעסק בחברה החרדית. גם אצלכם התעוררו בעיות כאלה?
"בסופו של דבר היה לנו יותר קל כי הישיבה היא לא חרדית, זו ישיבה דתית. מצאנו ישיבה שהבינה שכדאי לה להכניס אותנו פנימה, הם רצו להראות חלון אמיתי ולא איזו הצצה צהובה אל תוך החיים שלהם, שנחשבים מיסתוריים. לא תמיד היה נוח, היו צילומים שהראו סיטואציות אישיות לא פשוטות, אבל הסידרה הזו מספיק חשובה כדי שהם יתאמצו ויעזרו לנו. מזל שההיררכיה בישיבה היא כמו בצבא, יש ראש ישיבה שאם הוא מחליט אז זהו זה, אין עוררין, היו כאלה שישרו קו וכאלה שלא אהבו את זה שאנחנו שם, אז חלק נפתחו אלינו וחלק פחות".
היה קשה לתלמידים להיחשף למצלמות? הם בטח לא פתוחים כמו בווילה של פרויקט Y.
"זה היה תהליך ארוך, היופי בסרט הזה היה הייחוד שלו, כשאתה מדבר על סרט דוקומנטרי רגיל אז יש לך 15 ימי צילום, אצלנו יש למעלה ממאה ימי צילום! אתה מדבר על ארבע שעות שידור, בגלל זה יש לך את האפשרות לתקשר, להיפתח, להיכנס אל החיים שלהם ולפתוח הרבה מחסומים. את הסידרה צילמנו וערכנו במקביל, כך שהיינו יכולים להתמקד בדבר מסוים או להוריד דבר אחר. עורך הסידרה עידו בהט הוא חילוני ואני דתי, ניסינו לאזן אחד את השני, אבל לא במלוא המובן כי אז יוצא משהו פרווה. אבל גילינו שאנחנו מתלהבים מאותם החומרים, מאותם הסיפורים אבל כל אחד מתלהב אחרת, לכן הסידרה תפנה לכל הקהלים"
אז מה גיליתם?
"שילוב, הם מאוד כמונו במובנים מסוימים אבל גם מאוד לא. הסידרה היא לא סקטוריאלית, זו לא סדרת דת, עשיתי אותה בישיבה בגלל שזה בסך הכול מקום נוח מבחינתי שנותן לי להגיע ולצאת לכל מיני מקומות אישיים. יש סיפורים על אהבות, אכזבות, חברויות, יחסי הורים ילדים, זו לא סידרה שמתעסקת ב'נר הבדלה' של מוצאי שבת, או בתכנים דתיים, זו תוכנית מאוד חברתית. אנחנו בעצם מנסים ליצר מיקרוקוסמוס של החברה הזאת".
משהו ריגש אותך במיוחד במהלך העשייה?
"תראה, אתה מתחיל לצלם דמות, אתם מתחברים ופתאום הבחור עוזב את הישיבה, מסתכסך עם ההורים ובסוף הסידרה הוא מתחתן עם החברה שלו, תשמע, אני אומר 'וואללה, אלוהים היה איתי', היה מישהו שם למעלה שרצה שהסידרה הזו תצליח".
