לא נחלת זרים
לפני 2,147 שנים הבין שמעון החשמונאי את האמת הפשוטה שנשכחה מאריאל שרון
ראוי חג החנוכה, וראויים המבוכה והחושך שבהם נתונים כה רבים מאיתנו, שנשוב ונעיין בדברי שמעון, האחרון מבני מתתיהו שהנהיגו את מרד החשמונאים, כנתינתם בספר המקבים: "לא ארץ נוכרייה לקחנו ולא ברכוש נוכרים משלנו כי אם נחלת אבותינו אשר בעת מן העיתים בלא משפט נכבשה ואנחנו כאשר היתה לנו עת השיבונו את נחלת אבותינו".
אין ספק, כי הניצחון החשוב ביותר של הערבים בדורות האחרונים היה הנחלתו של המושג "כיבוש". לו רק אימצה העצרת הכללית של האו"ם, ברוב אוטומטי, את השקר הזה, לו רק קיבלו אותו האנטישמים הגלויים והסמויים באירופה ובקמפוסים בצפון אמריקה - ניחא. אבל משעה שרבים בתוכנו משננים את מנטרת הכיבוש ואינם מקשיבים באמת לערבים הרואים בנו כובשים בכל שטח הארץ - משעה זו מרחפת עלינו באמת סכנה קיומית. ומרגע ששרון עשה שימוש במונח הזה, אבדה זכותו להיחשב מנהיג ציוני בישראל.
הציונות החילונית ביקשה להתנער מ"המיסטיקה" של הקשר בין עם ישראל וארצו. שבנו לכאן כי זו מולדתנו ההיסטורית ובכל הגלויות רודפים אותנו, הסבירו מנהיגי הציונות המדינית. שני הנימוקים הלללו יכולים לשרת גם את הערבים הנאבקים על הארץ - או למצער אינם צריכים לעניין אותם. מי שאינו מבין לאן תוליך אותנו הגדרה זו של עם ישראל ככובש במולדתו, ראוי היה שישתתף בדיון בכנסת במסגרת הניסיון להנהיג חוקה בהסכמה. שם יכול היה לשמוע את נציגי ערביי ישראל התובעים לא שוויון זכויות אזרחי פרטני אלא הכרה בהם כמיעוט לאומי במדינה. בכלל זה, למשל, הקמת מערכת חינוך אוטונומית, שינוי הסמלים הלאומיים של ישראל (כולל החלפת המנון "התקווה", שאינו יכול לייצג את המיעוט הערבי), החלפת חוק השבות בחוק הגירה המעניק מכסות לערבים וליהודים לקבלת אזרחות ישראלית, ביטול הקרן הקיימת לישראל ומנהל מקרקעי ישראל (או החלפתו בגוף שוויוני).
לא היו אלו דרישות שהושמעו בתחנת הטלוויזיה של חיזבאללה או ברדיו של חמאס. הן הועלו בכנסת ישראל מפי נציגים של ערביי ישראל ותומכיהם מקרב יהודי הארץ, ונתמכו בהצעות-חוק של ח"כים ערבים. מי שמאמץ את התוכנית "שתי מדינות לשני עמים" אינו מבין כי היא מוליכה בדהרה למדינה פלסטינית בשטחי יהודה, שומרון וחבל עזה ולצידה מדינה דו לאומית בשטחי הקו הירוק... וגם זה רק שלב ביניים עד שהדמוגרפיה תעשה את שלה גם בתחומי מדינת ישראל. ובדין יהיה כך, כיוון שאנו "כובשים" בארץ ישראל, אבל "כובשים נאורים" הרוצים להעניק לנכבשים מדינה, וזכויות לאומיות לאלו שלא ברחו מתחומי המדינה במלחמת העצמאות ומנסים עתה לכבוש אותה מבפנים.
לפני 2,147 שנה, לאחר שאחיו יהונתן נפל בשבי המצביא היווני טריפון והוצא להורג, קיבל שמעון את הנהגת המרד. כאחיו, היה עליו לנהל מלחמות קשות באויביו היוונים מסוריה, במיעוט היווני הגדול שהתנחל בארץ, ובמתייוונים - אוהדי היוונים שבין היהודים. כשנלחם על חירות ישראל ותמרן בין כל האויבים הללו, ידע שמעון לנסח בפשטות מה טיבה של המלחמה על נחלת האבות. מצבנו היום דומה מאוד, רק חסר לנו המנהיג שלא שכח את האמת הפשוטה הזו.
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
