מאיר אריאל שלא היכרתם

מאיר אריאל הלך לעולמו לפני יותר מחמש שנים, כשהוא משאיר אחריו מאות שירים לא מוכרים. שיריו של השנסיונר  העברי מושמעים ברדיו ותקליטיו ממשיכים להימכר, אך אלמנתו תרצה עדיין מוטרדת מהשאלה כיצד לשמר את שירתו. כחלק ממסעה להצלת שיריו מאובדן ושכחה הלחינו חמי רודנר וקובי אוז שניים מהשירים הלא מוכרים, שיבוצעו בפסטיבל השירים של "קשת" ומפעל הפיס ב-29 החודש. 

מאיר אריאל (צילום: חיים זיו)

שני השירים, שמתפוסמים כאן לראשונה, "לילה בלי טיפה של דלק" (שרודנר הלחין ויבצע) ו"אור יום חורף שמשי" (שאוז הלחין וזהבה בן תבצע) - שונים זה מזה ומביאים כל אחד בדרכו גוונים אחרים של אריאל. "מאז לכתו של מאיר אני מנסה לחבר את מלותיו למלחינים ומבצעים שאין להם מילים למנגינות שלהם בכדי שימשיכו לחיות גם אחריו", מספרת אריאל, "כשיהודה עדר מנהלו האמנותי של הפסטיבל העלה את הרעיון, חיבקתי אותו בשתי ידיים והצעתי טקסטים שרגשו אותי במיוחד".

"לפני מספר חודשים פנה אליי יהודה וביקש שאקרא את הטקסט של מאיר", מספר רודנר, "הוא ישב לי במגירה והאמת ששכחתי ממנו עד שיהודה התקשר ושאל מה קורה איתו. הוא לחץ, אז לקחתי את הטקסט, קראתי אותו ובפעם הראשונה שהוא היה לי ביד - ראיתי שהטקסט מהלך קסם. משהו בערפול שבו הזכיר לי את 'שלל שרב' וזה נגע בי וריגש אותי. יהודה התעקש שאני אלחין את השיר ומה שנולד פחות או יותר מעצמו, זה בלדה. המוזיקה באה לי טבעי, אפשר להגיש שזה שיר שהלחין את עצמו".

זו לא הפעם הראשונה בה מבצע רודנר משיריו של אריאל. בעבר הוא חידש את "מים מתוקים" שאף הופיע באלבום שיצא לציון יום השנה למות אריאל. "הרווחתי שיר מצוין לאלבום הבא ואני שמח עליו", אומר רודנר, "מאיר אריאל היה ייחודי ובעל קסם נדיר שאי אפשר היה לעמוד בפניו. הוא היה מאהב לשפה העברית, קוסם שכתב שירים ישראלים ששילבו בין עברית גבוהה לנמוכה בהרבה הומור ורגש. היה לו את זה".

לדברי רודנר: "לא ברור בדיוק מה השיר אומר ועל מה הוא מדבר ולמרות זאת הוא מרגש. האסוציאציה שעלתה לחברים ששמעו אותו היתה של יגאל עמיר. אני דווקא חשבתי על אונס של אחת שכאילו 'נותנת' או על איזה מפגש לא לחלוטין רצוני שהיה לה והשמועות שנולדו אחרי. זה מה שיפה בשירים, כל אחד מפרש את המילים אחרת".

היו מי שחששו שהמשפט "הי אמא, הבן שלך בכלא, תסרגי כיפה", עלול להפריע וביקשו למתן את המסר וכך נולדה גרסה שבה רודנר שר: "הי אמא, הבן שלך בכלא, תשרדי טיפה". אך רודנר חושב עדיין לשמר את המקור למרות הכל: "המשהו המגורה והשורט הזה מרגיש לי דווקא נכון". 

באשר להשתתפותו של רודנר בפסטיבל השירים המסחרי הוא אומר: "אני אוהב לעשות דברים שיעוררו תמיהה, אני לא רוצה להיות צפוי ובכל הנוגע לפסטיבל אני מרגיש את עצמי צינור שחושף שיר נפלא בתוך הפריים טיים, שזה מקום שנגזל מאיתנו היוצרים, ואין סיבה שלא ניקח אותו בחזרה. מלכתחילה אני מוציא את עצמי מכלל תחרות, הרי אני לא באמת יכול להתחרות בשי גבסו, זה אווילי, אבל אני רוצה שהשיר יהיה במרכז חלון הראווה הכי גדול והכי מפואר ועם זה אני חי ממש טוב".

גם אריאל שמחה על ההזדמנות שניתנה לחשוף את שירתו של בעלה המנוח, ולדבריה, היא מוצאת בה מזור: "כתביו נשארו לדבר אחריו ומכיוון שאני לא יכולה לסבול את דבר לכתו, לעתים מזומנות אני מחפשת דברי חוכמה במילותיו שיעזרו לי".

שיתוף הפעולה הנוכחי, אומרת אריאל, הוא רק פתח לעתיד מבחינתה: "אני רוצה שהשירה הזו תצא החוצה, השירים של מאיר הם תורה מסיני, קודש הקודשים ומעטים מדי נפגשו עם המילים שלו. אני פונה למבצעים ולכותבי לחנים לקרוא את מאות השירים שמאיר השאיר אחריו, הבית נשאר פתוח לכל מי שרוצה. אנחנו עובדים על הוצאת ארבעה ספרים משיריו, ולצערי הרב עד עכשיו אף לא אחת מהוצאות הספרים בארץ גילתה בהם עניין מכיוון שהוא 'לא כלכלי'. כתביו הם מורשתו הרוחנית ובלי עזרה היא תישכח ותיעלם. אני מזמינה את כל מי שמוכן לדחוף את העגלה הזו ולעזור. זו טרגדיה של אומה שלא מטפחת את יוצריה לא בחייהם ולא במותם. אסור שהאוצר הזה יאבד".