בקרוב: המדינה תאפשר המתות חסד
הממשלה הניחה על שולחן הכנסת את הצעת חוק "החולה הנוטה למות". בימים הקרובים צפוי החוק לעבור לקריאה ראשונה, ועד סוף מושב הכנסת - לקריאה שנייה ושלישית. החוק, שאם הכל ילך כמתוכנן ייכנס לספר החוקים בקרוב, יחולל מהפכה של ממש בעולם הרפואה. המשמעות: חולים ובני משפחותיהם יוכלו להורות על המתת חסד, מבלי להמתין להחלטת בית המשפט
האם בקרוב יוכלו הרופאים בישראל לבצע המתת חסד? הממשלה הניחה אתמול (יום ד') על שולחן הכנסת את הצעת חוק "חולה הנוטה למות" ובימים הקרובים המליאה תצביע עליו בקריאה ראשונה. מדובר בהצעת חוק ממשלתית הקובעת מתי ניתן לבצע בחולים סופניים "המתת חסד" פסיבית, כלומר אי הארכת חייו של החולה באופן מלאכותי.
הצעת החוק אושרה לפני כחצי שנה על ידי ועדת השרים לענייני חקיקה ונדונה בחודשים האחרונים באינטנסיביות בישיבות משותפות של ועדות הבריאות והחוקה של הכנסת. יו"ר ועדת הבריאות, ח"כ שאול יהלום, העריך בשיחה עם ynet כי יעברו מספר חודשים בין מועד הקריאה הראשונה לאישורו הסופי של החוק בקריאות שנייה ושלישית. זאת למרות העבודה האינטנסיבית שנעשתה עליו בוועדות. "אנחנו אפילו לא במחצית הדרך עדיין", הוא אומר. "הייתה בידינו הטיוטה של החוק שאושרה בממשלה, והתחלנו בדיונים עליה. יש כאן הרבה התנגשויות אתיות והרבה דילמות מוסריות, ולכן ההתקדמות מתבצעת כאן בזהירות".
בכנסת אומרים כי הדיונים האינטנסיביים על הצעת החוק בישיבות המשותפות של שתי הוועדות נועדו לאפשר מצב שבו ההצעה תאושר בקריאה השנייה והשלישית לכל המאוחר בסוף המושב הנוכחי של הכנסת. מושב החורף יסתיים ב-3 באפריל, כך שעל פניו נראה כי ההצעה תיכנס לספר החוקים בתוך שלושה חודשים וחצי לכל היותר.
הגיל המכריע - סביב 15
"באופן בסיסי", מסביר יהלום, "רעיון החוק הוא שאנחנו עוסקים רק בחולים שעל פי חוות דעת הרופאים הם גוססים, ותוחלת החיים שלהם היא לכל היותר חצי שנה. החוק אומר שבידי החולה תינתן הרשות לצוות שחייהם לא יוארכו בצורה מלאכותית". יהלום מדגיש כי לא מדובר במוות מתוך רחמים או פעילות יזומה למיתה. לדבריו, החוק יאפשר לחולה או לבני משפחתו להודיעו מראש כי הם אינם מעוניינים בחיבור החולה למכונות מלאכותיות.
"הסוגיה האחרונה שדנו בה הייתה לגבי קטינים", הוא מספר. "אנחנו מתחשבים מאוד בדעתו של החולה, אך מה קורה אם מדובר בקטין? האם הקטין צריך להשתתף בקבלת ההחלטה? ברור לנו שקטין בגיל שלוש אינו צריך להשתתף, ואילו קטין בן 17 בהחלט יכול להשתתף. אנחנו עסקנו בשאלה 'באיזה גיל הקטין מבין את המשמעות של המוות'. החלטנו כי סביב גיל 15, ניתן משקל גדול יותר לדעתו, למרות שלפי החוק עדיין מדובר בקטין".
יהלום מספר כי בסוגיה אחרת הקשורה לקטינים לא הצליחה הוועדה להגיע להכרעה, למרות שתי ישיבות רצופות שעסקו בנושא. "מה קורה אם אתה לא מגלה לקטין את מצבו האמיתי? האם מותר מצד אחד לא לגלות לו ומצד שני לקבל החלטה עבורו מבלי להתחשב בו בכלל?".
היועצים: אנשי דת ופסיכולוגים
בדיוני הוועדה נוטלים חלק אישי ציבור, רופאים, ונציגי העמותות לזכויות החולה. כמו כן משתתפים אנשי דת, פסיכולוגים, עובדים סוציאליים ומשפטנים, בהם טובי המומחים בתחומי האתיקה הרפואית - פרופסור אברהם שטיינברג מ"שערי צדק" ופרופסור אבינעם רכס מ"הדסה".
בדיונים הסביר פרופסור שטיינברג, שעמד בראש ועדה ממשלתית שבחנה את הנושא (ר' מסגרת) כי "יש הסכמה על 95% מההצעה שאושרה על ידי ועדת השרים. ישנה הסכמה של כל חברי ועדת שטיינברג לגבי הגדרה של 'חולה נוטה למות', והיא - מי שהרופאים קבעו שיש לו מחלה חשוכת מרפא ונותרה לו רק חצי שנה של חיים. כמו כן מוסכם על כולם שערך החיים איננו ערך מוחלט, גם מבחינה הלכתית, ולכן יש מקום להפסקת הארכת חיים במקרים מסויימים".
"לנו הבריאים אסור לשפוט את החולים הנוטים למות", אמר לוועדה הפרופסור רכס. "זאת מפני שאנחנו לא מסוגלים, אפילו בעיניי רוחנו, לדרוך באותה משבצת שבה הם נמצאים, ואין שום דרך בעולם שבה אנחנו יכולים לשער ולדמיין את הסבל שעובר עליהם יום יום".
לא עוד המתנה לבית המשפט
"הבשורה המעודדת", אומרים בוועדת הבריאות של הכנסת, "היא שבקרוב חולים סופניים לא ייאלצו עוד להמתין להחלטת בית המשפט בעניין סיום חייהם בכבוד, עם אישור הצעת החוק בכנסת, שתאפשר לחולה הסופני להחליט מראש כי הוא אינו מעוניין בהארכת חיים באמצעים מלאכותיים כשהחלטתו זו מחייבת את הצוות הרפואי".
"לצערנו, המצב כיום מחייב חולים סופניים, המבקשים להימנע מהארכת חיים באופן מלאכותי, לעתור לבית המשפט, בבקשה לקבל צו שיאפשר להם שלא להתחבר למכונות הנשמה והחייאה. פרוצדורה זו היא מסורבלת, ארוכה ויקרה, והיא גורמת לחולה ולבני משפחתו להמתין עד בוש להחלטת בית המשפט, שמצידו עושה את המקסימום כדי לזרז את ההליך".
ההצעה המתגבשת קובעת כי על סמך הצהרה מוקדמת של חולה סופני יוכל הצוות הרפואי שלא לחברו לאמצעי החייאה מלאכותיים. עוד קובעת ההצעה כי החולה הנוטה למות יוכל להסמיך את מי מבני משפחתו כמיופה הכוח לעניין זה.
מטרת החוק היא "להסדיר את הטיפול הרפואי בחולה הנוטה למות תוך קביעת איזון בין הערך של קדושת החיים והחשיבות של איכות החיים ולבין כיבוד רצונו של החולה והאוטונומיה שלו". עקרון היסוד שעומס בבסיס החוק: מצבו הרפואי של החולה הנוטה למות, הרצון שלו והסבל שלו הם שיקולים בלעדיים לקביעת הטיפול שניתן לו.
