ניסאן X-טרייל - שמים לנו X

טיפול קוסמטי קל לא שינה מהותית את מראה ה-X, שממילא לא מוכר עבור מרבית הישראלים. זה אומר שהוא עדיין נראה יותר כוחני - בסגנון יורדי השטח של ניסאן - ופחות מודרני מהונדה CR-V ודומיו החדשים. ומכיוון שמבחוץ העסק לא מסובב ראשים, החליטו כנראה בניסאן לייצר תא נוסעים קיצוני. כאילו תודרכו ליצור קודם כל משהו שונה.

זה בולט במחוונים המוצבים במרכז סביבת הנהג, ממשיך בשפע תאי אכסון שונים ומשונים ופתחי אוורור מקוריים. מול הנהג ומאחורי ההגה למשל, יש פתח אוורור ומעליו תא כפפות. מעניין, שונה, ובעיקר מעלה את השאלה "מדוע?". ואותה שאלה עשויה לעלות גם בהקשר לתחושה הלא משכנעת של החומרים. זה בולט בסביבת הנהג, בידיות האחיזה, בתאי המפות ובדיפון הדלתות. גם מחסור בתאורה לתא כפפות, או לקריאת מפות, או למראות איפור, או חוסר האפשרות לכוון תאורת מחוונים. יש כאן בורר הילוכים פשוט, ואין כאן מחשב דרך.

נוע ינוע

ואכן, ההבדלים משמעותיים ומורגשים מייד. 176 קמ"ש מרביים ו-11.1 שניות ל-100 קמ"ש. וזה שיפור של 6 קמ"ש ושתי שניות בהתאמה. הדגם היוצא היה מעט כבד ואיטי? החדש נמרץ ומגיב באופן מיידי למצערת. והשיפור הזה מורגש כצפוי לא רק במישור, אלא בעיקר בעת מאמץ - דוגמת כביש הררי מפותל ובזמן עקיפות נדרשות.

יחסי ההעברה ארוכים מאד אמנם, אך התיבה מגיבה טוב מבעבר. זאת, למעט סרבנות מעצבנת במעבר בין הילוך ראשון לשני. אפילו צריכת הדלק סבירה - 7.2 ק"מ לליטר בתנאי המבחן.

כמו כל חברי עדת הפנאי, גם ה-X-טרייל הוא יותר מכונית בתחפושת, פחות "יורד שטח" אמיתי. החוכמה כאן נמצאת במתג רב-מצבי, שמאפשר בחירה בין הנעה קדמית בלבד (לטובת חיסכון ונהיגה רגילה לחלוטין), הנעה כפולה (העברת 20% עד 50% מהכוח לציר האחורי לפי הצורך), ומצב "נעול", עם חלוקה שווה של כוח בין הצירים לטובת עבירות מירבית בנהיגת שטח.

כמו מרבית המכוניות עם הנעה כפולה-קבועה, מפגין גם ה-X התנהגות מאופיינת בתת-היגוי "בטוח". ולמרות שהיינו מעדיפים נייטרליות גדולה יותר, היתרון כאן ברור. מעבר בין מכונית פרטית לניסאן הגדול והכבד יותר, אינה כרוכה בהתאמה גדולה מדי של יכולת הנהג לאופיו של הרכב. התגובה לפקודות ההגה טובה, המרכב מרוסן טוב יחסית על-ידי המתלים, אך ימי גשם למשל, אינם מומלצים לנהיגה הרפתקנית בכביש. מעבר הכוח לאחור בעת החלקה אורך זמן רב מדי, ונדרשת התערבות בוטה יחסית, ולבטח מיותרת, של הנהג.

אגב, אותם תנאי נהיגה רטובים בהם פגשנו בסוף השבוע האחרון, הדגישו גם את בעיות הצמיגים הדו-שימושיים בהם מצוייד רכב המבחן. מחד הם מלמדים על אמונה ביכולת שטח וניסיון להקנות מראה "קרבי" ככל שניתן, מאידך הם מאד לא מתאימים לאספלט רטוב, ומתקשים לנקז את המים מתחת לסוליית הצמיג. שימו לב. קחו גם בחשבון כי בתנאים אלה, עקב האחיזה הנמוכה של הצמיגים בכביש, יכנס גם ה-ABS לפעולה מהר מדי. גם זה לא ממש מומלץ.

ולכן אנחנו מניחים כי בניסן מאד רוצים להצליח, אבל לא מוכנים - או לא יכולים - ללכת עד הסוף. העובדה כי עבורם הטוסון אינו קיים, ולכן "אין בעיית מחיר", עשויה לשכנע אולי בישיבות הנהלה. על הכביש, בשביל ובשטח, מבהיר ה-X טרייל בדיוק מדוע שקעה הקטגוריה הזו לתרדמת עמוקה כל-כך.

ולא משנה כאן שה-X אכן טוב מקודמו, או שהוא מהטובים בקטגוריה. כי הוא פשוט יקר מדי. עולה כמו מכונית יוקרה, במקום להוות אופציה שובבה למשפחתית גדולה כפי שהיו בזמנם הראב 4, CR-V, אפילו ספורטאז' או ויטארה. המחיר הבסיסי הוא 220,000 שקל, או 235,000 למכונית המבחן עם ריפודי עור, גג נפתח, וכיוון חשמלי למושבים. זה פשוט יקר מדי, קרוב לכלים גדולים שבדרך כלל מצוידים יותר. ולא פחות חשוב - עושים יותר רושם על המדרכה. וזה כל הסיפור.