דודי היפה

כשהוא רוצה, הוא יכול. עובדה. תקשיבו ל"סוזי", שיר מספר 4 באלבומו החדש של דודי לוי "החיים הם חלום", ותראו שלוי, ברגעים הטובים שלנו, הוא פשוט כוכב רוקנ'רול. שיר כל כך מדויק, מלהיב וכובש - יכול לכתוב רק מי שיש לו את הטאץ הזה, הנדיר כל כך, שכבר בא לידי ביטוי בעבר ("מלאך", "כל הזמן שבעולם")

לוי, באלבומו השלישי כסולן, מוכיח שוב שהוא ניחן בכשרון הנדיר הזה, לכתוב שירים מנצחים למרות שהוא משתמש לעתים קרובות במרכיבים שחוקים כדי לחבר אותם. לצד "סוזי" הנפלא, יש פה גם את "דוד" שכבש את תחנות הרדיו, את "אומץ" המרגש, "מושיקו" שמאיים להיות הלהיט הבא (וגם גרסתו המשעשעת, "בלדה לנהג מונית") ואת "הכל מתחיל לנוע" הקסום. למרבה הצער, שאר השירים באלבום אינם משתווים לאלה שצויינו, ורובם בינוניים למדי, מה שהופך את האלבום כולו ליחידה לא אחידה.

לוי הוא נגן מוכשר וכותב שירים מצטיין, אבל כמגיש שירים הוא קצת חדגוני והססן. מכיוון שההפקה משתדלת לא לחרוג מהסאונד שיכול לעבור ברדיו, התוצאה שמתקבלת לעתים מעט מעייפת. דומה שלחלק ניכר מהשירים יש פוטנציאל גבוה יותר, שעשוי להיות ממומש בהופעות חיות.

ללוי, שהחל את הקריירה שלו כחבר ב"נוער שוליים", והמשיך אותה כנגן גיטרה (אהוד בנאי) ומפיק ("מופע הארנבות של ד"ר קספר", שרון חזיז, גלי עטרי), יש רזומה ארוך ועשיר בכבישי הרוק הישראלי והוא מיטיב לנווט בהם. הוא מכיר מצוין את הנוסחה הנכונה לכתיבת שירים. הטקסטים (רובם שלו, חלקם של מאיר גולדברג) יושבים מצוין על הצלילים, המבנה מדויק מאוד, וגם אם תחפשו היטב - לא תמצאו טעויות מביכות או רגעים של חוסר מקצועיות.

מצד שני, לפעמים נדמה שלוי נעול מדי בנוסחה שמצא, ומתקשה לפרוץ מתוכה החוצה - וכך בתום ההאזנה נותרת תחושה קלה של החמצה. ללוי יש את הכשרון והיכולת ליצור אלבום משובח של ממש, אך בינתיים הוא לא עשה את זה. כרגע הוא יצרן מצטיין של סינגלים, וגם זה, יש לומר, לא דבר שיש לזלזל בו.