שיבת המלך

דני רופ בחדשות ערוץ 10, 20:00

הו, רק חישבו לרגע על גורלה האומלל של נעמה אייזנברוך: עוד היא בונה, בעמל גדול, את ביתה בערוץ 10 כחזאית סימפטית, מצודדת ונידפת משהו, והנה בא טורנדו ענק והורס לה הכל; כן, דני רופ. מר מזג-אוויר. תופעה אקלימית. כוח טבע. מה תעשה מוכרת הממטרים הקטנה אייזנברוך עכשיו שאיתני הטבע עצמם קמו עליה לכלותה?

דני רופ חדשות ערוץ 10 (צילום: ערוץ 10)

לא ברור, כי לא יעזור; דני רופ הוא טאלנט החזאות המשמעותי היחיד שצמח בישראל. שילוב של מיומנות, רהיטות ויכולת מופלאה לדבר הרבה מבלי לומר כמעט כלום הביאו אותו למקום שבו, על-פי הדיווחים, השתכר למעלה מ-100 אלף שקל בחודש רק כדי לדווח, רוב הזמן, כי מחר יהיה חם ומגניב. תודו שזה מרשים. מרשימה אף יותר היא יכולתו של רופ לעשות בדיוק את זה משך עשר שנים רצופות ואז להתקדם, בזינוק נחשוני, היישר ל... אותו דבר, רק בערוץ מתחרה! מתבקש לשאול את רופ האם לא משעמם לו (מזה תשע שנים, להערכתי), אבל אני חושש שהתשובה עלולה להיות "צפויים לנו יומיים חמים מהמקובל לעונה".

מה אני חושב על דני רופ? הפכתי בזה הרבה, והגעתי למסקנה שאני לא. רופ איננו במחשבותינו ולו שניה אחת מעבר לזמן ההגשה של פינת התחזית היומית שלו, אבל בזמן הזה – אנחנו רוצים שם את רופ. למה דווקא אותו? כי רופ הוא, במידה רבה, המיקי חיימוביץ' של החזאות: אנחנו אוהבים אותו בתפקיד הזה מבלי שנוכל או נרצה להסביר. יש יפים, מוכשרים, חכמים וסקסיים משניהם, אבל משהו ברופ, כמו במיקי, גורם לנו לרצות לקבל את זה דווקא מהם. אולי אנחנו מזהים בהם סוג של קולות מן הרחם, להלן מינקותנו החדשותית – בהנחה שנולדנו (מחדש) יחד עם חברת החדשות של ערוץ 2.

באופן אישי, אני שמח כי רופ אינו סמוך עוד על שולחנם של גדי ויונית, שכל ניסיונותיו לסמול-טוק עימם הזכירו מפגש בין מקדחה חשמלית לאמבט מים, וחוזר להוריו הביולוגיים. מה לעשות שמרוב הופה-היי שהפגינו אמש רופ, מיקי ויעקב – עוד רגע והיו מסירים בגדים – יצאת די מותש. רופ אפילו טען ש"יהיה שמח, ואני מאמין שיהיה באמת מעניין". כאילו מה, דני? האקלים הישראלי יהפוך אנטרקטי לנוכח מעברך?

התחזית עצמה אכן שודרגה לבלי הכר, כולל מצלמה שתיעדה את היום החולף בנקודה קבועה (נחמד!), כולל מפה בתלת-מימד, כולל תחזית לגולשים, תחזית לחמישה ימים, ו"מיקי, אין טיול בשבת" וכתובת אי-מייל ונפנופים לשלום לחבר'ה בדסק – ו... אולי די?! כולה דני רופ. אפשר בהחלט לוותר על הקרקס – בינינו, לגמרי בינינו, לא יכול להיות איכפת לנו פחות – ולתת לאיש לעשות את הדבר היחיד שבו הצטיין אי-פעם: התחזית. ואגב, אל תתנו לנו להתגעגע לאייזנברוך, כי אנחנו נתגעגע אליה. באמת.

לכל הרוחות, אמילי עמרוסי פשוט טובה מדי. דוברת מועצת יש"ע הטריה היא מרואיינת מצוינת – הטובה והרהוטה ביותר שאירח יאיר לפיד אתמול (עמרוסי ממש אמרה "גבעה סחופת-רוחות") –והיא עוברת נהדר. עמרוסי מוכנה להודות שהמיעוט שלה מגיע בהמוניו להפגנות כי אין לו משהו טוב יותר לעשות בערבים, היא מספרת בהצטיינות על תאונת הצניחה שלה בארגנטינה, היא הכל מלבד מתלהמת או נוקשה. עמרוסי היא, בקיצור, האנטי-דניאלה-וייס. היפוך תדמיתי גמור של גברת זעקות-שבר.

מינויה של עמרוסי הוא כנראה המהלך הטקטי הנבון הראשון שעשו במועצת יש"ע מאז החלה סאגת הלא-מתפנים-מהבקו"ם הזו. מתחשק לשמוע ולראות אותה עוד, והיא תהפוך, תוך שניות, לסחורה החמה ביותר בגלקסיית האירוח – מאסף הראל ועד קובי מידן. כדאי.

• לדני רופ: תגיד, מה לגבי תקופת צינון? (סליחה, הייתי חייב. אבל ברצינות: נורא מהר, לא?).